[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
אם חיפשנו את ההוכחה לחוסר הרלוונטיות של חיל האוויר הישראלי - כמו האמריקני - במלחמה הבאה, בא גיליון 46 של מגזין ישראל דיפנס והמחיש זאת עבורנו...
הכתבה בשם: שיעור בהתמודדות עם האויב (ראו למטה) מוקדשת לטייסות ביום הקרב של חילות האוויר, האמריקני ובעיקר - הישראלי.
הכתבה מתחילה כך: "באמצע חודש נובמבר הגיעו חובבי תעופה רבים אל בסיס חיל האוויר האמריקני נליס שבמדינת נבאדה, כדי להשתתף בתערוכת תעופה גדולה ובתצוגת מטוסים. מסמר האירוע היה כלי טיס שכמותו לא ראו ההמונים - מטוס קרב F-16 FALCON שכולו צבוע בצבע שחור, מחרטומו ועד זנבו. המטוס היה שייך לטייסת ביום האויב 57 של חיל האוויר האמריקני, שבסיס הקבע שלה בנליס. תפקיד טייסיה ומטוסיה היה ליטול חלק בסימולציה המבוססת על התרחיש הבא: "התקפה אווירית של מדינת אויב על בסיס נליס. ניהול קרבות אוויר, שיגור חימוש אוויר-קרקע ובלימת האויב". זה היה סיפור המעשה של טייסת ביום אויב האמריקנית. גם לחיל האוויר שלנו יש טייסת ביום אויב, אבל לא בשחור אלא באדום - "הטייסת האדומה". ההמשך עוסק בטייסת הביום של חיל האוויר הישראלי:
[למאמר המלא של דן ארקין ב'ישראל דיפנס', לחצו כאן]
ורק אני הטיפש, משפשף את עיני ואינני מבין... איזה אויב? איזה חיל אוויר של אויב?
דומה שהיחידים שטרם הפנימו שזירת הקרב השתנתה הם טייסנו הטובים:
- מה יש למטוסים לחפש בזירה רוויית טילים, שבה מוטלים על ישראל 1500 טילים ביום ויותר?
- איזה אויב בדיוק, חוץ מהרוסים, מתכוון לשגר מטוסים מול מטוסינו (וגם זה רק להבריח אותנו משמי סוריה...)?
- מה הטעם להעלות בני אדם - מוכשרים ככל שיהיו - לאוויר, כשיש מטוסים ללא טייס וכשניתן לשלוח טיל למטרה ממרחק 3000 ק"מ?
- מה הסיכוי שבזירה רוויית טילים, מטוסים יפגעו על הקרקע ואחרים לא יוכלו בכלל להמריא לאוויר?
- ובעיקר, בעידן של אבדן עליונות אסטרטגית, איפה הייתה היום ההרתעה הישראלית, אם במקום ההשקעה ב- אפ-35 - בעלות של מעל מאה מליון דולרים ליחידה - היינו בונים לנו חיל טילים לתפארת, כתגובת נגד ל- 150,000 הטילים שמקיפים את מדינת ישראל?
תגידו, אני היחידי שזה מזכיר לו את האגדה על בגדי המלך החדשים?
[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
גם במלחמה הקרה בין המעצמות, האמריקנים בנו את יכולת המכה השנייה על טילים. רק אצלנו ממציאים את הגלגל מחדש, אלא שהוא מפונצ'ר.
והערת אגב, אם חיל האוויר המפואר שלנו לא יכול לשמור על מטוסיו מהצפות צפויות, שכבר היו בעבר, אך לא הפיקו את הלקחים מהן, איך הוא ישמור על המטוסים שלו במלחמה?
את התגובה שלך אני הולך למסגר!
הנאמר חלקית עדיין אבל נכון.
ההתעצמות של חילות היבשה בטילים מדויקים תצמצם את תפקידם של חילות האוויר.
מדוע
כי היכולות שהיו נחלתם הבלעדית של חילות האוויר יהיו כעת חלק מהיכולות של חילות היבשה זאת בנוסף ליתרון המובנה של חילות היבשה, הם על הקרקע 24/7 ולא זמן קצר באוויר.
הבעיה לישראל כפולה.
1, הטילים המדויקים יהיו גם ברשות ארגוני הטרור.
2, עוצמתה של ארה"ב מבוססת על חילות אוויר ולכן היא מפגרת בתחום אחרי ארה"ב וסין.
צריך לזכר שבזכות עוצמת חיל האוויר הישראלי עברו אויבנו לשימוש באלטרנטיבה המבוססת על שימוש בטילים תחת הגנת אזרחים ומתקנים כמו בתי חולים ושימוש בתת הקרקע.
בישראל ממשיכים לקדש את טייסי חיל האוויר למרות שברור כי בעתיד לא יהיו טייסים, לפחות לא כאלו שעוזבים את הקרקע. במידה רבה אנו מתנהגים כמו הצבא הפולני שסירב לוותר על חיל הפרשים המפואר שלו גם כשהיה ברור שהכנסת הטנק לשדה המערכה הופכת אותם ללא רלוונטי.
אתה לא לבד, גם לי יש בדיוק אותן מחשבות ושאלות קשות.
התחושה שבצה"ל יש נסיון להתקדם אבל התרבות הארגונית היא של חדשנות אינקרמנטלית (רוצים עוד מטוסים כמו תמיד, אבל עם יותר יכולות חדשניות) ולא של חדשנות משבשת או חדשנות רדיקלית (שינוי תפישתי משמעותי עם אמצעים שמתאימים למהפיכות שכאלו). המנטליות והמחשבה מאובנות למדי, שמאפיינות ארגון גדול וריכוזי.
אין ספק שהפתרון נכון לעכשיו הוא איזשהו מיקס, שילוב של טק"ק/תמ"ס (תלול מסלול) וכטב"מ עם מטוסים מאויישים.
זאת מכיוון שעדיין מטוסים מאויישים מסוגלים לבצע משימות מסויימות יותר טוב מאשר האלטרנטיבות, נכון לרגע זה, למרות היתרונות הניכרים של האלטרנטיבות בחלק אחר של המשימות.
אבל ישראל הזניחה מאד את הטק"ק, כולל מענים נקודתיים בעיקר לטובת נושא הגרעין ולטווחים ארוכים (או קצרים). אף על פי שיש פיתוחים של טק"ק, ישראל לא הצטיידה באופן מסיבי בטק"ק כמענה למשימות רבות בהן יתרונותיו עולים על מטוסים מאויישים, להם יש סיכון גבוה (מטוסים שניתנים להפלה) וצורך בתשתיות ריכוזיות שנמצאות בסיכון (מסלולים, דת"קים) ומורכבות גדולה בכל פרמטר.
הטילים מטבעם הם עם אפשרות לתשתית הפעלה מבוזרת ולכן בסיכון נמוך יותר.
מובן שהשמיכה מאד קצרה, אבל צריך יותר איזון לעניות דעתי.
מידע נוסף:
https://www.mako.co.il/pzm-magazine/Article-b89a07b51c4e061006.htm
כבר לפני שנתיים פרסמתי מאמר מכונן בנושא, כולל ספר מתח (הוצאת כינרת) בשם "מחר יישבר השרב". איש לא פנה אלי לעצור את הכתובים – לא הצנזורה, לא חבריי מחיל האוויר (הייתי טייס קרב וקברניט באל על) לא חברי וועדת החוץ והביטחון, לא עיתונאים ולא משרד הביטחון. לכן, נקו את הממ"ד, הצטיידו במים, בטריות, שקי ניילון,טרנזיסטור, נרות והרבה קונסרבים. צפויים לפחות 2-4 שבועות קשים מאד ללא מדינה מתפקדת.
הם חשבו שזה דמיוני…