[תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי simonwijers לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).

החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

איוב ממשיך ומנהל משפט מול אלוהים שכלל אינו נוכח באולם. משפט של צד אחד. ועכשיו – איוב מתגונן מול גזר הדין.

ברור לאיוב, שהוא כמו כל בן אנוש, בוודאי חטא במשהו:

א  אָדָם, יְלוּד אִשָּׁה--    קְצַר יָמִים, וּשְׂבַע-רֹגֶז.

ב  כְּצִיץ יָצָא, וַיִּמָּל;    וַיִּבְרַח כַּצֵּל, וְלֹא יַעֲמוֹד.

ג  אַף-עַל-זֶה, פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ;    וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ.

ד  מִי-יִתֵּן טָהוֹר, מִטָּמֵא--    לֹא אֶחָד.

האדם, שהוא נולד מאישה, ימיו קצרים והוא ממש צל צילו של גרגר בעולם. וגם אותו, העלוב, אלוהים בודק בעיניו החודרות. ברור שאין אחד שהוא טהור. זה לא העניין! העניין הוא שהעונש שקיבלתי לא מותיר לי תקווה.

לעץ, גם כשהוא נגדע יש תקווה לחזור ולפרוח:

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Bessi לאתר Pixabay]

ז  כִּי יֵשׁ לָעֵץ,    תִּקְוָה:

אִם-יִכָּרֵת, וְעוֹד יַחֲלִיף;    וְיֹנַקְתּוֹ, לֹא תֶחְדָּל.

ח  אִם-יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ;    וּבֶעָפָר, יָמוּת גִּזְעוֹ.

ט  מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ;    וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ-נָטַע.

 אבל לאדם, כשהוא מת, אין תקווה לחזור ולחיות

י  וְגֶבֶר יָמוּת, וַיֶּחֱלָשׁ;    וַיִּגְוַע אָדָם וְאַיּוֹ.

יא  אָזְלוּ-מַיִם, מִנִּי-יָם;    וְנָהָר, יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ.

יב  וְאִישׁ שָׁכַב,    וְלֹא-יָקוּם:

עַד-בִּלְתִּי שָׁמַיִם, לֹא יָקִיצוּ;    וְלֹא-יֵעֹרוּ, מִשְּׁנָתָם.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

אבל אני לא זקן, ומדוע קבלתי עונש כה כבד שאין מאחוריו תקווה? עונש שגם ילדי הושמדו כך שבוודאי אין לי עתיד בעולם?

קרא לי, ואני אענה לך מתגרה איוב באלוהים. את רכושי לקחת, את ילדי הרגת, את החברים שלי הפכת לאויבי, לא נשארה לי כל תקווה בעולם. רק אחת נשארה: שאתה אלוהים, עדיין רוצה בי:

טו  תִּקְרָא, וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ;    לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף.

 אבל אלוהים לא עונה ואיוב יוצא בהאשמה הקשה – אלוהים הרג את התקווה:

יט  אֲבָנִים, שָׁחֲקוּ מַיִם--    תִּשְׁטֹף-סְפִיחֶיהָ עֲפַר-אָרֶץ;

וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ    הֶאֱבַדְתָּ.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Konevi לאתר Pixabay]

במצב של חוסר תקווה, בשרו של האדם כואב לו; והנשמה שלו מתאבלת על מותו. חי שהוא מת, מוזלמן  - זה אדם ללא תקווה.

כב  אַךְ-בְּשָׂרוֹ, עָלָיו יִכְאָב;    וְנַפְשׁוֹ, עָלָיו תֶּאֱבָל.

איוב העמיד כאן שאלה כבדה מאוד אל מול האמונה באלוהים. הוא עומד כאן מול תהילים, פרק כז':

יד  קַוֵּה, אֶל-יְהוָה:    חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה.

הוא עומד כאן גם מול רבי נחמן מברסלב: "אין ייאוש בעולם כלל".

הוא מתחבר לשירו של דון מקלין  (ראו תמונה משמאל) -  American Pie:

And as the flames climbed high into the night

To light the sacrificial rite

I saw Satan laughing with delight

The day the music died

תרגום חופשי שלי:

כשלהבות האש טפסו גבוה לתוך הלילה

להדליק את טקס ההקרבה (של התקווה, ע.ב.)

ראיתי את השטן צוחק ב"כיף שלו"

ביום בו המוסיקה (התקווה ע.ב.) מתה.

[תמונתו של דון מקלין משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי A Howard. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

.

.

הציונות וויתרה על התקווה לגאולה אלוהית. הציונות גם בחרה בשיר "התקווה" כהמנון המדינה. התקווה, על פי ההמנון, היא תנאי הכרחי לקיומו של האדם בעולם. היא הומייה בתוכו, כמו נר קטן שאסור שיכבה.

אל תכבה את התקווה דורש איוב מאלוהים!

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]