[בתמונה: טנקים רוסים על גבול אוקראינה. רוסיה רואה את אוקראינה כחלק מגבולה האסטרטגי, ולא תתיר כניסה של נאט"ו לשטחה. התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף המאמרים על 'הגישה הגאוגרפית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]

עודכן ב- 28 בינואר 2022

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

בסוף נואר 2022, סיפק לנו הסכסוך הרוסי-אוקראיני דוגמה מצוינת למשמעותם של גבולות אסטרטגיים של מדינה, ולשוני שבינם לבין גבולות משפטיים.

לכאורה, אוקראינה צריכה להיתפס ע"י רוסיה כמדינה ריבונית. אבל, הטראומה הלאומית הרוסית היא הפולשים הרבים שידעה בהיסטוריה שלה, שהגיעו תמיד מדרום.

אוקראינה הייתה, משך שנים רבות, 'שרוול הכניסה' הקבוע של הפולשים מהדרום לרוסיה, והאוקראינים קיבלו אותם, בדרך כלל, בזרועות פתוחות...

על כן, אוקראינה בעיני הרוסים היא גבולה האסטרטגי של רוסיה; והרוב המכריע של הרוסים שותף להבנה, שרוסיה חייבת להבטיח לפחות ניטרליות אוקראינית. כל סטייה מכך היא, בעיניהם, עילה למלחמה. 

[בתמונה: טנקים רוסים על גבול אוקראינה. רוסיה רואה את אוקראינה כחלק מגבולה האסטרטגי, ולא תתיר כניסה של נאט"ו לשטחה. התמונה היא צילום מסך]

גבולות משפטיים וגבולות אסטרטגיים

ההבחנה, בין 'גבולות משפטיים' ל'גבולות אסטרטגיים' נעשתה על ידי האלוף, יהושפט הרכבי, (ראו תמונה משמאל), בספרו הקלאסי בתחום הביטחון הלאומי של מדינות, 'מלחמה ואסטרטגיה' (ראה תמונת הכריכה למטה משמאל).

[תמונתו של יהושפט הרכבי משמאל היא נחלת הכלל]

הרכבי כתב: "למדינות יש 'גבולות משפטיים' של הטריטוריה הלאומית שלהן, ואולם יש להן גם 'גבולות אסטרטגיים', שלהגנתם יהיו מוכנים לצאת למלחמה...

אנגליה לדוגמה, טענה ש'גבולה האסטרטגי' הוא על הריין..." (שם, עמ' 531) כמעט אלף שנה, שמלחמותיה של אנגליה מתנהלות מחוץ לגבולותיה. בתוך כך, הניצחון על נפוליאון בקרב ווטרלו, ומרחבי פעולתה במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה.

לא תביעה לריבונות כרוכה בתפיסה זו, אלא הדגשת חשיבות המתרחש במרחב שבין הריין לאוקיינוס כמרחב התעניינות בעל משמעות ישירה להגנת בריטניה. בתפיסת הביטחון הלאומי הבריטית, תשומת הלב הנדרשת ל'מרחב התעניינות' זה, מתבטאת גם בהגדרת הצורך להפעיל כוח במרחב זה, אם יידרש.

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]

[בתמונה: הגבול המשפטי שבין ארצות הברית למקסיקו; תמונה חופשית שהועלתה על ידי Kevin Dooley לאתר flickr]

הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים

התפיסה הזו בדבר 'גבולות אסטרטגיים' שואבת את כוחה ממה שמכונה, הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים. לפיה, תוואי הקרקע הגאוגרפיים הקבועים יגדירו את היציבות / אי היציבות של מדינות ואת סכסוכי הגבולות ביניהן.

תנאים אלה מעצבים מגמות היסטוריות לאורך זמן, ואלה גוזרות מראש אירועים פוליטיים ומלחמות אזוריות (פסיג, 2010, עמ' 38-2). כאשר הגבולות המושלמים אינם מאפשרים יציבות מספקת, נאלצות אומות להגדיר גבולות אסטרטגיים, ולהיות מוכנות להגן עליהם.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של יהושפט הרכבי: מלחמה ואסטרטגיה, שראה אור בהוצאת משרד הביטחון. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[לאוסף המאמרים על 'הגישה הגאוגרפית', לחצו כאן]

ארצות הברית מגדירה גבולות אסטרטגיים

אפילו ארצות הברית - הגדולה ורחבת הידיים - נזקקה, מסתבר, לגבולות אסטרטגיים. כבר ב- 1823 הכריז נשיא ארצות הברית, ג'יימס מונרו (ראו תמונה משמאל) - במה שמכונה, דוקטרינת מונרו - כי ארצות הברית לא תסכים לסבול קולוניאליזם אירופאי ביבשת אמריקה ("אמריקה לאמריקאים").

הקמת קולוניות אירופאיות חדשות וכן כי פגיעה בעצמאות מדינות באמריקה תחשב כפעילות עוינת כנגד ארצות הברית. הסיבה לכך הייתה, שכפי שכבר הוכח בעבר, לנוכחות מעצמתית אירופית זרה יש פוטנציאל סיכון ברור לארצות הברית (החלק האחר של ההצהרה עסק בקביעה הבדלנית שארצות הברית לא תתערב במלחמות באירופה, אך זה כבר נושא למאמר אחר...).

[בתמונה משמאל: הנשיא ג'יימס מונרו. התמונה היא נחלת הכלל]

משבר הטילים בקובה - בן 13 הימים (16–28 באוקטובר 1962) - הוכיח עד כמה הגדרת הגבולות האסטרטגיים הייתה נכונה. 

ב-14 באוקטובר 1962, צילם מטוס ריגול אמריקני תמונות של משטח שיגור טילים גרעיניים במערב קובה, שהבהירו - מעבר לכל ספק - כי ברית המועצות הציבה טילים גרעיניים בקובה. שוב קבלו האמריקנים הוכחה עדכנית לכך, שגבולותיהם המשפטיים אינם רלוונטיים בכל הנוגע לצורך להתגונן מפני מעצמה עולמית עוינת.

נשיא ארצות הברית דאז, ג'ון פיצג'רלד קנדי, הבהיר אז שוב, באופן פומבי, מהם הגבולות האסטרטגיים של ארצות הברית: ארצות הברית לא תסבול הצבת טילים עוינים על יבשת אמריקה. משמע, יבשת אמריקה כולה הינה הגבול האסטרטגי של ארצות הברית.

אבל, את מה שהבין כל אמריקני בימי משבר קובה לגבי עצמם, לא מבינים האמריקנים כיום לגבי הרוסים, במאבקם לייצר שטח סטרילי בינם לבין פולשים פוטנציאליים מדרום!

[בתמונה: צילום אוויר אמריקני של משטח שיגור הטילים בקובה. התמונה היא נחלת הכלל]

גם לישראל גבולות אסטרטגיים בנוסף לגבולות המשפטיים

גם בישראל, הגנה על קו הגבול המשפטי אינה מספקת להבטחת שלומה ובטחונה. נחיתותה האסטרטגית של ארץ ישראל ונתיבי הפלישה אליה, לא השתנו מתקופת התנ"ך וימי הנביאים. גם כיום בדאגתה לביטחונה, מדינת ישראל מוצאת עצמה מתעניינת ופועלת באופן ישיר או עקיף, במרחביי הפעולה בהם פעלו כוחותיו של דוד המלך מעבר לירדן, עד נהר פרת ואף מעבר לו. מחמה בצפון בואכה נהר פרת, ועד אדום מדרום וארץ פלישתים ברצועת החוף מבהירים את הגבולות האסטרטגיים אותם ראה בבואו למנוע התקרבות של מעצמה עולמית לגבולותיו המשפטיים (וגם ראינו מה קרה כשמעצמות כאלה התקרבו...).

ובאמת, ההבנה האסטרטגית שאותה גילה הנביא ירמיהו, תקפה גם בימינו (ירמיהו א', י"ג-י"ד): "יג ויהי דבר-יהוה אליי שנית לאמור, מה אתה רואה; ואומר, סיר נפוח אני רואה, ופניו, מפני צפונה.  יד ויאמר יהוה, אליי:  מצפון תיפתח הרעה, על כל-יושבי הארץ...".

הבחנה דומה נמצאת בתיאור מלחמת גוג ומגוג בספר זכריה, וגם שם תיפתח הרעה מצפון: "י, וַיְדַבֵּר אֵלַי לֵאמֹר: רְאֵה, הַיּוֹצְאִים אֶל-אֶרֶץ צָפוֹן--הֵנִיחוּ אֶת-רוּחִי, בְּאֶרֶץ צָפוֹן"" (זכריה ו, 8).

ובאופן עקבי, אפילו ארמגדון - הקרב האחרון על-פי הברית החדשה - שיביא לסופו של העולם, ולהישרדות מאמיניו של ישו לבדם, ייערך בנתיבי הפלישה ה'רגילים' לארץ ישראל מצפון, במגידו (ראו תמונה למטה).

[בתמונה: 'הגישה הגאוגרפית - אין חדש תחת השמש - תל מגידו שעל פי האמונה בו יתרחש הארמגדון. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי AVRAM GRAICER קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

חברו זאת לכמות הטילים העצומה בגבולנו הצפוני, ולנחיתות הטופוגרפית של גבולנו המשפטי, ותקבלו את הסיבה לנחישות הישראלית להפעיל גיחות צילום מעל לבנון, ולתקוף שיירות נשק מתקדם בסוריה, העושות דרכן לחיזבאללה.

גם במזרח, לא השתנה דבר, וגם היום, ברור לכל חובב אסטרטגיה, שהגנה סבירה ממזרח על המדינה, מחייבת נוכחות אפקטיבית ישראלית על מעברי הירדן ובשני קווי הרכס ביהודה ושומרון: זה השולט על מישור החוף, וזה השולט על מעברי הירדן; יהיה אשר יהיה הגבול המשפטי שיקבע לבסוף.

וגם בדרום אין חדש. ביום עיון שנערך באפריל 1979, בסוגיית עומק אסטרטגי למדינת ישראל, נדרשו טובי המומחים הביטחוניים מאותם ימים למשמעות הסכם השלום עם מצרים על רקע הנסיגה מסיני שהייתה כרוכה באבדן העומק האסטרטגי הישראלי בזירת הדרום. (דפי אלעזר, יום עיון בנושא: עומק אסטרטגי במלחמה מודרנית, הוצאת עמיקם תל אביב ואוניברסיטת תל אביב 1981).

הרצאת הפתיחה לכנס זה ניתנה על ידי פרופסור יהושוע פראוור, שהציג את תפיסת המרחב הצלבנית להגנת ארץ ישראל. מבצרי הצלבנים נפרסו במרחב בגילום ההבנה שאין ממשות קיומית לאחיזה בערי החוף, ללא שליטה במדבר סיני ממערב וברכסי ההרים ממזרח למישור החוף, עד רכסיי עבר הירדן המזרחי.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

[בתמונה: איור המשחזר את מבצר קראק דה שבלייה הגדול שבסוריה. מבצרי הצלבנים נפרסו במרחב בגילום ההבנה שאין ממשות קיומית לאחיזה בערי החוף, ללא שליטה במדבר סיני ממערב וברכסי ההרים ממזרח למישור החוף, עד רכסיי עבר הירדן המזרחי. התמונה היא נחלת הכלל]

גם מסע המלחמה של גנרל אלנבי (בתמונה משמאל), בכיבוש ארץ ישראל וסוריה במלחמת העולם הראשונה, התנהל מבחינת התפתחות שלבי המלחמה, בהיגיון גאוגרפי הדומה במגמת ההתפשטות המרחבית, לדפוסי ההתפשטות של צבאות דוד.

[בתמונה משמאל: אדמונד אלנבי לאחר כיבוש ירושלים 1917. התמונה היא נחלת הכלל]

בהיבט זה, את ההבטחה האלוהית לאברהם "לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים את הנהר הגדול נהר פרת." (בראשית, ט"ו, י"ח) אפשר לפרש לא כהבטחה לגבולות ונדל"ן בבעלות ריבונית, אלא כהבטחה לדומיננטיות במרחב פעולה המתנה את הקיום בארץ ישראל המערבית!

בהיבט האסטרטגי, ישראל אינה שונה מבריטניה ומארצות הברית, בהבנתה את ההבדל בין גבולות משפטיים לגבולות אסטרטגיים:

מרחב הפעולה של מלחמות דוד מלמד כך את משמעות הבחנתו האסטרטגית של הרכבי: הדיון על גבולות מדינתיים, הוא דיון אחר מהדיון על מרחבי ההתעניינות וטווחי הפעולה הצבאית הנדרשים לקיום והגנת הריבונות.

מימי דוד ועד ימינו, קיום ריבוני במרחב ארץ ישראל המערבית, היה וממשיך להיות כרוך בחיכוך במרחבים המשתרעים מחוץ לגבולות הראשוניים:  בהרי אדום, עמון ומואב ממזרח, במישורי נהר הפרת מצפון ובארץ פלישתים וקדמת סיני מדרום מערב.

[לאוסף המאמרים על 'הגישה הגאוגרפית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.