[בתמונה: ללא תחושת ביטחון, אין נכונות לקחת סיכון... המקור: ציור קיר במשרדי וידיס - המאמן העסקי, דני וידיסלבסקי]

[לאוסף המאמרים על 'הגישה הגאוגרפית', לחצו כאן]

עודכן ב- 2 ביולי 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ב- 27 ביוני קיבלנו את ה'פלופ' התורן במלחמה הבלתי נגמרת שבין ימין לשמאל בישראל. הפעם היה זה מגיש הרדיו והטלוויזיה הישראלי, גדי סוקניק, שטען כי לנבחרי הליכוד יש "רמה נמוכה של אינטליגנציה, של תרבות ושיח".

רק אמר וגרם ל(עוד) סערה רבתי מאלה שיעשו מטעמים מפליטת הפה התורנית הזו, המצטרפת למשפטים האלמותיים של דודו טופז על הצ'חצ'חים ושל יאיר גרבוז על "מנשקי הקמעות, עובדי האלילים והמשתחווים והמשתטחים על קברי קדושים"...

מה המקור לשסע הזה, שמפלג את עם ישראל, ולתחושה של מתביעים בשמאל שהם טובים יותר, חכמים ומוכשרים יותר?

.

זה רק הכסף, טמבל!

ב- 21 לינואר 2020 פרסם אלוף בן ב'הארץ' מאמר מעניין תחת הכותרת: "אמור לי כמה כסף יש לך, ואומר לך למי תצביע" (בן, 2020). לטענתו, "ניתוח של תוצאות הבחירות... חושף מתאם בולט בין חשבון הבנק לפתק בקלפי: עשירים מצביעים כחול לבן, המעמד הבינוני תומך בליכוד, ועניים מתחלקים בין הרשימה המשותפת למפלגות החרדיות" (בן, 2020). המסקנה: "הפוליטיקה בישראל מצטיירת כמאבק מעמדי וכלכלי בין שבטים יריבים"... (בן, 2020).

הטענה הזו הזכירה לי חוג בית של אחת ממפלגות המרכז-שמאל, שאליו נקלעתי. החבורה שהתכנסה - אנשים אמידים ומבוגרים יחסית ברובם - קיימה שיח מעניין עם אותו פוליטיקאי. אחר כך הגיע תור השאלות. אחד המתכנסים טען, כי חסרות לו תשובות לשכנע את נהג המונית שלו, את הספר שלו ואת המוכר בסופר. אחר כך, על כוס קפה ועוגה הלינו גם אחרים על חוסר הנכונות של "העם" לשמוע ולהבין ולקבל...

אז כדאי לדעת שאלוף בן מצא רק את המובן מאליו. העיקרון הזה - לפיו העניים שמרנים והעשירים ליברליים - ידוע זה מכבר, כחלק מעקרונות מה שמכונה, הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים.

[להרחבה על: 'הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים', לחצו כאן]

[למאמר המלא של אלוף בן ב'הארץ', לחצו כאן]

הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים

הפער הזה - בין עני לעשיר - מוסבר במה שמכונה הגישה הגאוגרפית ביחסים בין לאומיים: זהו דפוס חוזר במערכות מורכבות, שבו התנהגות האנשים היא פועל יוצא, בין היתר, של מידת האמצעים הכספיים שבידיהם.

על פי הגאוגרפיה, מלחמת המעמדות חיה וקיימת. היא ניטשת לעולם בין העשירים והמעמד הבינוני האמיד; לבין העניים והמעמד הבינוני הנמוך. היא גורסת כי:

• הנטייה לקחת סיכונים היא פועל יוצא של היכולת להתגונן מפני תוצאות בלתי צפויות (תב"צים) רעות של אותו מהלך;
• ולהיפך: חוסר יכולת להתגונן בפני אותם תב"צים תהפוך אותנו לשמרנים ולשונאי סיכון.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של דוד פסיג 4048, שראה אור בהוצאת משכל (ידיעות ספרים), בשנת 2010. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

לאלה שהפרוטה בכיסם קל יותר לסוכך על עצמם מפני גורל הקהילה שלהם ומאשר לאנשי המעמד הבינוני והנמוך. הם יכולים לאגור ממון במדינות אחרות, לזכות באזרחות כפולה ומשולשת, ולהתנייד בקלות בין מדינות בכל עת. תחושת גורל זו פרושה על פני סקלה רחבה של חוויות קיומיות: מלחמות, היחס לתנועות הגירה של אוכלוסיות זרות, והגלובליזציה והסכמי הסחר המפרקים פרוטקציוניזם כלכלי ועוד.

העשירים יכולים תמיד לגונן על עצמם מפני התוצאות של התהליכים הללו, ואף להרוויח מהן לא מעט. השאר, כמובן, אינם יכולים (פסיג, 2010, ע' 41).

[להרחבה בנושא: תבניות/דפוסים חוזרים, לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [להרחבה בנושא התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן]

[בתצלום: דוגמה לדפוס חוזר במערכת מורכבת - תבניות/דפוסי קרקע בשמורת הטבע WAVE ביוטה, ארצות הברית. צילום: דן נודד]

הנגזרת של כלל זה היא, שהשכבות הנמוכות ייטו באופן גורף להיות שמרניות יותר בכל הנוגע לסיכונים שארצן צריכה לקחת, בספקטרום רחב של עניינים במדיניות חוץ. מאחר ששכבות הביניים מרגישות שיש ברשותן רק מעט מרחב לתמרון, יש להן יותר מה להפסיד מתוך מה שעומד לרשותן ויותר מה להרוויח אם מהמרים נכון (פסיג, 2010, ע' 41).

על כן, יטו העשירים לגלובליזציה ולרעיונות ליברליים, שיש עבורם גם רווח בצידם, אולם השכבות הנמוכים יותר בכל מדינה יסלדו מסיכונים שארצן צריכה לקחת, ויהיו חשדניות מאוד בכל הנוגע למה שבעלי הממון ילעיטו אותן בו (פסיג, 2010, ע' 37).

ובחזרה לביצה שלנו...

עכשיו, קל לנו יותר להבין תופעות כמו של גדי סוקניק בתחילת המאמר, או של יאיר גרבוז בעצרת להחלפת השלטון:

 

.

ושנים לפני כן, בנאום הצ'חצ'חים של דודו טופז:

כיצד, אם כך, הצליחו ממשלות ישראל לבצע הימורי מדיניות נועזים בשני העשורים הקודמים?

כיוון שהקברניטים הצליחו "למכור" אותם - בתקופות של מצוקה ביטחונית - כנתיב בטוח יותר מהנתיב ה"רגיל":

• כך למשל "נמכר" לישראלים - המותשים מהאינתיפאדה הראשונה - הסכם אוסלו הראשון כהסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, למרות שהיה רק סוג של הסכם עקרונות שרק התווה נתיב התקדמות לכיוון השלום;
• ההתנתקות שווקה כתוכנית שתוביל למציאות ביטחונית טובה יותר - אחרי הדם הרב שנשפך בעזה - שתקטין את החיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית, ותשפר את מרקם החיים הפלסטיני והכלכלה הפלסטינית. בנוסף, המהלך ישלול את תוקפן של הטענות נגד ישראל בדבר אחריותה לפלסטינים ברצועת עזה.

העובדה ששתי התוכניות נכשלו בהשגת מטרותיהן המוצהרות הפכה את הקהל הישראלי - ובעיקר את אלה שאינם יכולים להרשות לעצמם הימור בעייתי נוסף - לחשדניים מאוד כלפי כל סוג של הסדר דומה עם הפלסטינים. אם תרצו, זו הסיבה העיקרית לכך שלמרות תחושה רווחת גם בקרב מצביעי הליכוד שראש הממשלה מיצה את עצמו, לא נוטים בני המעמדות הנמוכים אחר האלטרנטיבה, משום שהיא חשודה ברצון להמר שוב.

[לאוסף המאמרים על ההיבטים השונים של מטרה, לחצו כאן]

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

לדברים הללו יש משמעויות רבות על העתיד. למשל:

• כיוון שפערי העושר הולכים ומעמיקים, תקטן האפשרות של מנהיגים ליטול סיכונים למען עתיד טוב יותר, והם יעדיפו ככלל מדיניות שמרנית, על מנת לזכות בשלטון ולשמר אותו.
• מפלגות מהספקטרום השמאלי של המפה תוכלנה לגייס את המעמדות התחתונים רק אם תדבקנה במדיניות שמרנית, ולא תיטנה להימורי מדיניות, אלא אם סיכוייהם נראים גבוהים מאוד להצליח, גם בעיני העם.

[לאוסף המאמרים על 'הגישה הגאוגרפית', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• אלוף בן (2020), אמור לי כמה כסף יש לך, ואומר לך למי תצביע, הארץ, 21/1/20.
• פסיג דוד (2010), 2048, תל אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד (מהדורה דיגיטלית).
• פנחס יחזקאלי (2014), תבנית - דפוס חוזר, ייצור ידע, 12/6/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 14/8/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על הגישה הגאוגרפית, גאו-אסטרטגיה וגאו-פוליטיקה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 25/1/20.