[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]
הרן פינשטין הוא שופט בדימוס. משנת 1991 הוא מרצה בחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן. מחבר הספר "הגמילה מהגלימה. מרשימותיו של שופט בעיר שדה".
* * *
מאז שעמדתי על דעתי לפני עשרות שנים, אני מחרים כל דבר גרמני. לא קונה מוצרים גרמניים, לא נוסע לגרמניה, לא מדבר בפומבי בגרמנית ושונא את ההיסטוריה המודרנית של העם הזה. אני גאה להיות אחד המרצים המעטים - לצערי- המלמד את משפט אייכמן ימ"ש , ולהבדיל אלפי הבדלות, את פרשת "משפט קסטנר".
אבל, הנאום של נשיא גרמניה, פרנק-ואלטר שטיינמאייר, בטקס שבעים וחמש שנה לשחרור אושוויץ, הזיז אצלי משהו:
- הנאום בשפה האנגלית ולא בגרמנית - נקודה לזכותו;
- ההתנצלות הפומבית בשם העם הגרמני - נקודה לזכותו;
- החזרה מספר פעמים על כך שגרמנים היו הרוצחים - נקודה לזכותו;
- ההודאה בכך שזוועות המלחמה החלו בגלל מדינתו - נקודה לזכותו.
האם אסכים לרכוש מכונית גרמנית? אני בספק. אבל, אין לי אלא להסיר את הכובע בפניו. חבל שהנסיך האנגלי ונשיא צרפת לא התייחסו בהלקאה עצמית לכך, שסירבו לפעול נגד מחנות ההשמדה כאשר יכלו לעשות כן.
גם האמריקאים לא אפשרו לטייסיהם להפציץ את מחנות ההשמדה. את זאת שמעתי, ישירות, מסנטור ג'ורג' מקגוורן (ראו תמונה משמאל) אשר התחרה בריצ'רד ניקסון מטעם המפלגה הדמוקרטית על נשיאות ארצות הברית. הוא שרת כטייס; וביקש לסטות קמעה מן המסלול כדי להרוס את אושויץ - ולא קיבל אישור לכך.
[בתמונה משמאל: הסנטור ג'ורג' מקגוורן. התמונה היא נחלת הכלל]
הטיימס הלונדוני חשף ופרסם את העסקה המתרקמת של "דם תמורת משאיות" והגדיר אותה כ"שערורייה".
עקב פרסום זה לא ניצלו ממוות יהודים רבים מאד. האם העיתונאים הקרביים בעיתון זה היו נוהגים באותה דרך והיו מתנגדים לעסקה עם השטן במחיר הצלת חייליהם ב-דנקירק?
הרן פיינשטין כותב את האמת כמו תמיד