[בתמונה: חיל נשים במצעד צה"ל בשנות השישים. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ מושגי היסוד של הביטחון הלאומי, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 11 ביולי 2021

תת אלוף במיל' יוסי בן ארי (ראו תמונה משמאל) היה המדריך הראשי של המכללה לביטחון לאומי צה"ל.

המאמר הוא פרק בספר: מבוא לביטחון לאומי, בערכה אקדמית של ד"ר פנחס יחזקאלי, שראה אור ב- 2002 בהוצאת משרד הביטחון, ההוצאה לאור (סדרת הביטחון הלאומי באוניברסיטה המשודרת; ראו תמונה בהמשך המאמר, למטה משמאל).

*  *  *

מאמר זה עוסק במספר מושגי יסוד חשובים, הקשורים לתחום הביטחון הלאומי. נבחן מהם ייעוד; אינטרסים; מטרות; ויעדים לאומיים (ראו בתרשים למטה). זאת, מתוך תפיסה, הרואה בהם מושגים מרכזיים בכל דיון בנושא זה.

[להרחבת המושג: 'ייעוד לאומי, לחצו כאן] [להרחבת המושג: אינטרסים לאומיים - אינטרסים חיוניים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מטרות לאומיות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'יעדים לאומיים', לחצו כאן]

[בתרשים: היררכיית מושגי היסוד בתחום הביטחון הלאומי]

בכדי להמחיש את הדברים, קודם שניכנס לעומקם, מצאתי לנכון להביא בפניכם היבט מסוים מסיפורו של ניצב אליק רון (ראו תמונה משמאל), מי שהיה מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל, עם פרוץ האירועים בסוף ספטמבר 2000. בראיון שהעניק ניצב רון לנחום ברנע מ"ידיעות אחרונות", ב-6 אוקטובר 2001[1], טען, כי:

מישהו צריך לקבל החלטה, מה נחשב כאן ל'קו אדום'. האם חסימת כביש היא 'קו אדום'? האם התקפה על מתקן ביטחוני? האם התקפה על ישוב? אין 'קוים אדומים'. רק עמימות. גומרים דיונים עם ראש הממשלה, עם השר לביטחון פנים, ולא יודעים. אין קביעה נחרצת. צריך לפרט, מה זה בדיוק ביטחון המדינה. אין פירוט. כשהממשלה לא מחליטה - אני מחליט. אני החלטתי שיישובים זה 'קו אדום'...

[תמונתו של אליק רון משמאל היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: "הקמת שדה תעופה בינלאומי בלב עמק יזרעאל". הכרזה: ייצור ידע]

ציטוט זה, המתייחס  לשיקולי התגובה של מפקד בכיר נוכח אירועי אלימות חמורים (המהומות במגזר הערבי באוקטובר 2000), ממחיש, אולי בצורה הטובה ביותר, מה עלול להתרחש בהיעדר הגדרה ברורה של המושגים המרכזיים שהוזכרו לעיל.

בהמשך המאמר אציע דוגמה היפותטית לדרך שבה ראוי היה לקבוע אותם בישראל, ונראה, כיצד הם באים לידי ביטוי ישומי בארצות-הברית, כולל לאחר אירועי ה- 11 בספטמבר, כמודל למדינה שבה נעשה תהליך מסודר, תקופתי, של הגדרת האינטרסים הלאומיים. לאחר מכן ננסה לראות מה משמעות אי-הגדרתם, כמקובל במספר מדינות אחרות, ובכללן ישראל.

[בתמונה משמאל: כריכת הספר: מבוא לביטחון לאומי, שראה אור ב- 2002 בהוצאת משרד הביטחון. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

לכאורה, צמד המילים "בטחון לאומי" מוכר וברור, ודאי במדינה כמו ישראל, בה הסוגיות הכרוכות בו רובצות לפתחנו מדי יום. אולם, מסתבר, כי התאורטיקנים, כמו גם אנשי המעש, מתקשים להגדיר מהו בכלל "בטחון לאומי", וכפועל יוצא מכך לא ניתן לאתר בספרות המקצועית הגדרה אחידה וממצה  של המושג.

אין בכוונתי להיכנס  להגדרות עצמן. אומר רק, כי בעבר בלטה נטיה לראות את מוקד הבטחון הלאומי בשדה הביטחוני-צבאי, כשהמונח "הגנה", היינו - “Defense”, הוא הדומיננטי. לעומת זאת, הנטיה בעת המודרנית היא לראות את הנושא במובן הרחב  שלו. המונח “Security” היינו - "ביטחון", מבטאת טוב יותר את המכלול הרחב של תחומי חיים. המדובר בממדים שברור, כי "לא ניתן בלעדיהם", כמו העוצמה המדינית; העוצמה הכלכלית; העוצמה החברתית; וכן בתחומים, שלכאורה מרוחקים יחסית, כגון תשתיות; טכנולוגית-על; תקשורת המונים; אקולוגיה ואיכות הסביבה.

[להרחבת המושג: 'העוצמה המדינית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'העוצמה הכלכלית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'העוצמה החברתית', לחצו כאן]

 

[בתמונה: מהומות ה- BLM בארה"ב שקורעים את החברה האמריקנית לגזרים... העוצמה החברתית היא חלק חשוב בביטחון הלאומי! התמונה היא צילום מסך]

באופן מוחשי יותר ניתן לומר, כי עוצמה לאומית כיום, איננה נמדדת רק באיכות מערכות הביצורים, בכמויות החיילים, הרובים, הכידונים, הטנקים וקני הארטילריה. היא גם איננה נמדדת רק באמצעי הלחימה הלא-קונבנציונליים, או בשליחויות דיפלומטיות גלויות או עלומות. מארג הביטחון הלאומי בכל מדינה, בנוי ומותנה גם ביכולת הטכנולוגית האזרחית-צבאית, וביתרון היחסי אותו היא מאפשרת; בדפוסי הפעולה של התקשורת האלקטרונית וביחסיה עם הממסד; וחשוב לא פחות במידת ההזדהות של הפרט עם היעדים שמציבה המדינה. זאת, מול ערכים אוניברסליים, או, לחלופין, בצד השני של קשת האפשרויות, סתם ענין אגואיסטי במימוש עצמי. אין לשכוח גם את מידת הנכונות לוותר על אינטרסים מיידים, מול שיקולים ארוכי טווח של צרכי המחר.

חשיבות מרכיבים דוגמת אלה מתחדדת בשנים האחרונות נוכח מעבר האנושות ממקבץ של מדינות לאום, ל"כפר" המוני, שצביונו הופך יותר ויותר לגלובלי.

עוצמה לאומית

את המושג "ביטחון לאומי" יש לראות בכפיפה אחת לשני מושגים נוספים, הראויים לאזכור. האחד - עוצמה לאומית, והשני - אינטרסים לאומיים. שלושתם קשורים בזיקה הדדית, ויוצרים את השלם.

עוצמה לאומית היא מכלול המשאבים, והיכולת והנחישות להפעלתם לשם הגשמת הייעוד, האינטרסים, המטרות והיעדים הלאומיים. העוצמה הלאומית מורכבת ממספר ממדים/"אשכולות": העוצמה הצבאית; המדינית; החברתית; והעוצמה הכלכלית-טכנולוגית. את העוצמה הלאומית יש לראות כמורכבת מסך כל אלה, אך חשוב לא פחות מהתלכיד, היא הסינרגיה, הנוצרת משילובם. גם כאן, השלם בהחלט גדול יותר מסך כל מרכיביו.

[להרחבת המושג: 'עוצמה לאומית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'ביטחון לאומי', לחצו כאן]

ייעוד לאומי

בכדי לברר את המושג השני, האינטרסים הלאומיים, יש לערוך סדר, ולהבהיר את ההיררכיה של המושגים שהוזכרו. לתפיסתנו, מושג-העל, במיוחד במקרה הישראלי, הוא ה"ייעוד", הלוא הוא סיבת הקיום והמהות, ה - “Raison D’etre”. הצורך לעסוק בייעוד אופייני דווקא למדינת-ישראל, משום שבאופן יוצא דופן, הוגדר ייעודה של המדינה זמן רב לפני שהוקמה, וכן בשל האיום הקיומי, שלצערנו, עדין רובץ עליה, והשסעים הפנימיים העמוקים עליהם אנחנו מתקשים לגשר.

לעומתה, ההיסטוריה של מרבית המדינות האחרות יצרה לייעודן הלאומי משמעות טבעית, שאינה מחייבת עיסוק חוזר ונשנה בו. אצלנו, כידוע, הצהרת בלפור, כמו גם מגילת העצמאות, קבעו נחרצות, כי מדובר במדינה יהודית, או מדינה ליהודים. הם לא הגדירו את ערך הדמוקרטיה כמרכיב באופיה של המדינה היהודית העתידית בארץ-ישראל. אולם, אין ספק, שהדמוקרטיה נתפסה על-ידי "האבות המייסדים", כבחירה עדיפה למימושה של המדינה היהודית, אותו ייעוד, שישומו, לצערנו, עדין לא הושלם במלואו.

[להרחבת המושג: ייעוד לאומי, לחצו כאן] [למאמר: 'מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל?', לחצו כאן] [למאמרו של האלוף גרשון הכהן: משמעותה המיוחדת של הצהרת בלפור, לחצו כאן]

אינטרסים לאומיים - אינטרסים חיוניים

במדרגה השניה, מתחת לייעוד, מצויים האינטרסים הלאומיים, הלא הם צרכי העל ההכרחיים לקיום הייעוד, ובלתם הוא עלול להיות בסכנה.

שימו לב, גם אם נהוג במקומות שונים בספרות המקצועית להגדיר "מדרגה" חשובה זו כ"מטרות לאומיות", אנו מעדיפים לאמץ את הטרמינולוגיה האמריקאית והבריטית, ולעשות שימוש במונח "אינטרסים לאומיים", ולמקם את המטרות הלאומיות במקום של כבוד כנגזרת מהאינטרסים הלאומיים.

אגב, ארצות-הברית ובריטניה, מייצגות שני קצוות של השקפה לגבי מיסוד או אי מיסוד של תהליך קביעת האינטרסים החיוניים: האמריקאים עשו זאת באופן מסודר מאד וקונקרטי, בעוד גישת הבריטים היא להימנע מכך, ו"לחצות את הגשר" כאשר מגיעים אליו, היינו, להחליט על האינטרסים רק כאשר צריך.

ובחזרה להגדרה. האינטרסים הלאומיים החיוניים הם אלה, שההנהגה הלאומית הגדירה ככאלה, שפגיעה בהם עלולה להביא להפעלת כוח, כדי להגן עליהם טרם נפגעו, ואם נפגעו, להשיב את המצב לקדמותו. פרופסור ברנארד ברודי, מומחה בינלאומי בתחום האסטרטגיה טען בספרו "מלחמה ופוליטיקה", כי אינטרסים חיוניים הם אלה, "שאנו מוכנים להילחם למענם… גם מלחמה כוללת…[2]". דרגת החיוניות של האינטרסים תיקבע כמובן בהתאם לתודעה ההיסטורית והשאיפות הלאומיות של המדינה.

[בתמונה משמאל למעלה: כריכת המהדורה העברית של הספר: "מלחמה ופוליטיקה" לברנרד ברודי, שראה אור בהוצאת מערכות בשנת 1980. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

סביר, כי האינטרסים הלאומיים, שתקפותם קבועה או כמעט קבועה, יהיו מקובלים על-ידי רוב הציבור, שכן הם אמורים לבטא את התכלית והטעם של קיום הכלל הלאומי.

מטרות לאומיות

מהאינטרסים הלאומיים גוזרים "מטרות לאומיות". אלה התכליות, אותן יש להשיג כדי לקיים את האינטרסים הלאומיים ולחזקם. מדובר בעקרונות, לאורם ראוי לבנות את תוכניות הפעולה המדיניות והביטחוניות, מהן תיגזר ה"מדרגה" התחתונה, היא היעדים הלאומיים. הם ההישגים הנדרשים, חומריים ואחרים, שיוגדרו באופן מפורט ותכליתי יותר, שהרי הם נגזרות פעולה של ממש.

מתווה מרובע זה: ייעוד, אינטרסים, מטרות ויעדים לאומיים יוצר שלם. בתוכו, הייעוד והאינטרסים הם קבועים יותר מעצם טבעם, בעוד המטרות והיעדים הינם תלויי תקופה, נגזרים מאופיו של הממשל וממדיניותו, ולכן משתנים לעיתים קרובות.

המחשה על המקרה הישראלי:

בכדי להמחיש זאת, אנסה, באופן היפותטי, וכמובן בלתי מחייב לחלוטין, ליישם זאת על המקרה הישראלי. ובכן, את ייעוד של מדינת-ישראל ניתן להגדיר במשפט הבא: "המשך קיום וקידום ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בתחומי ארץ-ישראל, וכבית ליהודים באשר הם".

את הגדרת ייעוד זו ניתן לפרק להגדרות אינטרסים לאומיים שונים, דוגמת אלה:

• קיום יכולת הגנה על המדינה;
• או: שימור טריטוריה רציפה בריבונות המדינה;
• או: שמירת רוב יהודי במדינה; או: שימור המשטר הדמוקרטי.

מהאינטרס הראשון שהזכרתי, "קיום יכולת הגנה על המדינה", ניתן לגזור מטרות שונות, דוגמת:

• שימור צבא וכוחות בטחון אחרים, שיאפשרו יתרון יחסי וניצחון בהתמודדות עם מדינות-ערב ואויבים אחרים;
• או: שמירה על גבולות המדינה, בטחון ושלום תושביה, בכל מקום בגבולותיה הריבוניים.

תהיינה כמובן מטרות אחרות, אשר תיגזרנה מהאינטרסים הנזכרים הנוספים.

את המטרות העוסקות בתחום הבטחוני המובהק, ניתן לפרוט ליעדים קונקרטיים, דוגמת:

• מתן ביטוי תקציבי הולם לשימור עוצמת צה"ל, משטרת-ישראל, שרות הבטחון הכללי ו"המוסד". זאת, ככלי התמודדות מרכזיים עם האיום הערבי והאחר.
• עידוד קבוצות איכות באוכלוסיה הישראלית להמשיך ליטול חלק בעשיה הביטחונית;
• או: שימור צבא מילואים איכותי ברמת מוטיבציה גבוהה.

וכך הלאה, בשאר התחומים.

בסרטון: מערך הטילים הישראלי:

המחשה על המקרה האמריקני

בכדי לעבור מהרמה התיאורטית וההיפותטית לפרקטיקה, נבחן כעת את המקרה האמריקאי. עם תחילת הכהונה השניה של הנשיא קלינטון, בשנת 1996, כונן הממשל בוושינגטון ועדה שעסקה בהגדרת האינטרסים הלאומיים של ארצות-הברית, אומה שאינה מוטרדת מבעיות קיומיות ראשוניות, ויכולה, לכן, להיות פטורה מהצורך לעסוק במדרגה הראשונה - הייעוד.

 בראש הועדה עמדו, בעיקר, אנשי מחקר מהמכונים המרכזיים בארצות-הברית, שעסקו גם ביעוץ ובעשיה מדינית בממשלים שונים. חברו בה, בין היתר, מי ששימשה כיועצת הנשיא בוש הבן לבטחון לאומי, הגברת קונדליסה רייס; היועץ לבטחון לאומי בממשל בוש האב, ברנט סקוקרופט; הסנטור סם נאן, מי שהיה יושב ראש הועדה לשירותים המזוינים, ואחד הפקידים הבכירים במשרד החוץ, ריצ'ארד ארמיטג'.

הועדה עשתה אבחנה[3], על-פי סדר יורד, בין קבוצת "האינטרסים הקיומיים"; קבוצת "האינטרסים החשובים ביותר"; קבוצת "האינטרסים החשובים"; וקבוצת "האינטרסים החשובים פחות".

בקבוצה הראשונה מתוך הארבע הוגדרו האינטרסים הבאים (על-פי סדר יורד):

• מניעה, הרתעה והנמכת האיום של תקיפה גרעינית, ביולוגית, וכימית על ארצות-הברית.
• מניעת התפתחות כוח משמעותי עוין באירופה או באסיה.
• מניעת התפתחות כוח עוין משמעותי בגבולות ארצות-הברית, או בשליטה על הימים.
• מניעת אסון התמוטטות של מערכות גלובליות עיקריות בתחום הסחר, שווקים פיננסים, אספקת אנרגיה, ואיכות הסביבה.
• אבטחת הישרדות בנות בריתה של ארצות-הברית.

רשימה מעניינת זו מלמדת, כי הראיה האמריקאית היא קודם כל אגוצנטרית, ורואה קדימות עליונה לסכל איומים נגד ארצות-הברית וגבולותיה, ורק לאחר מכן דואגת לאינטרסים גלובליים ולאבטחת עצם קיומם של בני ברית. מרכזיות האיום הבלתי קונבנציונלי והצורך להתמודד עמו בולטים בה.

בסרטון: תותח לייזר אמריקני בפעולה:

https://www.youtube.com/watch?time_continue=1&v=OmoldX1wKYQ&feature=emb_logo

.

עיון ברשימת האינטרסים האמריקאים שלעיל מבהיר, כי איום הטרור או זה של האיסלאם הפונדמנטליסטי כלל לא מצא בה אז, מקום של כבוד. הוא הופיע לראשונה, עד כמה שיקשה להאמין, בקבוצת האינטרסים השניה, במקום העשירי, וגם שם בכפיפה אחת עם הצורך להתמודד בפשע חוצה-לאום ואתגר הסמים.

בסך הכל, קבוצת האינטרסים השנייה הבליטה את העניין האמריקאי בהתבוננות בענייני חוץ; בין אם כדי למתן סיכוני התפרצויות אלימות אזוריות, שעלולות לסכן את בנות בריתה או, בצד השני של קשת האפשרויות, בכדי להביא להסדרי שלום באזורים בהם יש לה אינטרס.

שתי הקבוצות הנוספות, מבטאות אינטרסים חומריים וכלכליים שונים או אינטרסים ערכיים, דוגמת אקולוגיה, זכויות אדם, דמוקרטיה, חופש, פלורליזם והנחלת הערכים האמריקאים לתרבויות האומות השונות.

אם לסכם את תפיסת האינטרסים של ארצות-הברית, כפי שהשתקפה אז, ניתן לומר, כי זו ראתה עדיפות ראשונה ומוחלטת לבטחון המדינה, לאחר מכן הציבה את האינטרסים הגלובליים שלה, ולבסוף את הצרכים החומריים והערכיים, הנגזרים מדרך החיים ו"האידיאולוגיה" האמריקאית או כפי שהם מכנים זאת  - “The American Way Of Life”.

[בתמונה: פסטיבל Glastonbury. הצורך להגן על “The American Way Of Life”... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Paul Townsend לאתר flickr]

הדברים שהובאו לעיל נחתמו בשנת 1996, ונראים, לאור אירועי ה 11- בספטמבר 2001, אנכרוניסטים והנה לאחרונה, הגיע לידינו דין וחשבון עתי, שהופק על-ידי משרד ההגנה האמריקאי, ב30- ספטמבר 2001[4]. נקודת המוצא של הדוח, המופיעה כבר בשורה הפותחת של ההקדמה אשר נכתבה על-ידי מזכיר ההגנה, דונלד רמספלד, עוסקת בפיגועי הטרור בני-יורק ובוושינגטון. השפעתם של אלה, ההלם והבלבול שהם גרמו, ניכרים היטב בדברי המזכיר, ואני מצטט:

איננו יכולים, וגם לא נוכל לדעת בדיוק מתי והיכן יאוימו אינטרסים אמריקאים, מתי אמריקה תותקף, או מתי אמריקאים עלולים למות כתוצאה מאלימות... הסתגלות מהירה ונחושה להפתעה, צריכה לכן להיות תנאי לתכנון...

בהבהירו את תפקיד ארצות-הברית בעולם ,טוען הדוח, כי "המטרות של אמריקה הן לקדם שלום, לקיים חרות, ולעודד שגשוג". החלק הארי של המסמך, הוא, כמובן, ביטחוני-צבאי, אך כמו במדינה מסודרת , הוא נגזר מהאינטרסים הלאומיים,  אשר מוצגים באופן הבא:

• אבטחת בטחון ארצות-הברית, וחופש הפעולה שלה.
• כיבוד התחייבויות בינלאומיות, כולל בטחון ורווחת בנות הברית והידידות, ומניעת השתלטות עוינת על אזורים קריטיים ,כולל המזרח-התיכון.
• תרומה לרווחה כלכלית עולמית; בטחון הים, האוויר, החלל, קווי התקשורת והגישה לשווקים המרכזיים ולמקורות האסטרטגיים[5].

השינוי הבולט, בהשוואה למסמך 1996, הינו בהדגשת הצורך להעניק בטחון למדינה האמריקאית, לתשתיתה הקריטית, וחשוב מכך לאזרחי ארצות-הברית, בבית ומעבר לים. נראה, כי התייחסות זאת מבטאת את הצורך להתמודד עם אתגר הטרור, מבלי שהמסמך מתייחס לכך במפורש. כפועל יוצא מהאינטרסים הלאומיים הגדיר מזכיר ההגנה, לשעבר, דונלד רמספלד (ראו תמונה משמאל) את מטרות המפתח, שינווטו את התפתחות הכוחות המזוינים האמריקאים, יכולותיהם, היערכותם, והשימוש בהם. בתמצית, אלה כוללות את הרתעת היריבות של ארצות-הברית, בנות בריתה וידידותיה; ונכונות להענישן ולהביסן בנסיבות בהן תיכשל ההרתעה. זאת, כולל באמצעות מהלכים לשינוי משטריהן, או לכיבוש שטחיהן הריבוניים.

[תמונתו של דונלד רמספלד משמאל היא נחלת הכלל]

אי אפשר, כמובן, מבלי לבחון כיצד מתייחס הדוח למזרח-התיכון. הוא גורס, כי "ארצות-הברית, בנות בריתה וידידותיה, תמשכנה להישען על מקורות האנרגיה של המזרח-התיכון, אזור בו מספר מדינות מציבות אתגרים צבאיים קונבנציונליים, ורבות שואפות לרכוש, או שרכשו כבר, כלי נשק כימיים, ביולוגיים, רדיולוגיים, גרעיניים, וכאלה בעלי נפיצות גבוהה. מדינות אלה מפתחות יכולות לטילים בליסטיים, תומכות בטרור בינלאומי, ומרחיבות את אמצעיהן הצבאיים, בכדי לאתגר מדינות ידידותיות לארצות-הברית, ולמנוע גישה של כוחות צבא אמריקאיים לאזור"[6].

נוכח הגדרה כזו, אין פלא כי ארצות-הברית רואה בשמירת בטחון המזרח-התיכון אינטרס לאומי מועדף.

כמצוין בדוח, המסד ממנו גזר משרד ההגנה האמריקאי את הגדרת האינטרסים הלאומיים היה הנחיה נשיאותית. כך בארצות-הברית: רצינות, כובד ראש, עבודת מטה מסודרת ברמות הבכירות ביותר, מתוך הבנת היתרונות, הגלומים בהגדרה מפורשת של האינטרסים הלאומיים כבסיס לתכנית עבודה של הממסד כולו. זאת, כאשר המדיניות מפורסמת באופן גלוי, פתוחה לדיון וביקורת ציבורית, שביכולתם רק לשפרה.

ומה קורה אצלנו בתחום הגדרת האינטרסים הלאומיים?

כאמור, הגישה הישראלית שונה לחלוטין. היא דומה יותר לזו הבריטית, המצויה בצד השני של קשת האפשרויות: הסתייגות מכוונת מהגדרות מפורשות, המונעת הבהרה מסודרת של ייעוד המדינה, האינטרסים הלאומיים שלה, לא כל שכן מטרותיה ויעדיה. כידוע, תפיסת הביטחון הלאומי, האמורה להיגזר מהאינטרסים הלאומיים, הוגדרה לאחרונה, בימי ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן-גוריון, והניסיון הרציני האחרון לעדכנה, בתקופת שר הביטחון לשעבר, יצחק מרדכי, לא הגיע לכדי סיום, כמו גם ניסיונות מאוחרים יותר.

יתכן, כי יש לכך סיבות אובייקטיביות, וטבעי דווקא, שמנהיגים של מדינה, המצויה במצור ביטחוני ומדיני ומתחבטת במצוקות רבות פנים, ימנעו מלחשוף את ההגדרות הנזכרות. הם יהיו מוכנים לחשוף אותם רק נוכח פני המשבר הבא, כדי לא לפגוע ביכולת התמרון שלהם, המוגבלת ממילא. אפשר שבמציאות רגועה יותר, של התקדמות לשלום מבית ומחוץ, ניתן יהיה להגדיר דברים באופן מפורש יותר, וליהנות מפירות התהליך.

חשוב לזכור, כי אי-הגדרה מסודרת וקבועה של האינטרסים הלאומיים, והימנעות מקביעת סדרי עדיפות, עלולה להביא לנזקים לא מבוטלים. עמימות גוררת מניעת יכולת למקד מאמצים. היא מאפשרת לגורמי המערכת השונים להגדיר אינטרסים כראות עיניהם, ולקבוע סדר עדיפויות כרצונם, תוך שימור הצרכים והאינטרסים הסקטוריאליים. מצב זה משרת אולי את האינטרסים של הארגונים השונים, אך לא בהכרח את כוונת העומדים בראש המדינה, או את טובת הכלל. מטבע הדברים, מציאות כזו מובילה לבזבוז ניכר של משאבים אנושיים וכספיים, להשחתת זמן יקר, ומקשה על מציאת היתרונות הגלומים ביכולת לתכנן לטווח הארוך.

[לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Gallila-Photo לאתר Pixabay]

לצערנו, מדיניות עמומה עלולה, לא אחת, להביא, לבסוף, את העומדים בראש המערכת, למפגש מביך עם המבצעים בדרגי השטח, בבתי משפט, או בחדרי ועדות חקירה. זאת, סביב סוגיות, שאם היו מוגדרות כמדיניות ברורה מראש, אשר הייתה גם מבהירה מה רוצים להשיג, מה מותר ומה אסור לעשות לשם כך,  ניתן היה כנראה לחסוך, לפחות, חלק מנזקי הכשלים ועגמות הנפש הכרוכות בכך.

לעומת זאת, כשאינטרסים, מטרות ויעדים מוגדרים באופן ברור, ניתן למצות ביעילות את האמצעים הקיימים, והדרך למימושם, הופכת קצרה, זולה וישרה  לאין שעור.

לסיכום, עסקנו במשמעות מושגי היסוד המרכזיים, הנגזרים מהעיסוק בבטחון הלאומי. הבהרנו מהם "ייעוד", "אינטרסים", "מטרות" ו"יעדים לאומיים", והשווינו את האופן שבו הם באים לידי ביטוי במדינה דוגמת ארצות-הברית, בה תהליך קביעתם מוסדר, ביחס למה שקיים אצלנו. עמדנו גם על היתרונות, הכרוכים בהימנעות מכוונת מקביעתם באופן מפורש, ובעיקר על החסרונות והמגרעות הנובעים מכך. 

[לקובץ מושגי היסוד של הביטחון הלאומי, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• יחזקאלי פנחס (2014), ביטחון לאומי, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), ייעוד לאומי: הסיבה לקיומה של המדינה ולמהותה, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), אינטרסים לאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), עוצמה לאומית: הכוח המניע מדינות, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), העוצמה המדינית, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), העוצמה הכלכלית, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), העוצמה החברתית, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל?, ייצור ידע, 25/1/20.
• יחזקאלי פנחס (2014), מטרות לאומיות, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), יעדים לאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.
• גרשון הכהן (2017), משמעותה המיוחדת של הצהרת בלפור, ייצור ידע, 27/10/17.
• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
• ברנע נחום (6/10/2000), מאורעות תשס"א, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, עמ' 3-2.
• ברנארד ברודי (1973), מלחמה ופוליטיקה, תל-אביב, מערכות, משרד הבטחון, עמ' 296.
• Ellsworth R., Goodpaster A., Hauser R. (1996), A Report From The Commission On America’s National Interests.
• Department of Defense (2001) Quadrennial Defense Review Report, September 30.

[1]     ברנע נחום (6/10/2000), מאורעות תשס"א, ידיעות אחרונות - המוסף לשבת, עמ' 3-2.

[2]   בארנארד ברודי (1973), מלחמה ופוליטיקה, מערכות - משרד הבטחון ההוצאה לאור, עמ' 296.

[3]   Ellsworth R., Goodpaster A., Hauser R., A Report From The Commission On America’s National Interests, 1996.

[4]   Quadrennial Defense Review Report, Department Of Defense.

[5]    U.S. Interests and Objectives, p. 2.

[6]   שם, עמ. 4.