תקציר: אחת התמיהות הגדולות של מלחמת העולם השנייה היא הכשל הלוגיסטי של הווארמאכט בהתמודדות עם החורף הרוסי. שהרי, לא הייתה פה בעיה של זמן (הייתה שנה שלמה להכין הכל…) ובטח לא של חוסר ידע…

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

המאמר מוקדש לחברי-אהובי, ערן רנדל, שתרם את החשיבה שמאחורי המאמר!

עודכן ב- 21 בינואר 2023

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

מי שניצח את הגראנד ארמה של נפוליאון בערבות רוסיה, לא היה הצבא הרוסי אלא 'גנרל חורף': החורף הרוסי הקשה והבלתי אפשרי לשאתו לאנשי המערב.

על כן, אחת התמיהות הגדולות של מלחמת העולם השנייה היא הכשל הלוגיסטי של הווארמאכט בהתמודדות עם החורף הרוסי.

שהרי, לא הייתה פה בעיה של זמן (הייתה שנה שלמה להכין הכל...) ובטח לא של חוסר ידע. הייתה פה ודאות צרופה [להרחבת המושג: 'ודאות', לחצו כאן].

ובכל זאת, הכנת הצבא לחורף הרוסי לא הייתה חלק מתוכניות מבצע ברברוסה... שהרי, גם אם היו הגרמנים מנצחים ב- 1941, עדיין היה מגיע החורף... ובאמת, מרגע שהגיע החורף הרוסי, ובשל "השפעתו המהממת של מזג האוויר, הן על רוח הגייסות והן על ההפעלה התכליתית של החימוש", כל ההנחות שעליהן בנו מתכנני 'מבצע ברברוסה' את תוכניתם איבדו, מיום ליום את נכונותן (קלרק, 1979, ע' 129).

קציני השטח דווקא הבינו...

מפקדי השטח של הווארמאכט היו דווקא מודאגים מאוד:

ב-7 באוקטובר 1941 ירד השלג הראשון, ונמס חיש. באותו יום שלח מפקד אוגדות הפאנצר, הגנרל היינץ גודריאן - אבי תורת השריון הגרמנית (ראו תמונה למטה) - בקשה לקבוצת הארמיות לביגוד חורף.

נאמר לו כי הוא יקבלו בבוא המועד "ואל לו לבקש עוד בקשות מיותרות כגון אלה... הוא לא קיבל את הציוד הזה מעולם... (קלרק, 1979, ע' 120). 

[בתמונה משמאל: : למה לא הגיע ציוד החורף לשטח? חלק מתמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

למה??

.

לפני השלג בא הבוץ...

קדם לחורף הסתיו, עם הגשמים הרבים; שגם הם - כמו שניתן להיווכח בתמונה למטה - לא היו קלים לתפקוד בדרכים, לא דרכים, שאפיינו אז את ברית המועצות.

הנה תיאור חי של ההתמודדות עם הבוץ, שרשם גנרל גינתר בלומנבריט (ראו תמונה משמאל), ראש המטה של המחנה הרביעי של פילדמרשל פון קלוגא:

"החייל הרגלי מחליק בבוץ, בעוד שדרושים צמדי סוסים רבים לגרור כל תותח קדימה. כל כלי הרכב שעל גלגלים שוקעים עד לציריהם בטיט (ראו בתמונה למטה). אפילו טרקטורים יכולים לנוע רק בקושי רב. חלק גדול מן הארטילריה הכבדה שלנו נתקע עד מהרה באין להזיז... אפשר לשער איזו מתיחות גרם כל זה לחיילנו, שכבר היו תשושים בלאו הכי..." (שיירר, 1976, ע' 711).

[בתמונה: הגנרל גינתר בלומנטריט, ראש המטה של המחנה הרביעי של פילדמרשל פון קלוגא. התמונה מובאת בשימוש הוגן]

המצב, ערב המתקפה האחרונה על מוסקבה...

כדי להבין את גודל הבעיה אליה נקלט הוורמאכט - ברגעים הקריטיים ביותר, ערב המתקפה על מוסקבה - הנה תיאור קצר הלקוח מספרו של ההיסטוריון הבריטי, אלן קלרק (ראו תמונה משמאל, ותמונת כריכה של הספר בהמשל למטה, משמאל): "מבצע ברברוסה" על המצב בשטח, ערב המתקפה האחרונה על מוסקבה (קלרק, 1979, ע' 131):

"... התנאים שבהן היו שרויות הדיביזיות הגרמניות הרגילות שבקו החזית, כבר הגיעו אל סף הבלתי אפשרי. לרבים מן האנשים לא היה ביגוד נוסף למדיהם, להוציא סרבלי קרב מאריג כותנה גס. הם נהגו ללבוש את אלה על מדיהם, וביכרו את הסרבלים גדולי המידות. שכן, היו ממלאים את הרווחים והקפלים הריקים בנייר. 'עיתונים היו החומר המועיל ביותר לכך, אלא שקשה היה להשיגם.

מרובים יותר היו כרוזי הפנייה לצבא הרוסי. זוכרני כיצד ניסיתי במשך שבוע ימים להתחמם באמצעות כרזה האומרת כי 'כניעה היא הדרך ההגיונית והנבונה היחידה, כיוון שהמלחמה כבר הוכרעה'...

ללא ספק התענגו הרוסים על האירוניה שבדברים, כשנפלו אנשים אלה בשבי - הגם שיש לפקפק אם חביבותם עמדה בעינה גם כלפי חיילים 'לבושים' בכרוזים המאיימים במעשי תגמול על פעולות פרטיזנים. פגיעת הקור החריפה מחמת היעדרו המוחלט של מחסה. הקרקע הייתה כה נוקשה, עד שאי אפשר היה לחפור בה; והבתים הושמדו בלחימה, או נשרפו על ידי הרוסים הנסוגים. רופא מן הדיביזיה ה- 276 ערך השוואה (קלרק, 1979, ע' 131):

הרוסי חש עצמו כבביתו בשממה. תן לו קרדום וסכין ולא תעבורנה שעות ספורות והוא יעשה הכל - יתקין מגררה, אלונקה או איגלו קט... יתקין תנור מכמה מיכלי דלק ישנים. ואילו אנשינו עומדים סתם, אומללים, ושורפים את הדלק היקר כד להתחמם. בלילות הם מתקבצים בבתי העץ, העומדים עדיין על תילם. לא אחת מצאנו את הזקיפים ישנים... ממש קפואים עד מוות.

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של ספרו של אלן קלרק, 'מבצע ברברוסה', שראה אור ב- 1979בהוצאת מערכות. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בלילות מרעישה הארטילריה את הכפרים ומסבה לנו אבידות כבדות מאוד., אך אנשינו אינם מהינים להרחיק בפיזורם, מחשש שיעטו עליהם הפרשים הפושטים (הכוונה ליחידות הפרשים של הצבא האדום, פ"י) ..." (קלרק, 1979, ע' 131).

הגנרל גודריאן עצמו כתב כך: "הקרח גרם צרות רבות... ועשה את המשקפות הטלסקופיות חסרות ערך. כדי להניע את מנועי הטנקים, היה צורך להדליק מדורות מתחתם. הדלק קפא לפעמים והשמן נעשה דביק...כל גדוד כבר איבד 500 לוחמים מפצעי כפור. מחמת הקור, לא יכלו עוד מכונות הירייה לירות, ותותחינו האנטי טנקיים, בני 37 מ"מ, היו בלתי יעילים נגד הטנק T-34 הרוסי" (שיירר, 1976, ע' 713).

ב- 10 בדצמבר 1941 כבר ירדה הטמפרטורה למינוס 50 מעלות צלסיוס. פירושה של רביצה בחוץ היה מוות; ואנשים רבים, שעדיין עשו את צורכיהם הטבעיים, גוועו כתוצאה מהתקרשות פי הטבעת. אלה שעשויים היו עדיין לאכול, ראו איך הגרזן מתקפץ כמו פגע באבן, מבשר הסוס הקפוא. החמאה נחתכה במסור. "איש אחד שנטל את מנת המרק הרותח שלובמטבח השדה, לא יכול היה למצוא את הכף שלו. נדרשו לו 30 שניות למצאה; ולעת זו, היה המרק פושר. הוא החל לאוכלו מהר ככל האפשר, בלא לאבד רגע, אך המרק כבר נצטנן ועוד מעט יתקשה כאבן..." (קלרק, 1979, ע' 136).

מה הם לא ידעו, ולא נכתב קודם?

אדולף היטלר לא היה הכובש הראשון שניסה את מזלו בערבות רוסיה. קדם לו נפוליאון בונפארט ב- 1981, ותוצאות המפגש של ה'גראנד ארמה' עם החורף הרוסי מתועדים היטב, בדינים וחשבונות של ארמנד דה קולנקור, שלישו (ראו תמונה משמאל).

[תמונתו של ארמנד דה קולנקור משמאל, היא נחלת הכלל]

רבים מהגנרלים הגרמנים אף לקחו את הספר איתם וקראו בו במהלך 'מבצע ברברוסה'. אלן קלרק מדווח כך:

"רוב המפקדים שאלו עתה: 'אימתי נעצור?'. הם זכרו את אשר אירע לצבאו של נפוליאון. רובם החלו קוראים מחדש את תיאורו הקודר של קולנקור על 1812. לספר נודעה השפעה רבת משקל באותו פרק זמן גורלי של 1941.

עדיין רואה אני את פילדמרשל גינטר פון קלוגא מדשדש בשלג ממעון הלילה שלו למשרדו, עומד שם נוכח המפה וספרו של קולנקור בידו. כך נהג לעשות יום יום" (קלרק, 1979, ע' 126).

והמטה הכללי הגרמני? והמערכת הלוגיסטית שלו? איפה הם היו?

הכישלון הזה נבע משילוב של מספר גורמים. העיקרי שבהם הוא החטא האולטימטיבי - חטא ההיבריס, שמוכר לנו היטב ממה שהתחולל, להבדיל, בצה"ל אחרי מלחמת ששת הימים.

ראש המוסד בתקופת מלחמת יום הכיפורים, צבי זמיר, מספר, שכשנפגש אחרי המלחמה עם המרגל האולטימטיבי שהיה לישראל במצרים, אשרף מרואן, הוא אמר לו: "אתם הישראלים או שאתם טיפשים או שהייתם שחצנים"; וזמיר השיב: "גם וגם"…

כך גם בווארמאכט הגרמי (שוב, אלפי סליחות על ההשוואה...). הגרמנים ערב ברברוסה היו בפסגת העולם אחרי שכבשו את כל מערב אירופה בשישה שבועות; והווארמאכט ושיטות הלחימה שלו נחשבו לא מנוצחים. לעומת זאת, הזלזול בכוחו של הצבא האדום אפיין לא רק את הגרמנים אלא גם מומחים במערב...

היבריס הוא אולי ההסבר היחיד לנכונות לצאת למלחמה במצב של כאוס לוגיסטי:

חשוב להבין, כי ההתקדמות הטכנולוגית העצומה של הגרמנים, באה לידי ביטוי בעיקר בכלי הנשק: טנקים, מטוסים, צוללות... אבל ככלל, רמת המיכון של הווארמאכט הייתה נמוכה ביותר. המצב הזה חייב לקראת ברברוסה אילתור בקנה מידה קולוסלי, שיכול היה לנבוע רק מהקונספציה שזוהי מלחמת 'בנג וגמרנו' שתארך כחודשיים עד שהמדינה הסובייטית תקרוס.

[בתמונה משמאל: חטא ההיבריס והשלכותיו... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי gfkDSGN לאתר FIXABAY]

במלחמת בזק של חודשיים קייציים ניתן לאלתר: כדי למשוך את החודשיים הללו, נזקק הצבא לקראת ברברוסה לכמות אדירה של כלי רכב. לכן, הוגבל מאוד בגרמניה ייצור כלי רכב ממונעים לשימוש אזרחי; ושימוש פרטי בכלי רכב אף נאסר בהמשך המלחמה. במקביל, התקיים מבצע אדיר של החרמת כלי רכב ממונעים בארצות הכבושות.

תוצאת האלתור הזה הייתה גיהינום לוגיסטי, כשביחידות קטנות ברמת גדוד או חטיבה, כשהיו כלי רכב ממונעים, אם היו, הם היו מסוגים שונים ומשונים, באופן שהיה זה בלתי אפשרי לתחזק אותם, לא כל שכן, לספק להם חלקי חילוף! הם פשוט נסעו עד ששבקו חיים וננטשו.

הגיהינום הלוגיסטי הזה הועצם בשל הנוהג הגרמני של היעדר סטנדרטיזציה בחימוש, שחייבה ניוד כמות גדולה של ציוד, שנבע מהסוגים השונים של כלי הנשק שבהם השתמשו (אצל הסובייטים הונהגה סטנדרטיזציה קפדנית בחימוש, שהוכיחה את עצמה!).

לבלגן הזה נכון להוסיף את ההפתעה המודיעינית שחיכתה לגרמנים:

בניגוד מוחלט למדינות המערב הכבושות, כבישים רבים שסומנו במפות, היו לא יותר מדרכי עפר משובשות. מסילות הברזל הרוסיות מעטות; והקיימות היו שונות ברוחבן מאלה הגרמניות, ולא אפשרו להשעין עליהן את האספקה הלוגיסטית במלואה. רכבות שהגיעו מגרמניה נאלצו לפרוק את מטענן בגבול, והוא הועמס מחדש על הרכבות שהותאמו למסילות הרוסיות. המחסור בקטרים הגיע בתקופות מסוימות לקו האדום ממש. מצב הדרכים השערורייתי ברוסיה היקשה גם הוא על ניוד הלוגיסטיקה במשאיות (עד שנתקעו). גם הדרכים המשובשות וגם המסילות היו יעד קבוע לפיגועים מצד פרטיזנים...

[בתמונה משמאל: ההפתעה המודיעינית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PanJoyCZ לאתר Pixabay]

בהיעדר כלי רכב מספיקים, שימשו 600,000 סוסים וחמורים - שגם הם הוחרמו מהארצות הכבושות - ככלי תובלה עיקרי לגרירת תותחים ותחמושת ולהעברת אספקה; וחיילים רבים התקדמו בהליכה רגלית או באופניים.

אבל אפילו הסוסים והחמורים יצרו לגרמנים דילמה בלתי אפשרית: הם נזקקו למזון שלא ניתן היה לנייד... כדי להמחיש את בעיית המספוא: שליחת כמויות המספוא הגדולות העיקה על הווארמאכט עד כדי כך, מפקדת הפיהרר, ה- OKH ציוותה לשלוח 150,000 סוסי ארטילריה ותובלה של הארמיה השישית ברוסיה למרחק של מאות קילומטרים מאחורי החזית, כדי להימנע מהצורך לשלוח כמויות עתק של מספוא לחזית. כך נשארה הארמיה השישית ללא יכולת ניידות, למעט הטנקים (רוברטס, 2009). כך, ככל שדהרו הטנקים הגרמנים לתוככי רוסיה, כך הוחמרה הבעיה הלוגיסטית.

במצב הזה, אין להתפלא שבקיץ 1941, בעוד הטנקים דהרו קדימה בערבות רוסיה, נגררה האספקה הרחק מאחוריהם. ככל שהעמיקו הכוחות לחדור למרחבי רוסיה - והעורף הלוגיסטי שלהם הלך והתרחק - כך הלכה הבעיה הלוגיסטית והגיעה למימדים מפלצתיים... כשהמלחמה התארכה והגיע החורף, הכתב הבעיה הלוגיסטית בצבא הגרמני במלוא עוזה...

לבלגן הלוגיסטי הזה ניתן להוסיף את מה שקורה תמיד במצבי מחסור: 'הפריבילגים' - משמע, אנשי הוואפן סס וחיל האוויר - הלופטוואפה קיבלו ציוד חורף. האחרים הסתדרו עם מה שיש... למורל הווארמאכט זה לא בדיוק תרם...

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• הרחבת המושג: 'ודאות';
• הרחבת המושג: 'עורף לוגיסטי';
• אוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים;
• אוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים;
• הרחבת המושג: כאוס.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), ודאות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), ודאות – ללכת 'על בטוח'…, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), עורף לוגיסטי: מקור האספקה וכוח האדם לצבא, ייצור ידע, 1/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• אלן קלרק (1979), מבצע ברברוסה, תל אביב: מערכות.
• ויליאם ל' שיירר (1976), עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, היסטוריה של גרמניה הנאצית, תל אביב: שוקן, כרך ראשון.
• אנדרו רוברטס (2009), סערת המלחמה (ההיסטוריה החדשה של מלחמת העולם השנייה), תל אביב: דביר, 2009.