תקציר: ראוי שכל אם עבריה תשנן את לקחי "אוסלו", המצביעים על החובה: לשמר כוח צבאי נחוש ומיומן דיו, למלחמה ולשלום…

[לאוסף המאמרים על הסכמי אוסלו והשלכותיהם, לחצו כאן]

תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.

זה מאמר שני מתוך שניים על הסכמי אוסלו. למאמר האחר, לחצו כאן:

• גרשון הכהן: הנחות היסוד שבבסיס הסכמי אוסלו קרסו מזמן!

*  *  *

מזכיר נשכחות: ב- 13 ספטמבר 1993 בשעות הבוקר, התקשר אלי אהרון גולדפינגר, הציג עצמו כבמאי תוכנית "פופוליטיקה", וביקש שאשתתף בשמונה בערב בתוכנית, כנציג "המתנגדים" ל"הסכם אוסלו". כשזו תשודר במקביל לטקס שייחתם בוושינגטון.

כמתוכנן, התיישבתי "כמתנגד" סביב השולחן העגול, ומסביבי בהתאם ל"איזון הדמוקרטי" המקובל ב"מחנה הנאור". ישבו שני אלופים ותא"ל אחד (מאיר עמית ז"ל ויבדל"א אמנון רשף ויעקב טרנר. לצידם, גילה אלמגור תבדל"א, אפרים קישון ופרופסור מיכאל הר סגור זכרם לברכה, אם שכולה מבית שמש, ושני המנחים - כולם תומכי בהסכם.

בזכות החוצפה - ואולי משום היותי מתנגד יחיד - פתחתי את השיח בציון העובדה, שלי - כמו לאלה היושבים לצידי כ"מקצועני ביטחון", אין מושג ואפילו חצי מושג על פרטי ההסכם. לא כל שכן, על משמעותם הטקטית, קל וחומר המשתמע במישור האסטרטגי. כך שתמיכתם המקצועית כביכול, הנה בחזקת הטעיה או שמא הונאה לשמה.

לעומת זאת ועל פי לקחי מלחמה שאגרתי, ציינתי: כי אין לנו צבא מיומן, כדי להרתיע את ערפאת מהפרת ההסכם. משום שאם יופר והוא אכן יופר, משולה חתימתו של רבין ז"ל כהסכמה בלי דעת. להמשך מלחמת העצמאות מנקודת סיומה ב 1949.

לצערי בהתאמה לקביעתי על הצפוי, התמקדה הצמרת הצבאית, בהעתקת מחנות צה"ל. במקום להפיק את לקחי האינתיפאדה, כנדרש בצבא של ממש. כל שכן, לאור כניסתו היזומה של כוח צבאי פלסטיני. בהנחה ישראלית עתירת סיכון וציפיות, שהכוח יפעל בלי בג"ץ וללא ארגון בצלם, להכרעת הטרור.

השלב השני במלחמה על ארץ ישראל

לא פלא שלאחר החתימה בוושינגטון, כמוצהר בתוכנית השלבים של פת"ח. נפתח השלב השני במלחמה על ארץ ישראל, מאז הקפאתו בהסכמי שביתת הנשק בתש"ט.

מנגד, ממש קשה שלא להתפעל, מתרומתה של צמרת צה"ל למשתנים. תחילה, בהכנסת המערכה שבין המלחמות (מב"מ) לאוצר המילים הלאומי. מעשה המתגמד לעומת אימוץ ה"הכלה", כאסטרטגיית הביטחון של ישראל. ללא אישור הממשלה, שבליית ברירה קיבלה בשתיקה את השטות - בלי דעת על מה ולמה. על כן אין להתפלא, מדוע דורדר הביטחון האישי והלאומי, לכדי כך. שאויבי ישראל "הפסיקו לספור את צה"ל". ברצונם חופרים מנהרות בדרום ובגבול הצפון, ברצונם ישגרו רקטות וטילים, בלוני נפץ ותבערה [להרחבה על 'המערכה שבין המלחמות' (מב"מ),  לחצו כאן] [להרחבה על אסטרטגיית ה'הכלה', לחצו כאן].

ובישראל כמו בישראל, הכול פוליטי. שהרי מאז היווסדה, שימשה כנסת ישראל, בית ועד לאליטה הצבאית. מה שמנע אז והיום ביתר שאת. לקיים דיון ענייני בסוגיות ביטחון, כזו שתניע הפקת לקחים עניינית ותורמת, בהם:

• *שדרוג צה"ל ממליציה, לצבא מיומן.
• ביצוע פרויקט הלייזר בזמן. היום הוא מתקיים באיחור גדול ותחת לחץ זמנים.

לפיכך, ראוי שכל אם עבריה תשנן את לקחי "אוסלו", המצביעים על החובה: לשמר כוח צבאי נחוש ומיומן דיו, למלחמה ולשלום.

[לאוסף המאמרים על הסכמי אוסלו והשלכותיהם, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבה על 'המערכה שבין המלחמות' (מב"מ);
• הרחבה על אסטרטגיית ה'הכלה';
• אוסף המאמרים על הסכמי אוסלו והשלכותיהם.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2017), המערכה שבין המלחמות: מרחיקה את המלחמה הבאה; ולעתים, מקרבת אותה…, ייצור ידע, 27/2/17.
• פנחס יחזקאלי (2019), אסטרטגיית ההכלה: השלמה והתמודדות תגובתית…, ייצור ידע, 31/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), הסכמי אוסלו והשלכותיהם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/9/23.