[בתמונה: הפנקס האדום המיתולוגי. המדינה נחלקה אז לאלה שהיה להם; ולאלה שלא... המקור - אתר הנוסטלגיה]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ביום ההולדת ה- 18 שלי (במהלך לימודי התיכוניים) לקח אותי אבי, למשרדי ההסתדרות הכללית ופתח לי בחגיגיות פנקס חבר אדום. מעבר לצורך בביטוח בריאות (אז, קופת החולים הכללית הייתה שייכת להסתדרות, והמסים הלכו, בחלקם למימון מנגנון ההסתדרות ובחלקם לקופה...). "חשוב שידעו שאתה שייך מהיום הראשון"... הטיף לי.

ובאמת, המדינה נחלקה אז לאלה שהחזיקו פנקס אדום - משמע, לאנשי שלומנו - ולאלה שלא. במתכוון נוצר הפנקס מתאים להכנסה לכיס החולצה וארוך מעט ממנו, על מנת שכל הנושא אותו - וכל מי שלא - יבלוט. כשהלכו לראיונות עבודה, נהגו לשים את הפנקס בכיס, למען ידעו מיהם אנשי שלומנו, ומי לא...

אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הוא מושג שנולד במציאות הפוליטית המקוטבת של ישראל, עוד לפני היווסדה. משמעו: "אנחנו והם"... אלה ששייכים ל"צד שלנו", שדואגים לאינטרסים שלנו במקום או בארגון מסוים; או שאנחנו צריכים לדאוג להם.

מה המשמעות לא להיות חלק מאנשי שלומנו מספר, למשל, השופט בגמלאות הרן פיינשטיין, בספרו "הגמילה מהגלימה":

"... שאפתי להצטרף לשורות משרד החוץ, אבל באותה עת שלטה מפלגת מפא"י במדינה, ומי שלא היה חבר מפלגה זו - או לפחות מזוהה איתה בגלוי (משמע, מחזיק בפנקס האדום), לא יכול היה להתקדם בשירות הממשלתי.

ואני "בעוונותי", הצטרפתי בגיל צעיר מאוד לתנועת 'חירות' בראשות מנחם בגין, אשר היה באופוזיציה החריפה ביותר למפא"י.

אבי עליו השלום היה ער למצב זה, והוא אשר בא יום אחד בהצעה, לפיה עלי ללמוד משפטים, כדי שאוכל להיות עצמאי ובלתי תלוי בשלטון, בעת חיפוש עבודה.

הוא ידע מה הוא אומר... כשפניתי ללשכת העבודה ברחובות במטרה להשתלב בעבודה כלשהי עד תחילת הלימודים, מזכיר לשכת העבודה היה חבר פעיל במפלגת מפא"י. כאשר ראה את שמי, שאל אותי אם אני בנו של המהנדס, מיכאל פינשטין. כאשר עניתי בחיוב הוא אמר לי, שידוע לו שאני איש תנועת 'חירות', וכי אין לי מה לחפש בלשכת העבודה. הוא לא יעזור לי בשום אופן.

ניסיתי למחות בנאיביות מרובה, בטענה כי הלשכה היא מוסד ממלכתי. לא קיבלתי עבודה דרך מוסד זה...". (פינשטין, 2019, עמ' 19-18).

לא רק מפא"י...

כבר באותם ימים, מפא"י לא הייתה היחידה שהשתמשה ב'אנשי שלומנו'. אביה של רעייתי, אריה סלע (פלזן) ז"ל סיפר, שלאחר כיבוש באר שבע, הגיעו לוחמי חטיבת הנגב שבחרו להישאר בעיר - והוא בתוכם - אל משרדי המושל, שחילק בתים שננטשו על ידי יושביהם הערבים שברחו. האיש שחילק את הבתים (לבקשתו של אריה אינני מזכיר שמות) לא היה שייך למפא"י, אלא למפ"ם  ("מפלגת הפועלים המאוחדת", שאיחדה את "מפלגת השומר הצעיר", את התנועה "לאחדות העבודה").

מחוץ לחדרו השתרך תור של חיילים, שהחזיקו בעיתון על המשמר (ביטאונה של מפ"ם) כסימן היכר לאנשי שלומנו. אולם אריה - שהיה שייך למפא"י החליט להתריס ונכנס לחדר כשהוא אוחז בעיתון דבר (ביטאונה של מפא"י). דירה הוא, כמובן, לא קיבל!

[בתמונה: גיליון על המשמר... להחזיק עיתון מפלגתי ביד כסימן לאנשי שלומנו...]

מאז הפך המושג לנכס צאן ברזל, ובישראל המקוטבת והמשוסעת, יש אנשי שלומנו ועזרה קבוצתית סקטוריאלית, בכל מגזר ובכל שסע...

מקורות

• פינשטין הרן א' (2019) "הגמילה מהגלימה". מרשימותיו של שופט בעיר שדה, רחובות: מגל.