הקשרים הללו הניבו כניעה מוחלטת לדרישה הרוסית, וויתור על נכסים בעלי משמעות כזו או אחרת על כל מו"מ עתידי עם רוסיה. בימים האחרונים פרסם 'גלובס' ראיון עם הרברט מקמסטר, שהיה יועצו לביטחון לאומי של הנשיא טראמפ למשך 14 חודשים. תרשו לי לצטט:
"לצערי, ישראל, מבלי להתכוון, מסייעת לאיראן להגשים את מהלכיה. כי ישראל אינה דורשת להטיל מחיר כלשהו על רוסיה. פוטין יכול ללכת ל"יד ושם" ולהתחזות לחבר הסימפטי שלכם, בעוד שהוא מערער יום יום את הביטחון של ישראל בכך שהוא נותן אספקה לסוריה, חיזבאללה, איראן. מדוע ישראל משתפת פעולה בתחומי הייטק, מו"פ, סייבר ויזמות עסקית עם מדינה המהווה את איום הסייבר הגדול ביותר על ישראל?"
[למאמר המלא של טל שניידר בגלובס, לחצו כאן. התמונה בכתבה: שלומי יוסף, גלובס]
קודם כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא.
עם ישראל רצה את נעמה יששכר בבית כי היא נקלעה למאבק שחורג מהעבירה שעשתה.
שלא בטובתה של המדינה, היה הדבר יכול להסתיים באופן קשה – המשך ההתעללות בנעמה או לחליפין תשלום קשה במטבע אסטרטגי לרוסים.
נתניהו השכיל לתמרן ככה שהסיום היה הטוב ביותר שניתן היה להשיג – וללא כניעה רבתי לדורשי הכופר (ההאקר).
זו רק דוגמא ליכולת שלו ושל הממשלה לאורך זמן למצות את האפשרויות מול כל הגורמים הפועלים בסביבה, גם אם ההשקה באינטרסים מולנו איננה גדולה, כמו אצל רוסיה האימתנית.
ההשג המתמשך של נתניהו וההשג הנקודתי בפרשת נעמה ראויים לציון, אכן השג אדיר לדעתי.
רבותי אנחנו חייבים את פוטין ואת רוסיה ולפי הסדר הזה.
היום הם המעצמה באיזור ואם יחליטו אזי לא נוכל לפעול בשטח סוריה וגם אם יחליטו לא נוכל לתקוף בסוריה גם משטחים שאינם בריבונות סורית.
זו האמת ולכן מתרפסים ונותנים לצאר את כבוד המלכים שהוא דורש.
אים עשינו הכל כדי להיות חזקים צבאית יותר?
לא כשלנו ולא ראינו את ההתפתחויות והמחדל חמור ביותר.
כעת אנחנו קבצנים ולקבצנים אין ברירה הם חייבים להתרפס.
לדעתי זו ראיה מוגבלת של המציאות.
להרברט מקמסטר אינטרסים אמריקניים שאינם זהים לאינטרסים של מדינת ישראל.
המטרה שלו היא לפעול נגד רוסיה כדי לחזק את ארה"ב במאזן הבין מעצמתי.
אנחנו מעוניינים לעזור לאמריקנים במטרתם, אבל יש לנו גם מטרות עצמאיות ושונות מאלו שלהם, ולעיתים אנחנו חייבים לעשות את השיקול העצמאי שלנו.
לרוסיה יש אינטרסים באזור, לעיתים קרובות מתנגשים איתנו ולעיתים לא.
למשל: אין ודאות שהאינטרס הרוסי הוא לפעול לטובת איראן באזור, כמו שמתואר.
למעשה הרוסים רוצים שליטה מלאה בסוריה, בלי שליטה איראנית נוסח לבנון.
יש פה התנגשות אינטרסים מסויימת בין איראן לרוסיה, שמתאימה דווקא לחיזוק הקשר בין הרוסים לישראל.
היכולת הפנומנלית של נתניהו למצוא את ההשקה באינטרסים של ישראל מול כל גורם שהוא, ליצור את הקשרים ולנהל את מערכת היחסים המורכבת מאד הזו – היא נכס אדיר של מדינת ישראל.
בהקשר נעמה יישכר ישראל דווקא לא נכנעה לרוסים ושיחקה את המשחק הנכון ובאופן מדוייק.
הרוסים רצו את ההאקר.
הרוסים לא קיבלו אותו.
במקום זה הרוסים קיבלו "כסף קטן".
כל זה – למרות מנופי לחץ גדולים שיש להם מולנו (כולל בסוריה).
הישג אדיר לממשלת ישראל, כל הכבוד לממשלה והתרגשות אמיתית בהקשר הסולידריות שהופגנה בעם ישראל כולו.
מציע לעבור הלאה לנושא אחר, לא לעסוק ב"השבתת שמחות" בלי צורך.
קצת הגזמת לא?
הסיפור של נעמה כולו היה חטיפה לשם כופר. איזה הישג אדיר יש פה?