תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.
* * *
מעקב מקצועי, על לקחי המלחמות, מצביע על הישנותם ממלחמה שהסתימה בבאה אחריה:
- תפקוד ירוד של המטכ"ל, המתרשל תדיר בהכנת הצבא ובהפעלתו במלחמה.
- והנגזר מזה: בכשל מערכות הפיקוד והשליטה (המפקדות ובראשם המצפ"ע).
- בהעדר שילוב נאות, בין הזרועות החיילות ומערכות התמך: נלווה לקטיעת הלחימה לעת ערב, וחידושה למחרת עם שחר.
- והחמור מכל, בירי כוחותינו זה על זה.
בכל אלה יש די כדי לציין את מערכת האימונים, כסיבה לכשלים. לא כל שכן. נוכח מהות הלקחים שרובם בתחום העל זרועי, אין צל של ספק, בכך שרק רמטכ"ל "במעמדו העל זרועי". אמור לשאת בנטל הגדרתם כלקחים, ולוודא את הפקתם.
בפועל (למעט רא"ל רפאל איתן ז"ל) לא תמצא בתולדות צה"ל ולו אחד בודד, אשר ביצע את החשוב בין תפקידי רמטכ"ל. להפיק את לקחי המלחמה שאותה ניהל, ולטפל באופן אישי בלקחי ה"על זרועי".
היה ונעמיק מעט מעל מה שגלוי, וככזה המתברר פעם אחר פעם כשגוי. יצוץ בהרף "הפגע הרע ביותר" בהוויית הביטחון. המגולם כפער משמעותי בהערכת יכולת הגיסות, לעומת המחשתם בעת המלחמה.
- מצד אחד נדמה, על פי מהות הממצאים וחומרתם, שכאילו נלקחו משולחנו של האלוף בריק;
- מצד שני, אישש רא"ל איזנקוט את קיומו של נתק למציאות, כזה שללא נזק אישי ליווה את ראשי מטכ"ל לדורותיהם; זולת דדו ורפול זכרם לברכה, ויבדל"א דני חלוץ, שלעת תפקודם כראשי מטכ"ל, נדרשו לנהל מלחמה.
.
אחד מתוצרי הפרויקט, היה בהעמדת שיטה רבת פנים לאמון מערכת הפו"ש / ולהרכשת מיומנות בהערכת מצב; למזלי בליית הפרעה מגבוה, מימשתי אותה בשבעה תרגילי אוגדה.
להבדיל, מאז אני מנסה ונכשל, לשכנע את ראשי מטכ"ל לממש את השיטה במלואה, מה שיקטין לפרוטות בעלויות הכנת התרגיל וניהולו. בד בבד, ימנף "אל על" את איכות עבודת המטה; וכבונוס, תעמוד לידי רמטכ"ל מערכת בקרה וביקורת אמינה ומדויקת, פרי דיווחם של מפקדי הפלוגות והגדודים, מעשה שיקפיץ את המטכ"ל והצבא הירוק ממליציה חובבנית - לצבא נחוש ומיומן.
אגב: במשוב האחרון (די דומה לקודמיו) שקבלתי כמענה לבקשה להיפגש עם רמטכ"ל, הציעה עוזרת הרמטכ"ל רס"ן בדרגתה, לשלוח את הצעתי המפורטת בכתב, לעיון ולהחלטה בלשכה, אם להעביר את הבקשה לרמטכ"ל...
