[בתמונה: המדים של צבא צרפת לא התאימו לשדה הקרב החדש של מלחמת העולם הראשונה, לא רק בגלל צבעוניותם אלא גם בגלל סרבולם הרב. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 4 באפריל 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כשארגון צבאי נתפס לקונספציה, רק פגעי המציאות יעקרו אותו ממנה... הסיפור שלפנינו הוא משל, ויש לו גם נמשל ממערכת הביטחון שלנו! לטעמי, הגרסה הטובה ביותר של הקוריוז הזה מופיעה בספרה של ההיסטוריונית האמריקנית, ברברה טוכמן (1996), אוגוסט 1914 (ראו תמונת כריכה משמאל למטה), ועליה הסתמכתי:

אדולף מסימי (Adolphe Messimy; 1935-1869; ראו תמונה משמאל למטה) היה פוליטיקאי צרפתי ושר המלחמה בתחילת מלחמת העולם הראשונה. מאז נכנס לתפקידו ב- 1912, הבין שאחד הדברים שמתחייבים לקראת 'המלחמה הגדולה' שתפרוץ היא לגמול את הצבא הצרפתי מהבגדים המפונפנים שלבש, שלא התאימו יותר לשדה הקרב המודרני...

בשנת 1912 עוד לבשו החיילים הצרפתים את אותם מעילים כחולים, מצנפות קפי אדומות ומכנסיים אדומים, שנהגו ללבשם במאה ה- 19, "שעה שטווח האש של רובה היה כמאתיים שעלים והצבאות - שלחמו זה בזה מקרוב - לא נזקקו להעלמה" (טוכמן, 1996, ע' 44).

[לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן]

האדום מוכּר כצבע המסעיר והמרגש ביותר. הוא מעביר רושם של רצינות והדר, ובו בזמן של חסד ושל משיכה. האדום נתפס בדרך כלל כאחד הצבעים החמים, המסמלים תהליכים של פעילוּת; זאת בניגוד לצבעים הקרים, המסמלים תהליכים של סבילוּת; ועל כן, עד תחילת המאה העשרים אהבו הצבאות השונים לעטות אדום (ירון, 2019).

"שדות הקרב של העבר נצבעו במדים שונים, ואליהם נוספו כובעים גבוהים ובולטים לעין מקושטים בגדילים ובנוצות, דגלים מצועצעים של יחידות צבא, שופרות ועוד. המדים הנוצצים והמקושטים היו גורם חשוב בלוחמה הפסיכולוגית: המראה של טורי החיילים במדיהם הבוהקים נועד לזרוע פחד בשורות האויב ולחזק את המורל בקרב הלוחמים" (מערכות, ללא תאריך).

אבל המציאות השתנתה! מסימי (ראו תמונה משמאל) ביקר בחזית הבלקנים ונוכח במו עיניו ביתרונות שהושגו על ידי הבולגרים בבגדיהם נטולי הגוון, וחזר הביתה בהחלטה נחושה להקטין את התגלותו לעין של הצבא הצרפתי (טוכמן, 1996, ע' 44).

[מקור תמונתו של שר המלחמה הצרפתי לשעבר, אדולף מסימי, איננו ידוע, והיא נחלת הכלל]

[למאמרו של ד"ר עידן ירון: “מעילים אדומים” – פרק במשמעות המדים הצבאיים, לחצו כאן]

הצעתו של מסימי להלביש את הצבא הצרפתי באפור-כחול, או אפור ירוק, "העלה ילל של מחאה. גאוות הצבא על מכנסיו האדומים הייתה בלתי מתפשרת, ממש כסירובו לשאת תותחים כבדים"(טוכמן, 1996, ע' 44) (קוריוז התותחים הכבדים עוד יסופר במאמר נפרד) 

"שוב הורגש, שמדובר ביוקרת הצבא: להלביש את החיל הצרפתי במין צבע בוץ נטול זוהר - טענו נלהבי הצבא - פירושו לקיים את תקוותיהם הנלוזות של תומכי דרייפוס (מפרשת דרייפוס המפורסמת...) למיניהם ושל הבונים החופשיים..." (טוכמן, 1996, ע' 44).

[בתמונה משמאל: כריכת המהדורה העברית של ספרה של ברברה טוכמן, אוגוסט 1914, שראה אור לראשונה, בהוצאת משרד הביטחון ב- 1964. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

לבטל "כל דבר צבעוני, הנותן לחייל את חיותו הערה," כתב ה"אקו דה פרי", פירושו "ללכת נגד הטעם הצרפתי והייעוד הצבאי" (טוכמן, 1996, ע' 44).

"מסימי הצביע על העובדה, ששתי נקודות אלה, אין הכרח שתהיינה זהות, אבל אי אפשר היה להזיז את מתנגדיו מדעתם כמלוא הנימה. בוויכוח פרלמנטרי דיבר שר המלחמה לשעבר, מסייה אטיאן, בשמה של צרפת" (טוכמן, 1996, ע' 44):

"לבטל את המכנסיים האדומים?" צעק, "לעולם לא!. המכנסיים האדומים הם-הם צרפת!"...

דבקות עיוורת וחסרת טעם זו לצבע הבולט שבכל הצבעים, כתב מסימי אחר כך, "עתידה הייתה להניב פירות אכזריים ביותר" (טוכמן, 1996, ע' 44).

[התמונה היא נחלת הכלל]

והנה הנמשל: הלייזר הכימי הוא 'המכנסיים האדומים' של ימינו!

מאז הוכרע הוויכוח בין כיפת ברזל לסקייגארד לפני כעשור וחצי; וישראל זנחה את כלי הנשק שיכול היה לשמר את יתרונה האסטרטגי שאבד, ולהקנות לה עדיפות מכרעת מול אויביה, הפכה המילה "לייזר" לצלם בהיכל. תומכיו סולקו מעמדות השפעה, ואסור היה לבטא אותה במסדרונות מערכת הביטחון.

גם כשהמציאות טפחה על פניה של מערכת הביטחון, תחושת ההישרדות והרצון לכסת"ח את עצמם הניעו את מקבלי ההחלטות לא לחזור להבטחה הגדולה של הסקייגארד, אלא לנסות בכוח לייצר משהו מקומי, תוך שימוש בלייזר החשמלי הנחות והחלש...

הוא שאמרנו: כשארגון צבאי נתקע בקונספציה, רק פגעי המציאות יעקרו אותה ממנו...

[להרחבת המושג: 'כסת"ח', לחצו כאן]

   

.

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• ברברה טוכמן (1996), אוגוסט, 1914, תל אביב: מערכות (הוצאה שלישית).
• עידן ירון (2019), “מעילים אדומים” – פרק במשמעות המדים הצבאיים, ייצור ידע, 2/4/19.
• מערכות (ללא תאריך), הו, איזו מלחמה יפה, 100 שנה למלחמת העולם הראשונה.
• פנחס יחזקאלי (2017), קונספציה, ייצור ידע, 6/10/17.
• פנחס יחזקאלי (2017), כסת”ח: הכל כדי לא לשאת באחריות…, ייצור ידע, 21/2/17.