[תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pexels לאתר Pixabay]
[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).
החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
* * *
ישבנו שעות וחיים לייבה סיפר וסיפר
ניכר בו שהדיבור משחרר אותו ממועקה עצומה,
ואז השתתק
ושאלתי: איך הצלחת להתחיל מחדש? איך?
חיים הסתכל בי בעיניו החכמות
ואמר: כשיצאתי, יצאתי בעור שיני.
תלשתי עצמי מגופי ובניתי לי גוף חדש.
נמלטתי בעור שיני והתחלתי מחדש
עם שיני חלב.
איוב עונה לרעיו, כתשובה לדבריו של בלדד השוחי. האווירה הולכת ונהיית קודרת יותר ויותר. איוב שואל את רעיו – עד מתי תמשיכו לדכא אותי ולהשפיל אותי? תתבישו:
א וַיַּעַן אִיּוֹב, וַיֹּאמַר.
ב עַד-אָנָה, תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי; וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים.
ג זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים, תַּכְלִימוּנִי; לֹא-תֵבֹשׁוּ, תַּהְכְּרוּ-לִי.
גם אם שגיתי, השאירו לי להתמודד עם המשגים שלי. אין צורך שאתם, החברים שלי, תגדילו עוד יותר את עניין החטא:
ד וְאַף-אָמְנָם שָׁגִיתִי; אִתִּי, תָּלִין מְשׁוּגָתִי.
ה אִם-אָמְנָם, עָלַי תַּגְדִּילוּ; וְתוֹכִיחוּ עָלַי, חֶרְפָּתִי.
דעו לכם, אומר איוב, אלוהים עיוות את הדין במקרה שלי (בסוף הפרק, ההסבר מדוע איוב מעלה זאת כאן). הוא מבטא זאת במספר פסוקים. אביא כאן רק ציטוטים נבחרים:
ו דְּעוּ-אֵפוֹ, כִּי-אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי; וּמְצוּדוֹ, עָלַי הִקִּיף.
ז הֵן אֶצְעַק חָמָס, וְלֹא אֵעָנֶה; אֲשַׁוַּע, וְאֵין מִשְׁפָּט.
ט כְּבוֹדִי, מֵעָלַי הִפְשִׁיט; וַיָּסַר, עֲטֶרֶת רֹאשִׁי.
יא וַיַּחַר עָלַי אַפּוֹ; וַיַּחְשְׁבֵנִי לוֹ כְצָרָיו.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Tumisu לאתר Pixabay]
במצב הזה, אומר איוב לרעים, תפקידכם אינו לעמוד לצד אלוהים ולשפוט אותי לחומרה ולהוכיח אותי. תפקידכם הוא אחד – לנחם:
כא חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי: כִּי יַד-אֱלוֹהַּ, נָגְעָה בִּי.
כב לָמָּה, תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ-אֵל; וּמִבְּשָׂרִי, לֹא תִשְׂבָּעוּ.
בין לבין, מגניב איוב אמירה קשה על מצבו: כ בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי, דָּבְקָה עַצְמִי; וָאֶתְמַלְּטָה, בְּעוֹר שִׁנָּי.
" בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי, דָּבְקָה עַצְמִי" - ביטוי מרתק.
הסבל הגופני שלי והאסונות שקרו לרכושי ולמשפחתי כה קשים, עד שאין אפשרות בכלל לנתק ביני האדם לבין העור והעצמות שלי. הנפש שלי, כלומר עצמי, נדבקה לעור ולעצמות שלי ואיננה יכולה להתנתק מהם. הדרך היחידה שלי להימלט ממצב - שבו אני דבוק לעור והעצמות הנגועים במחלות שלי - היא דרך השימוש ב"עור שיני".
כידוע, לשיניים אין עור...
אז אולי הכוונה היא, שהשיניים שלי יקרעו אותי מגופי, יקרעו את נשמתי מעצמותי. איזו תמונה מטורפת של שיני אדם הקורעים אותו מעורו ומעצמותיו בטרם אלה יגוועו. וכל זה, כדי להשאיר שביב תקווה להצלה:
כג מִי-יִתֵּן אֵפוֹ, וְיִכָּתְבוּן מִלָּי: מִי-יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ.
כד בְּעֵט-בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת-- לָעַד, בַּצּוּר יֵחָצְבוּן.
כה וַאֲנִי יָדַעְתִּי, גֹּאֲלִי חָי; וְאַחֲרוֹן, עַל-עָפָר יָקוּם.
כו וְאַחַר עוֹרִי, נִקְּפוּ-זֹאת; וּמִבְּשָׂרִי, אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ.
ולסיום – איוב מזהיר את חבריו מהעתיד הצפוי להם על כך, שהם לא מפסיקים להכות בו במקום לנחם אותו. אינכם מבינים שאלוהים עיוות את הדין במקרה שלי. כשזה יקרה לכם, והחרב תתהפך לכיוון שלכם, תזכרו אותי:
כח כִּי תֹאמְרוּ, מַה-נִּרְדָּף-לוֹ; וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר, נִמְצָא-בִי.
כט גּוּרוּ לָכֶם, מִפְּנֵי-חֶרֶב--כִּי-חֵמָה, עֲוֹנוֹת חָרֶב: לְמַעַן תֵּדְעוּן שדין (שַׁדּוּן).
