[בתמונה: נטיעות ט"ו בשבט... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Kishorit לאתר flickr]

עודכן ב- 24 בינואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים אודות ט"ו בשבט. למאמר האחר, לחצו כאן:

• סוזי בן ברוך: משמעותם של פירות ט"ו בשבט.

*  *  *

כבר בימי ילדותנו, ידענו כי ט"ו בשבט הוא חג לאילנות, ובשל כך, יצאנו לנטיעות ברחבי ארץ ישראל. אולם, האם ט"ו בשבט הוא חג האילנות? ספק רב. במקרא לא מתייחס לכך כלל, כך שאין אזכור של תאריך זה בפסוקים. הפעם הראשונה שאנו נתקלים בט"ו בשבט, הוא במשנה, כדלקמן: "אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם.בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ"[1].

המקור האמור אומר כי ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן. האם כוונת המשנה שיש לו מעמד של חג? התשובה שלילית. כוונת המשנה כאן, אינה לקביעת תאריך או לוח לשנה החקלאית של פירות האילן, ולא לקביעת חג של ממש; כשם שאחד בניסן שהוא ראש השנה למלכים, הנזכר באותה משנה, אינו חג אלא תאריך לגבי תוקף שטרות ותעודות, שבהם מונים לשנת המלך הנמצא בשלטון באותה עת; וכשם שאחד באלול, הנזכר באותה משנה כראש-השנה למעשר, בהמה, אינו חג אלא תאריך גרידא הקשור למעשר בהמה, שכוונתו שאין מעשרים מן הבהמות שנולדו בשנה זו על הבהמות שנולדו בשנה אחרת אלא דווקא מבהמות אותה שנה.

אם כן מה כוונת המשנה לגבי ט"ו בשבט? כוונת המשנה היא שיש בתאריך זה עניין הלכתי מובהק. לפי ההלכה אין תורמים ומעשרים מפירות שנה זו על פירות של שנה אחרת, אלא יש לתרום ולעשר מפירות שנה זו על הפירות של אותה שנה, כפי שנאמר בפרשת המעשרות: " עשר תעשר את כל-תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה"[2], לפיכך היה צריך אפוא לקבוע מתי מתחילה שנה חדשה לגבי חניטת פירות האילן, כדי ללמד שאין מעשרים מפירות שחנטו לפני חמישה-עשר בשבט על פירות שחנטו לאחר יום זה. מדוע נבחר דווקא ט"ו בשבט לתאריך הלכתי זה? היות ולפי הבנת חז"ל בתאריך זה כבר עברו רוב גשמי השנה והשרף החל עולה באילנות, כלומר עיקרה של עונת החורף עברה, והסימן המובהק לכך שמתחילה צמיחה חדשה באילנות. עד כאן לא שמענו על ט"ו בשבט, דבר וחצי דבר אודות חג של ממש, או הקשרו של ט"ו בשבט לנטיעות כלשהן.

האם ט"ו בשבט לפי המשנה שהבאנו, אינו יום דין לפירות האילן? על כך עונה המשנה באופן הבא:" בארבעה פרקים העולם נידון:  בפסח, על התבואה. בעצרת, על פירות האילן. בראש השנה, כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר "היוצר יחד, ליבם; המבין, אל כל מעשיהם" ,  ובחג, נידונים על המים"[3]. כלומר יום הדין של פירות האילן, האם יתנו פירות רבים או תוצרת דלה קיים בחג שבועות(עצרת), ולא בט"ו בשבט.

הרמב"ם, מגדיר את ט"ו בשבט כתאריך הלכתי גרידא, הגדרה שמקטינה עוד יותר את משמעות אותו יום:" אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו, ואם תרם אינה תרומה, שנאמר [דברים י"ד, כ"ב] שנה שנה... וכן אם ליקט אתרוג בערב ט"ו בשבט עד שלא בא השמש וחזר וליקט אתרוג אחר משבאה השמש, אין תורמין מזה על זה... וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן"[4], כלומר הרמב"ם משנה מלשון את המשנה ואינו כותב  כי ט"ו בשבט הוא  ראש השנה לאילן אלא "ראש השנה למעשרות האילן," כדי להדגיש באופן ברור כי  ט"ו בשבט אינו ראש שנה כלל, אלא תאריך קובע לגבי מעשרות.

[בתמונה: נטיעות ט"ו בשבט... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Robert Couse-Baker לאתר flickr]

הנה כי כן, עד כאן מצאנו, כי ט"ו בשבט אינו מוגדר כחג, לא בפסוקי מקרא ולא בחז"ל, ואף לא בהלכה הפסוקה. זאת ועוד.  הקשר בין תאריך זה לנטיעות אינו קיים כלל.

תחילת המפנה: תקופת הגאונים

ברם, בתקופת הגאונים, חי בארץ ישראל פייטן בשם ר' יהודה בן ר' שמואל הלוי. איש זה אינו מחבר ספר הכוזרי על אף השם הזהה, אלא המדובר בפייטן שחי בארץ ישראל, עשרות שנים לפני ריה"ל הידוע, ובשני פיוטים שונים הוא מאזכר את ט"ו בשבט. הפיוט הראשון[5] נקרא:"אדר נזלי ישע תזיל להמוניי, אגוז יפריח למעודניי", המסודר לפי סדר א"ב.  כל בית מתחיל באות אחת, ובכל בית שני נזכר שמו של אילן שהפייטן מתפלל לפריונו. ואלה האילנות הנזכרים בו: אגוז, ברוש, גפן, הדס, ורד, זית, חרוב, לוז, מור, נרד וכרכום, ערבה, קיקיון, רימון, שקמה, שירוק. המשותף לרשימה זו שהמדובר באילנות הגדלים בארץ-ישראל, מקום מגוריו של המחבר. ובקצת בתים מתפלל הפייטן לשנת ברכה לגידולים מסוימים: יבולים, כרם, סמדר, פרדס. כל בית שלישי מתחיל במלים: "בראש שנה לאילן".

תחילתו של הפיוט השני: "ראש אמרתך אמת במללך", וכל בית מתחיל במלים: "ראש שנה לאילן בצדק".

פיוטים אלה, שנכתבו במיוחד לתפילת עמידה (שמונה עשרה) ליום ט"ו בשבט, מצביעים על העובדה כי למרות שט"ו בשבט לא נזכר במקרא, בימי הגאונים נתפס תאריך זה - על ידי הציבור שחי בארץ-ישראל - כיום הדין לפרות האילן, ובשל כך הם ציינו או חגגו אותו כיום חג, שבתפילותיו כללו פיוטים מיוחדים שבהם התפללו לשנה ברוכה לכל מיני האילנות.

לאחר כיבוש ארץ-ישראל בידי הצלבנים בשלהי המאה האחת-עשרה, גלה רוב הישוב היהודי שחי באותה תקופה בארץ, ואבדה כמעט כל הספרות הארץ-ישראלית מתקופת הגאונים. שרידי תקופה זו נמצאו כשמונה מאות שנה אחר כך בגניזה הקהירית המפורסמת. כך נשכח גם המנהג העממי הארץ-ישראלי של חגיגת ט"ו בשבט, ואבדה הספרות המדרשית והפיוטית שנוצרה ליום זה.

[בתמונה: "ראש שנה לאילן בצדק"... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Ron Almog לאתר flickr]

אולם למרות שהחג עצמו נשכח, נשאר זיכרון לחגיגת  ט"ו בשבט בקרב יהודי אשכנז. כך למשל פסק רבנו גרשון מאור הגולה[6]: "וששאלתם ציבור שביקשו לגזור תענית שני וחמישי ושני ופגעו בתענית ראשון ט"ו לשבט, יש לחוש לראש השנה ולדחות התענית או לא. כן דעתי נוטה שהתענית נדחה לשבת הבאה ואין קובעין תעניות בה שלא מצינו תענית בראש השנה כלל. ותנן, ארבעה ראשי שנים הם, וכיון דקתני לנו בהדי הדדי דומיא דהדדי נינהו, הכי נמי כיון דשארא לית בהו תעניות, רביעי נמי לית ליה תענית.. ואף על גב ראינהו נמי עדיפי מיניה, כיון דקתני להו בהוי הדדי, להא סילתא דאידמן להדדי"[7]. כלומר לפי פסיקתו, אסור להתענות בט"ו בשבט היות ויש לו מעמד של חג. כך פסק בעקבותיו ר' יוסף קארו[8]: "ציבור שביקשו לגזור תענית וחמישי ושני ופגע בתענית ט"ו בשבט, התענית קדמה לשבת הבאה, כדי שלא יגזרו תענית בט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות"[9]. לשון אחר, ביהדות אשכנז ט"ו בשבט היה ציון חשוב בלוח השנה, והראייה על כך שאסור להתענות בו. יתרה מכך, יהודי אשכנז על פי הידוע ציינו את ט"ו בשבט, גם באכילת פירות שונים, מנהג שלא היה קיים כלל היהדות המזרח.

המפנה האמתי

המפנה האמתי התחולל במאה ה- 17. המקובל ר' בנימין הלוי[10] שחי בעיר צפת, חידש את החג מדעתו (כמובן שהפיוטים לט"ו בשבט שנמצאו בגניזה הקהירית לא היו ברשותו), ועשה זאת אף-על-פי שלא מצא סמך לכך בכתבי המקובלים שקדמו לו. לדעתו, יש בט"ו בשבט השפעת שפע רוח ארץ-ישראל ויש בחגיגת תאריך זה כדי לעורר את הגאולה ולקרבה. אשר על כן, הוא חיבר תיקון מיוחד ליום זה, עם סעודה חגיגית של אכילת שלושים מיני פירות מפירותיה של ארץ-ישראל, ואמירת ברכות ותפילות על כל פרי ופרי. כך נולד סדר ט"ו בשבט הקבלי, ומשם נפוץ המנהג לחגוג את ט"ו בשבט בקהילות ישראל השונות איש איש לפי מנהגו המקומי.

[בתמונה: נטיעות... המקור: דף הפייסבוק של משטרת ישראל]

בשלהי המאה ה- 19, החלו המתיישבים בארץ ישראל לנטוע עצים בט"ו בשבט, על מנת להפריח את השממה. זאת כהמשך ישיר לחג ט"ו בשבט, שהחל כאמור עוד במאה ה- 17. הרעיון של נטיעת עצים בט"ו בשבט נקלט, והתנועה הציונית הפכה את היום הזה לחג של נטיעות, כפי שמקובל לעשות כיום.

.

מקורות

[1] משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה א'.

[2] דברים, פרק י"ד, פסוק כ"ב.

[3] משנה, ראש השנה, פרק א', משנה ב'.

[4] רמב"ם, משנה תורה, הלכות תרומות, פרק ה', הלכה י"א.

[5] המקור לפיוטים אלה ראה - יערי, א. תולדות ראש השנה לאילן, מחניים, מ"ב, תש"ך.

[6] רבנו גרשום, מגדולי חכמי ישראל ומנהיג יהדות אשכנז במאה ה-11.

[7] שאלות ותשובות, מהר"ם מרוטנבורג, דפוס פראג, סימן ה'

[8] רבי יוסף קארו, מחבר שלחן ערוך, מגדולי הפוסקים בכל הדורות, 1488 – 1575.

[9] שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקע"ב, סעיף ג.

[10] מקובל שחי בצפת, לו מיוחס חיבור ספר חמדת ימים. על כך ראה – יערי, א. ספר חמדת ימים, מי חיברו ומה הייתה מידת השפעתו, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1954.