[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Josethestoryteller לאתר Pixabay]

חגית ים היא מאמנת אישית, מטפלת זוגית ומשפחתית, מנחת קבוצות וקבוצות הורים, מתמחה בפתרון משברים, צליחתם וצמיחה אישית.

*  *  *

בני זוג באו לאימון זוגי. נראה כי אין שום קשר ביניהם, הם נמצאים במישורים מקבילים, שלא מתחברים; והמשקעים בניהם מעמיקים והולכים.

האשה היא מורה בבי"ס יסודי. שעות העבודה שלה מאד נוחות; עיקר העניין שלה הוא בבית, בעיקר בילדיה. אין לה שאיפות או יומרות להתקדם ולהתפתח. לדבריה, מאד נוח לה ככה.

הבעל הוא איש קריירה, מנכ"ל לשעבר בחברת הייטק גדולה. נמצא בעבר הרבה בדרכים ומחוץ לבית. לא התערב בניהול הבית. עיקר עניינו היה להמשיך להתפתח, לצמוח ולהרוויח כסף טוב, כך שלעולם לא יחסר להם כלום.

בבית שלושה ילדים, שני בנים בגיל תיכון, בת בכתה ה'.

החיים שלהם התנהלו כאשר כל אחד יודע ומבין את מקומו, התקשורת בניהם הייתה טובה.

[בתמונה: אימון... תמונת אילוסטרציה]

הדברים השתנו כאשר אב המשפחה עבר תאונת עבודה בעטיה ישב בבית זמן רב...

אז, החלה להתהוות דינמיקה חדשה. הבעל התחיל להתערב בענייני הבית, ולבקר את אשתו בנוגע להתנהלותה, הכלכלית והחינוכית. הביקורת שלו הייתה קשה ונוקבת, כשהוא מביע את הסתייגותו מכישוריה של אשתו לנהל את הדברים.

אם המשפחה, שניהלה את הבית לאורך 20 שנים בערך, נעלבה מאוד. היא דחתה את הביקורת, וסברה שהוא כפוי טובה וחצוף.

המסרים שקיבלו בני הזוג, אחד מרעהו היו:

• האב: "את חסרת יכולת בסיסית, מעלת באימון שלי כל השנים... אני האמנתי בך; ולמעשה, הבית התנהל באופן לקוי ובעייתי.
• האם: "אתה כפוי טובה וחצוף. כל השנים ניהלתי את הדברים, הקרבתי, לא התקדמתי ועל חשבוני אתה רצת קדימה. אין בך שום הערכה והכרת הטוב".

האם חשה שהיא "בבית האח הגדול", כל הזמן בודקים אותה, עוקבים אחריה ולא נותנים שום קרדיט לדברים הטובים.

[בתמונה: כמו בבית האח הגדול. הלוגו של האח הגדול מהעונה השישית, מובאת כאן בשימוש הוגן]

התהליך הטיפולי

בטיפול זוגי ומשפחתי, אנחנו משתמשים הרב מאד בכלים של הגישור. המטרה הינה למעשה למצוא את השפה שתחבר בין בני הזוג ואת זו שתחבר בין כל בני המשפחה.

[להרחבת המושג: 'גישור', לחצו כאן]

הפגישה הראשונה הייתה קשה וסוערת. היו בה שני דפוסי התנהגות בולטים:

• רגישות והסתגרות של האם
• פאסיב אגרסיב ותוקפנות של האב.

ניכר היה ששני הצדדים במצוקה. הם לא דיברו על גירושין באופן מפורש אבל הדברים הדהדו כמסר סמוי רועם.

הבהרנו, כי המטרה הראשית הינה לנהל שיח מקדם. בשיחות הנפרדות הבנתי שמדובר בשני אנשים עם דפוסי תקשורת אחרים לחלוטין, כאשר האם מתקשרת באמצעות שיח רגשי ושימוש במשלים, מטאפורות וחוויות (כמו דמיון מודרך); ואילו האב נדרש לשיח ענייני של ניהול המשפחה כמו ארגון לכל דבר.

כאשר הדברים הובנו, אפשר היה לתת לכל אחד מהם את הכלים שחסרים לו ולמעשה שם שיסייעו לו להתקשר עם השני ולהתקדם הלאה.

הבנו, שעיקר הקושי בשלב הזה היה קושי כלכלי. שכרו של האב ירד באופן משמעותי, האם המשיכה לחיות כפי שהתרגלה כל השנים, בפזרנות מאד גדולה, לא שינתה את שעות עבודתה והשכר שלה נותר כשהיה, לא צמח. כך גם הילדים המשיכו לדרוש ולקבל את כל מבוקשם; והמינוס בבנק גדל.

• האב חש ש'אף אחד לא רואה אותו'; ושרק הוא דואג לכלכלת הבית ולרווחת המשפחה. לדבריו, הוא היה "עבד של הבית".
• האם המשיכה לעבוד, הקפידה להגיע הביתה בשעות מוקדמות כדי שלא יהיה לבד, שיקבל את ארוחת הצהריים שלו בזמן; וכעסה על כך שהוא לא עושה כלום בבית; נהפוך הוא, יש הרבה יותר בלגן. לדבריה, היא הייתה "עבד של הבית".

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

הדבר הראשון שהיה צריך לעשות כאן הוא לדאוג, ששני הצדדים יקשיבו אחד לשני ויאמרו את שעל ליבם. כאשר שניהם הבינו שאם חשים בדיוק אותו דבר, אבל מסיבות שונות. אז, התחלנו לעבוד על כללים ועל ההתנהלות בחיי היום יום.

שניהם העלו ציפיות, החל בהחלטות היכן להצטמצם, עד שהדברים ישתנו לטובה; איך להעביר את המסר לילדים ולשתף אותם; היכן כל אחד מהם יכול לתרום לבית – לחיי המשפחה המיטיבים.

עברנו תהליך ארוך ומאד מעניין, בהמשך גם הילדים הצטרפו אליו.

המסר כאן היה מאד ברור: לדבר ולשתף מתוך כבוד עצמי וכבוד לאחר, הקשבה מלאה, קבלת החלטות שאפשר לעמוד בהן ומימוש!

מקורות והעשרה

• חגית ים (2020), גישור מהו?, ייצור ידע, 10/2/20.