[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GoranH לאתר Pixabay]
[לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משא ומתן, לחצו כאן]
ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".
* * *
הרי בלאו הכי...
את המונח הזה טווה ד"ר יוסי ביילין, כאשר ניסה לשכנע שישראל צריכה לוותר על הכפרים הערבים שסופחו לירושלים. בלי קשר, האם צריך לוותר עליהם אם לאו, הטיעון שלו היה, שמכיוון שבלאו הכי, הישראלים מדירים רגליהם ממקומות אלה, מחמת הטרור והחשש לחייהם, זו סיבה מספקת למהלך ההתנתקות.
כששמעתי אותו אומר זאת, רציתי לשאול אותו האם אמרה זו תקפה לכול מדינת ישראל, כי הרי גם היא אינה רצויה במזרח התיכון; ונתונה למלחמות ולהתקפות טרור אין סופיות; והרי בלאו הכי, הפלסטינים ידחו כול הצעה ישראלית לשלום, כי שאיפותיהם הם הרבה מעבר למה שישראל יכולה להרשות לעצמה מבלי להסתכן בכיליון.
מאז אנחנו חוזרים ושומעים את המונח הזה כול אימת שעולה הצעה חדשה לפתרון הסכסוך. מכיוון שאנו נוטים לנהל את המשא ומתן עם הפלסטינים, קודם כול בפומבי בינינו לבין עצמנו, רבים מאמצים מראש את ההתנגדות הפלסטינית לכול הצעה (כי הרי בלאו הכי הם לא יסכימו..) כפקטור נתון, מוכתב, מוגמר שאין ספק לגביו.
הפלסטינים שומעים, ומי הם שיחלקו על דעתם של ה"מומחים" הישראלים? וההוכחה לכך היא העובדה שהישראלים אכן חוזרים ושבים כול פעם לשולחן המשא ומתן עם ויתורים חדשים החורגים מכול קו אדום שישראל אי פעם הציבה לעצמה, בעוד הם לא זזו מילימטר מהצהרותיהם הראשוניות, למה להם?
[לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]
גם הדיון ב”תכנית המאה" נגוע באותה צרה
אף שרוב הציבור תומך בעקרונות התכנית, נשמעים קולות מצד "מומחים" לעניין האומרים שאין לתכנית היתכנות "כי בלאו הכי אבו- מאזן לא יקבל אותה", ולכך מצטרפת התלקחות טרור עונתית שה"מומחים" כבר "חזו והודיעו" שתתרחש מיד עם פרסום התכנית (אגב- כפי שקורה כול אימת שמוצגת תכנית כלשהי, שאינה תואמת את ציפיות הפלסטינים), וראו זה פלא, נמצא התירוץ - "הישראלים אשמים" - כך לפי האלוף יאיר גולן, כאילו שהפלסטינים זקוקים לאיזשהו תירוץ כדי להרוג בנו; וזה במקום למצות מהתכנית את הראוי והמתאים לישראל ולהיאבק עליו.
[בתמונה: האלוף במיל' יאיר גולן: הישראלים אשמים... מקור התמונה: פייסבוק]
אילו בשנות הקמת המדינה הראשונות לא היו עולים החלוצים לכבוש את השממה, והישוב היה מאמץ את שיטת ה "בלאו הכי"- לא היו מקימים את הישובים לאורך גבולות המדינה, לא בעמק החולה, בגליל העליון, בעמק יזרעאל וגוש עציון, וטרומפלדור לא היה אומר את המשפט האל-מותי "טוב למות בעד ארצנו".
ככה לא מנהלים משא ומתן!
כשישראל עומדת למשפט העמים מדי יום- אי אפשר לבסס את תכנית ההגנה על ה"בלאו הכי", משפט שדוד בן גוריון לא היה מוכן לשמוע ממנו. אי אפשר לנצח במאבקים, כאשר באופן וולונטרי אנחנו שמים חישוקים על ידינו ורגלינו, ומשעבדים את הטיעונים וההצדקות שלנו לנרטיב של זה השואף ומצהיר על כוונתו להשמידנו; כי זו היא בדיוק תקוותה של האומה הערבית האסלאמית, שישראל תתפגר ותקרוס לתוך עצמה כמו חור שחור.. כי הרי בלאו הכי..
הערת הבהרהי: שלא במכוון, הופיעה תמונתו של יוסי ביילין בפורמט גדול באופן העלול ליחס לו קונוטציה לא חיובית שכאמור לא התכוונו לה.
אני מבקש לציין את הערכתי הרבה ל יוסי ביילין, איש שמאל מפוכח מהטובים שישנם במערכת הפוליטית. האימרה שלו, עליה ביססתי את הפוסט- נאמרה על ידו לפני שנים רבות מאד. לא על דעתו בעניין הכפרים עוטפי ירושלים התקוממתי, אלא על אחד מהנימוקים בהם נקט להסביר את עמדתו, אותה אינני יכול לשכוח. כלומר- הבעיה שלי היא עם האימרה, לא עם האיש!
התמונה הוקטנה כמבוקש!