[בתמונה: לא קונספירציה ולא ברווזים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי johnhain לאתר Pixabay]

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, לחצו כאן]

ד"ר מאיר גלבוע הוא קרימינולוג ישראלי וניצב משנה (בדימוס), שכיהן כסגן ראש היחידה הארצית לחקירות פשעים במשטרת ישראל.

לאחר פרישתו מהמשטרה, עמד בראש מחלקת החקירות ברשות ההגבלים העסקיים.

לאחר מכן שימש יועץ מיוחד לענייני שחיתות למבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס.

*  *  *

כבר אי אפשר יותר לומר שאנו "וילה בג'ונגל", לפחות לא בתחום השחיתות. מדינות באזורנו, קטאר ואיחוד האמירויות, נתפסות כפחות מושחתות מישראל. מדינות נוספות, שדורגו בעבר כמושחתות, "מאיימות" להתנקות משחיתות ולהפוך לנקיות יותר.

כך, עולה ממדד השחיתות הנתפסת שפורסם לאחרונה. מזה מספר שנים, מדשדשת ישראל סביב ציון 60 (בסולם של 100-0, ככל שהציון גבוה יותר, המדינה נתפסת כפחות מושחתת); וכיום, היא מצויה במקום ה- 35 (ככל שהמקום נמוך יותר, המדינה נתפסת כמושחתת יותר).

לפני כשני עשורים ציונה של ישראל היה מעל 7; והיא הייתה במקום ה- 18. אפשר, כמובן, להתנחם, שלפי מדד השחיתות ב - 2019 מסתמנת מגמת ירידה משמעותית גם במיקומה של ארה"ב. בשנת 2017, דורגה במקום ה-16 עם הציון 75; בשנת 2018 דורגה במקום ה-22 עם הציון 71; והשנה, ירדה למקום ה-23 עם ציון 69.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

אפשר גם למצוא נחמה בכך, שמקומנו גבוה יחסית לשאר 180 המדינות, שבהן נמדדה השחיתות. אך, זו אפילו לא נחמת טיפשים, אלא אם אנו רוצים להידמות לרוסיה, לטורקיה, ברזיל, הונגריה, ולמספר מדינות שכנות כגון מצרים, סוריה, לבנון או סוריה. ישראל מצויה בתחתית המדינות המערביות הדמוקרטיות. למרבה הפליאה, חלק מראשי מדינות אלו, כמו רוסיה, ברזיל והונגריה וכמובן גם ארצות הברית, נחשבים כידידים טובים של ראש הממשלה שלנו; ובעניין זה, ראוי לחזור למאמר חז"ל: "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה".

ביקורת שכיחה על מדד השחיתות היא שמדובר במדד סובייקטיבי. היה טעם בביקורת זו, לו התמונה הייתה שונה במדדים אחרים, כמו המדד של הבנק העולמי לאיכות השלטון ולמאבק בשחיתות, המדד של שחיתות בעסקים (Trace Matrix) או לפי מדד החופש הכלכלי של Heritage Foundation; שגם לפיהם, ישראל מצויה אחרי מדינות דמוקרטיות רבות, שבחברתן אנו רוצים להיות.

אמנם, המשטרה מנהלת חקירות רבות בחשדות לשחיתות בכלל ולשחיתות פוליטית בפרט; ובדרך כלל, עושה זאת בנחישות ובמקצועיות מסוימת; אך מופעי שחיתות אלו הם רק קצה הקרחון. מדרך הטבע, הרף הפלילי להוכחת שחיתות הוא גבוה מאד – מעבר לספק סביר, ולכן, קשה להוכחה (וטוב שכך). מתחתיו מצויים מעשי שחיתות רבים, הכוללים ניגודי עניינים, מינויים לא תקינים, קבלת החלטות לפי טובתם האישית במקום טובת המדינה, התנכלות לחושפי שחיתויות או שימוש לרעה בכספי ציבור. מעשים אלו, שחומרתם גבוהה, מנוגדים למינהל תקין, אף כי אינם עולים כדי עבירות פליליות; או שהמשטרה כשלה באיסוף הראיות להוכחתן. בכל אלו אין גוף שמטפל, בעיקר מאחר שהממשלה אינה חפצה להיאבק בהם. נהפוך הוא, לעתים נראה שהממשלה נלחמת באלו הנאבקים בשחיתות ובכך מעודדת שחיתות. כך, פוליטיקאים ואישי ציבור אחרים, המבצעים מעשים כאלה, אינם נענשים עליהם; ולכן לומדים, שניתן להיות מושחת ואף כדאי להיות כזה.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Kasman לאתר Pixabay]

מכאן, הדרך לשחיתות חמורה – קצרה.

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, לחצו כאן]