[התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר flickr]

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).

החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

• תן לי משפט!
• צדיק וטוב לו
•  נכשלת.
• למה?
•  תן לי עוד משפט!
• רשע ורע לו
•  נכשלת.
• למה?
• חחחחחחחחח
• מי אתה?
• אלוהים? שטן? ואולי שניהם. חחחחחחחחחח.

איוב מתמודד עם טענות צופר הנעמתי על מצבם העגום של הרשעים. מפסוק ז' עד פסוק לד' (סוף הפרק) מלהטט איוב במילים ובפסוקים המראים עד כמה רוב הרשעים בעולם מצבם פשוט נפלא, וזאת בניגוד גמור לתמונה המנותקת מהמציאות שציין צופר בפרק הקודם.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

הינה דוגמה קטנה:

ז  מַדּוּעַ, רְשָׁעִים יִחְיוּ;    עָתְקוּ, גַּם-גָּבְרוּ חָיִל.

ח  זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם;    וְצֶאֱצָאֵיהֶם, לְעֵינֵיהֶם.

ט  בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד;    וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם.

י  שׁוֹרוֹ עִבַּר, וְלֹא יַגְעִל;    תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ, וְלֹא תְשַׁכֵּל.

יא  יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן, עֲוִילֵיהֶם;    וְיַלְדֵיהֶם, יְרַקֵּדוּן.

יב  יִשְׂאוּ, כְּתֹף וְכִנּוֹר;    וְיִשְׂמְחוּ, לְקוֹל עוּגָב.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]

לא רק שחייהם טובים ומאושרים, הם בכלל מתכחשים בריש גלי לאלוהים:

יד  וַיֹּאמְרוּ לָאֵל, סוּר מִמֶּנּוּ;    וְדַעַת דְּרָכֶיךָ, לֹא חָפָצְנוּ.

טו  מַה-שַּׁדַּי כִּי-נַעַבְדֶנּוּ;    וּמַה-נּוֹעִיל, כִּי נִפְגַּע-בּוֹ.

אני, חוזר איוב ואומר, אין דרכי עם הרשעים:

טז  הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם;    עֲצַת רְשָׁעִים, רָחֲקָה מֶנִּי.

ולבסוף, מבהיר איוב את דעתו על דברי "הניחומים" של רעיו – הבלים שעוברים לו מעל הראש:

לד  וְאֵיךְ, תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל;    וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם, נִשְׁאַר-מָעַל.

איוב מצביע בתשובתו על המצב האמיתי שהוא רואה בעולם – רשע וטוב לו, והוא איוב, דוגמה לצדיק ורע לו.

הוא דוחה את דברי חבריו שיש לחכות לצדק שיגיע, ובכך הוא למעשה מתחבר למשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, שתבע בשירו "על השחיטה", שנכתב בעקבות פרעות קישינב ב 1903:

וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!

אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ

הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –

יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד!

וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ;

אַף-אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה

וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ.

שתי השורות האחרונות, בהן מכנה ביאליק את הזדים, נכתבו ישירות לרעיו של איוב.

וזו שמעליהן – ישר לאלוהים ולבנו השטן.

[תמונתו של חיים נחמן ביאליק, משמאל, היא נחלת הכלל]

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]