תקציר: דווקא אמונתו האיתנה של ה"מכשף" בכוחותיו הטמירים לניצול הכוחות העל-טבעיים, באמצעים שהם מעבר לכוחותיו הרגילים של אדם, ויכולתו בכוח אמונתו זו לכבוש אמונם של הנופלים ברשתו - היא היא המהווה אחד הרכיבים המסוכנים שבמעשי הכישוף, מפניהם יש להגן על הציבור…

עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.

רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.

הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין‏ יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.

זהו מאמר שלישי מתוך ארבעה באתר, העוסק בכישוף ובהשלכותיו. המאמרים האחרים:

• אבי הראל: מכשפה לא תחיה?
• אבי הראל: איסור הפנייה לאובות וידעונים.
• אבי הראל: מכשפה לא תחיה – ההיבט הקבלי.

זהו מאמר רביעי מתוך ארבעה העוסק בכתות. למאמרים האחרים:

• פנחס יחזקאלי: כת, תסמונת של התנהגות קולקטיבית.
• פנחס יחזקאלי: האם הקהילות החרדיות הן כתות?
• אבי ברוכמן: הרב אליעזר ברלנד, גם וגם.

*  *  *

האם הרב ברלנד עוסק בקבלה מעשית ועושה מעשי כישוף? - פרשת "עושק שחור"

לרגע אין אני מצדיק ניצול, יצירת תלות וסחטנות; אבל, יש הבדל בין הוצאת כספים במרמה ועושק, לבין אדם המאמין באמת במעשיו ובכוחותיו כמכשף...

עבירת הכישוף עומדת על מפתן "אזור הדמדומים", ונראה כי אינה אלא חסם שהציב המחוקק מפני מעבר לאזור זה, "אזור" בו כוחות על-טבעיים יכולים לשפר את המציאות הגשמית ולחלופין, חלילה, להרע אותה...

השאלה "מיהו מכשף", כלומר מיהו עבריין, היא שאלה הרת גורל בחברה, שרבים בה מאמינים במכשפים, גם אם אינם נקראים כך ורבים אחרים בזים להם.

החוק בישראל אינו רואה בכישוף לכשעצמו איום ועבירה פלילית, בניגוד להלכה היהודית הקדומה, שנולדה בחברה שפחדה מכישוף והאמינה בכוחותיו, בעוד שהתלמוד פוטר מאשמה דווקא את השרלטנים ומאחזי העיניים, ומרשיע את המכשף ה"אמיתי" שבדרך כלל דינו מוות, הרי בישראל היום, אם נאשם בכישוף יצליח להוכיח לבית המשפט את כושרו המאגי, הוא יזוכה במשפט; רק המתחזים והשרלטנים נחשבים עבריינים שדינם מאסר.

חוק הכישוף הישראלי מניח הנחת יסוד, שבעולמנו אין כישוף "אמיתי", ולכן כישוף זהה להתחזות למרמה...

"המתחזה לעשות מעשה כישוף בכוונה לקבל דבר", הכולל ב"מעשה כישוף" גם "מעשה קוסם והגדת עתידות". בפרשנות מרחיבה אפשר להכליל בקבוצת העבריינים הזאת אלפי אסטרולוגים, קוראות בקפה, פותחות קלפים, מרפאים למיניהם, מוכרי קמיעות ורבים אחרים.

בחוק העונשין אין הגדרה למכשף. למעשה, אין המחוקק מתייחס לכישוף כאל עיסוק אלא מתייחס למי שמתחזה לעשות כן –"המתחזה לעשות מעשה כישוף. " כמו כן, אין הבדל מבחינת המחוקק בין תוצאות חיוביות או שליליות בשל הכישוף. נקודת ההנחה הפשטנית של המחוקק הוא כי התחזות למבצע מעשי כישוף, לרבות קסמים והגדת עתידות, במטרה לקבל דבר, משתייכת לעבירת מרמה, ואותה יש למנוע.

אבל, ההתנגשות האמיתית של החוק והתפיסה החילונית אינה עם הבדרנים הללו, אלא עם עולם המקובלים, האמיתיים והמתחזים, ובמיוחד עם אלה העוסקים בקבלה מעשית ומקבלים תמורתה "דבר", כלומר, תשלום בכסף או בשווה כסף.

מנקודת המבט של הדת היהודית או הנוצרית, "כישוף" שימש כמונח שלילי עבור פולחנים פגאניים של קבוצות אתניות יריבות, נחותות לכאורה, המחללות שם אלוהים ועובדות אלילים.

הדתות המונותאיסטיות תמיד גינו את העוסקים בכישוף, וראו בכישוף מאפיין של פוליתאיזם (שהיהדות מכנה "עבודה זרה" והנצרות מכנה "פאגאניזם") ושל תרבות נחותה. כאמור, איסורי כישוף ביהדות נזכרים במספר מקומות בתורה, ונמנים בתרי"ג מצוות. הראשון שהם הוא הנזכר בספר שמות, פרק כ"ב, פסוק י"ז: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה".

לעניות דעתי, דווקא אנשי האמונה (הקבלה המעשית), ולא השרלטנים, הם המסוכנים לחברה, אולם בחברה שלנו, "ציד המכשפות והמכשפים" הוא סוג של פאניקה מוסרית ובמצב כזה לא מאבחנים בין המסוכנים לשרלטנים "דער קונצמאכער".

דווקא אמונתו האיתנה של ה"מכשף" בכוחותיו הטמירים לניצול הכוחות העל-טבעיים, באמצעים שהם מעבר לכוחותיו הרגילים של אדם, ויכולתו בכוח אמונתו זו לכבוש אמונם של הנופלים ברשתו - היא היא המהווה אחד הרכיבים המסוכנים שבמעשי הכישוף, מפניהם יש להגן על הציבור...

[לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.