האלוף במילואים יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז; כיהן מעל עשור שנים כנציב קבילות חיילים. בשנת 2018 יצא בביקורת קשה על מוכנות צה"ל למלחמה, ונאבק באומץ, בהתנגדות צה"ל לביקורת זו.
אבשלום אליצור הוא פרופ' לפיזיקה באוניברסיטתChapman, California.
* * *
מדינת ישראל חולה במחלה אנושה. בגין המחלה הזו היא איבדה את יתרונה האסטרטגי במרחב, וצפויה להרס שמעולם לא ידעה כמוהו. למחלה הזו נתנו שם: קיבעון היירוט הקינטי...
[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]
מזה שני עשורים התקבעה (Fixation) המערכת בפרדיגמה הרת אסון, אותה נכנה 'טילים נגד טילים'. אחד התוצרים של הקיבעון הזה היא 'כיפת ברזל', שמאחוריה מסתתרת האוכלוסייה האזרחית בעימותים החלקיים שאנו חווים בשנים האחרונות.
ל'כיפת ברזל' היו אמנם הישגים מרשימים מול טילים בודדים. אולם מרגע שעמד האויב על חולשותיה והחל לשגר מטחי טילים יחד, החלה גם האוכלוסייה להבין שהמערכת מגנה עלינו כל עוד האויב איננו מעוניין להסלים את המצב מעבר לרף מסוים. משמע, האויב בטובו, הוא שקובע את מידת האפקטיביות של המערכת, על פי האינטרסים שלו.
יתרה מכך, 'כיפת ברזל' היא תרופה שתוקפה מוגבל לימים ספורים: במלחמה רצופה - שבהם על פי הערכת צה"ל, יירו על ישראל 1,500-4,000 טילי אויב על ישראל, מדי יום - יאזל מלאי הטילים הללו תוך ימים ספורים, מבלי יכולת מבצעית לחדש את המלאי בזמן אמת; ולאורך זמן גם מבלי יכולת פיננסית. כי הטילים הללו עולים הון עתק, הרבה יותר מטילי האויב, שאותם הם אמורים ליירט.
[להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן]
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי qimono לאתר Pixabay]
הכתובת הייתה על הקיר...
למרבה האסון, הכשל שבקיבעון ה'טילים נגד טילים' היה גלוי לעיניהם של מדענים ואנשי צבא, במהלך עשרים השנים האחרונות; ולכן פותח גם פתרון: לייזר רב עוצמה, המסוגל להשמיד כל איום אווירי אחרי שיגורו. בשיתוף פעולה ישראלי-אמריקני, פיתחה חברת נורת'רופ-גרומן האמריקאית, בשיתוף מערכת הביטחון, אב-טיפוס של הלייזר הכימי רב-העוצמה "נאוטילוס". הפתרון הזה זול בהרבה מהפתרון החלקי של 'טילים נגד טילים'. הוא אפקטיבי הרבה יותר ממנו, ואב הטיפוס של המערכת הוכיח את עצמו היטב: עד נובמבר 2004 ביצעה מערכת הנאוטילוס סדרה של 46 ניסויי יירוט מטרות שונות (רקטות, פצמ"רים ופגזי ארטילריה) ב-100% הצלחה.
כתוצאה מכך, הוכנה מערכת מבצעית המבוססת על הנאוטילוס, ה"סקייגארד", שהוצעה לישראל, תוך התחייבות לעמידה במפרט הביצועים ובלוח הזמנים, ולאספקת מערכת ראשונה תוך 18 חודש. יתרונותיה של המערכת אדירים: קרן לייזר אינה נזקקת לחישוב מסלול הטיל ששוגר, ו"מעופה" קצר מזה של כל טילי היירוט בכ-6 סדרי גודל: מהירות האור לעומת מהירות הקול. לפיכך, ובניגוד לטילי יירוט, אין לה טווח מינימום כמו ל"כיפת ברזל", היא הפגינה יירוט רקטות ופצמ"רים גם מטווח קצר תוך כשתי שניות.
אה כן, המערכת הזו כמובן אפקטיבית גם מול ההטרדות המתעופפות האחרות: בלוני ועפיפוני הנפץ, רחפנים וכדומה, ויכולה למנוע את התהוותם בעשור האחרון...
אז למה ה'סקייגארד' איננו פה עמנו? למה סבלנו שנים מנחיתות מול האויב העזתי שמחציף פנים יותר ויותר? מדוע הפכנו את תושבי עוטף עזה שבויים בידי שגיונות החמאס? מדוע הנחנו לעזתים לשרוף באמצעים פרימיטיביים את שדותינו, ולהחריד את שגרתנו במטעני נפץ?
התשובה מתמצה במושג: קיבעון היירוט הקינטי. ההתעקשות לדבוק בפרדיגמה המיושנת של 'טילים נגד טילים', ש'אבד עליה הכלח', שהביאה לגניזת הסקייגארד ולהישענות בלבדית על ה'טילים נגד טילים'!
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
איומים קיומיים מתהווים לאט לאט...
שרשי האיום הזה - שנטל מאיתנו את יתרוננו האסטרטגי והותיר את העורף חשוף - במלחמת העולם השנייה. שם הוא הופיע מאוחר מידי כדי ל'עשות את ההבדל', אבל יתרונותיו בלטו מיד לעין:
- הוא פשוט: אין צורך במומחיות גדולה כדי להרכיב רקטה פרימיטיבית. די בצינור ממולא חומר-נפץ זול כדי לשתק אזורים שלמים ואף לגרום למדינה חזקה כמו ישראל, לסגור את נמל-התעופה היחיד שלה.
- הוא איננו מאויש ואיננו מסכן את משלחיו. רק את הנתקף.
מציאות ימינו הקנתה לו שלושה יתרונות אדירים נוספים:
- הוא זמין לכל דורש.
- הדיוק שלו משתכלל והולך. הדיוק, שהיה עד עתה חולשתו הגדולה של הנשק תלול-המסלול, הפך עתה לקטלני. עקב התפתחות המחשבים הזולים, וטכנולוגיות GPS וזיהוי תמונה, טיל כבד "פשוט" ניתן כיום לשיגור אל שטח של כ-10,000 מ"ר בלבד – כגודל גן ציבורי קטן. כשהמטרה במרכז עיר, הפגיעה תהיה משמעותית בכל מקרה. וכשמדובר בטיל כבד שהוא גם מדויק, מוטב שלא לפרט מה עוד ביכולתו לעשות.
- ראש הנפץ שלו הופך מאיים יותר ויותר: שלב צינורות המתכת כבר מאחורינו: טילים ורקטות נושאי ראשי-נפץ, שמשקלם עד 700 ק"ג (יכולת הרס של בניין גדול), מכוונים כיום אל אינספור מטרות נבחרות ברחבי 22,000 הקילומטרים הרבועים של שטח המדינה.
כבר במלחמת לבנון השנייה הובהר כי כללי המשחק במזרח התיכון השתנו לחלוטין. את מה שאנחנו התקשינו להבין הבין האויב היטב, במהלך שהקנה לו יתרון אסטרטגי, שצריך להיות טיפש שלא להביאו לכדי מימוש. הוא רק ממתין לעיתוי הנכון, חדור תקוות מחודשות והפעם, ראליות, להשמדת ישראל, עם כ-200,000 רקטות וטילים במחסניו.
הם בנו את הפתרון האולטימטיבי להשמדת ישראל, ואנחנו - שחיים בגן עדן של שוטים - עצמנו עיניים והרבינו להג על המעצמה החזקה במזרח התיכון...
והצבא החזק שלנו - מה הוא יעשה?
הוא כמובן ינקום. אולי אפילו יחזיר את המדינות שסביבנו לתקופת האבן. אבל את מה שיעשו הטילים לעורף הישראלי, לתשתיות המדינה, לכלכלה שלה ואלפי ההרוגים - את כל אלה לא ניתן יהיה להשיב.
אז למה מפא"ת עוד מתעקשת?
היא כבר לא מתעקשת. היא מכסת"חת...
שם המשחק של מקבלי ההחלטות היום הוא להקהות את עוקצה של וועדת החקירה, ששעון הסופר לאחור, ליום הקמתה, כבר מתקתק: נספר שהלייזר הכימי איננו מתאים ואיננו בטוח וננסה לייצר פתרון ישראלי שישען על לייזר חשמלי... (רק שהלייזר החשמלי חלש. הוא מתאים ליירוט עפיפונים, בלונים ורחפנים (מה שניתן היה לעשות כבר לפני שנים...) אך בלתי רלוונטי לאתגרים האמתיים של טילים).
לפני כחודש, מיד אחרי פניית עמותת "מגן לעורף" אל ראשי מערכת הביטחון, שדרשה להשיב את פרויקט הסקייגארד, יצאה מפא"ת לתקשורת בהודעה שקרית, כי פתרון הפלא שלה - הנשען על לייזר חשמלי - בהישג יד. זאת, כאשר טכנולוגיית הלייזר הכימי עודה זמינה להשלמה מהשלב המתקדם בו הופסקה.
[להרחבת המושג: 'כסת"ח', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]
[בתמונה: תרופת הפלא של מפא"ת... לכתבתו של יואב זיתון ב-וואלה, לחצו כאן]
ולנו נשאר רק לזעוק ולדרוש: השיבו לאלתר את הסקייגארד להגנה על ישראל!
ההפקרה הזו של העורף עלולה לעלות לנו בקיומנו כאומה, והכתובת כבר על הקיר והיא ברורה. מי ייתן ותהיה זו קריאת אזהרה לאלה, שביכולתם עדיין למנוע מחדל זה, הנורא מכל קודמיו!
.
[לאוסף המאמרים על מערכות יירוט והגנה, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2014), פרדיגמה, התנפצות פרדיגמות ואפקט פלאנק, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
- יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
- יחזקאלי פנחס (2017), כסת"ח: הכל כדי לא לשאת באחריות..., ייצור ידע, 21/2/17.
- פנחס יחזקאלי (2019), קבלת החלטות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 31/12/19.
אל תפסיקו לנדנד, עד שיחול שיוני בחשיבה ובמעש