[המאמר המאמר מבוסס על ראיון עם שמעון כהן ל"ריבונות", כתב עת מדיני, 14 פברואר 2020. לחצו כאן]
יורם אטינגר הוא מומחה ביחסי ארצות הברית-ישראל, כיהן בעבר כציר בשגרירות ישראל בארצות הברית וכמנהל לשכת העיתונות הממשלתית.
[בתמונה משמאל: יורם אטינגר בעת הרצאה. טקסס, מאי 2011. התמונה היא נחלת הכלל]
* * *
ה'דיל' של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ הוא הוכחה מדאיגה מאוד לנתק שבין רוקמי התכנית, למציאות הים תיכונית. כשהנתק הזה מתערבב עם יחס מקל מדי להתנהלות הפלשתינית מאז שנות החמישים של המאה העשרים, התוצאה עלולה להיות טרגית.
ההנחה שמדינה פלשתינית יכולה להיות מפורזת ומנותקת מטרור ומחינוך לשנאה, מחד גיסא, והמציאות במזרח התיכון, מאידך גיסא, הם דבר והיפוכו". לתכנית מגרעות רבות, ונדמה שכל אחת מהן אמורה להוות פרוז'קטור אזהרה למדינאי ישראל.
ישראל היא מדינה עצמאית וריבונית, וככזו היא חייבת לשמור לעצמה את עצמאות ההחלטה המדינית והצבאית, כמו שעשה דוד בן גוריון במהלך מלחמת השחרור, כשעמד מול לחצים אמריקנים ובינלאומיים אדירים. למרות הלחצים הללו, הוא סיפח את מערב ירושלים למדינה היהודית; ולא הסכים לפנות שטחים בנגב ובגליל, שהעולם ראה בהם ככבושים. ממשיכו לוי אשכול, התנהג באופן דומה בעת איחוד ירושלים והבנייה בה, למרות הלחצים מוושינגטון.
בדצמבר 81 הכריז מנחם בגין על החלת החוק הישראלי בגולן. הנשיא האמריקני, רונלד רייגן, שהיה אוהד ישראל, הודיע לו שהוא משעה הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני, שהיה המתקדם ביותר בין המדינות, ומקפיא אספקת מערכות נשק לישראל. בגין הגיב לכך ואמר, ששום איום ועונש לא ירתיעו אותו מסיפוח רמת הגולן. היום המצב הרבה יותר נוח לישראל. הסיבה לכך היא ששליטת ישראל בבקעת הירדן וביו"ש מקדמת את ההרתעה הישראלית ובכך היא תורמת למעמדה של ישראל כמכפילת כוח עבור האמריקאים. ישראל חזקה ביו"ש ובבקעה היא תעודת ביטוח לבית המלוכה ההאשמי ולמדינות הפרו אמריקאיות במפרץ הפרסי.
[בתמונה משמאל: הנשיא רייגן שהשעה הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני, שהיה המתקדם ביותר בין המדינות, והקפיא אספקת מערכות נשק לישראל. היום, המצב הרבה יותר נוח לישראל... התמונה היא נחלת הכלל]
את הבטחותיו של טראמפ לערבות אמריקאית, שתמנע התחמשות טרוריסטית של הישות הפלשתינית שתוקם, כדאי להכניס לפרופורציות, המותאמות לחוקה האמריקאית. צריך לברך על ערבויות והתחייבויות אמריקאיות, אבל לא ליפול למלכודת, שסבורה שהבטחה של טראמפ תחייב גם את ממשיכו. החוקה האמריקאית מבהירה באופן ברור, שהבטחה נשיאותית ללא גיבוי של שני שליש מהסנאט, לא מחייבת אף נשיא שבא אחרי הנשיא המתחייב, וגם הנשיא המתחייב עצמו יכול לחזור בו בהתאם לסיטואציה המשתנה.
לביטול התחייבויות מהסוג הזה יש לא מעט תקדימים. אחד מהם, מימיו של הנשיא ג'ימי קרטר, שביטל באבחה אחת הסכם חתום עם טייוואן לאחר שהגיע למסקנה שכדאי להעדיף את האינטרס הסיני על פני ההסכם החתום. תקדים נוסף נוגע לנו: בן גוריון נסוג מסיני לאחר התחייבות אמריקאית, שאם מצרים תפר את הפירוז ותטיל סגר על מצרי טיראן, ארה"ב תפעל להסרת הסגר והחזרת הפירוז. סופה של ההתחייבות הזו היה, כאשר בימים שטרם מלחמת ששת הימים נסגרו מיצרי טיראן.
[בתמונה משמאל: הנשיא קרטר ביטל באבחה אחת הסכם חתום עם טייוואן לאחר שהגיע למסקנה שכדאי להעדיף את האינטרס הסיני על פני ההסכם החתום... התמונה היא נחלת הכלל]
לוי אשכול פנה לנשיא לינדון ג'ונסון והראה את ההתחייבות של הנשיא דוויט אייזנהאואר; והתשובה הייתה שמדובר בהחלטה נשיאותית, שניתן לבטלה. בלשונו הציורים הוסיף ג'ונסון ש'זה לא שווה גם מטבע של עשרה סנט'. מסתבר שבן גוריון ויועציו לא הכירו את המבוך של הממשל האמריקאי והחוקה האמריקאית.
מעבר לכך, למי שבמקרה שכח, טראמפ אינו נשיא לעד. במקרה הטוב ביותר הוא יהיה נשיא עד 2025, ובמקרה הפחות טוב עד 2021. אם אכן טראמפ לא יהיה בבית הלבן ב-2021, הוא יוחלף בנשיא דמוקרטי שהדבר החשוב ביותר בעיניו יהיה לנתץ כל דבר שיש עליו טביעות אצבע של טראמפ. אני יכול לראות בעיני רוחי שיחה בין נשיא דמוקרטי - שתפיסתו יונית מאוד ואולטרה אולטרה ליבראלית, ולא חסרים מועמדים כאלה - עם ראש ממשלת ישראל בעתיד שישאל, למה ארה"ב לא מגיבה למחסני נשק במדינה הפלשתינית העתידה לקום, ומתעלמת מההסתה שנמשכת. הנשיא ישיב לו שהוא לא טראמפ. הוא דווקא מבין את רצונם של הפלשתינים, שאיש לא מצפה שיהפכו ביעף למלאכים.
בעתיד, אם חלילה תקום כאן מדינה פלשתינית, איש בעולם לא יקבל את שלילת זכותה כמדינה ריבונית לחימוש כוחות הביטחון שלה!
[התמונה מתוך התקשורת הפלסטינית]
מעבר לכך, איש לא יודע מה תהיינה התוצאות בבחירות הקרובות בישראל, אבל בהחלט יש אפשרות שתקום כאן ממשלת שמאל. האם מישהו מעלה על דעתו שהפרשנות של ראש ממשלה משמאל לדבקות פלשתינית בהתחייבויות היא חרוטה בסלע? בשום פנים".
הניסיון ההיסטורי מלמד כי ככל שניתן לפלשתינים, במהלך ההיסטוריה, יותר חופש; כך עלה רף הטרור שהם יצרו:
- כך היה בירדן לפני ספטמבר השחור;
- כך היה בהמשך גם בלבנון, כשהפלשתינים - שהמלך הירדני גירש מארצו - הציתו שם מלחמות אזרחים;
- והיו גם אחראים לפלישה הסורית ללבנון.
- כדאי להזכיר גם את 400 אלף הפלשתינים שנקלטו מאז שנות החמישים של המאה הקודמת בכווית, שם קיבלו מרחב פעולה פיננסי, חברתי ופוליטי; אך בתמורה העניקו סיוע צבאי ומודיעיני לפלישה של סאדאם חוסיין למדינה. גם אצלנו הם קיבלו מה שלא ניתן להם בשום מקום. הבאנו לכאן מאה אלף מהם מטוניס, הבטחנו להם רווחה וחופש וקיבלנו חינוך לשנאה חסרת תקדים וטרור חסר תקדים.
ברוח זו, המחוות הכלכליות שמבטיח טראמפ לפלשתינים והאמונה שלו בכך, שבכוחן יהיה למתן אותם, הן הוכחה לניתוק מהמציאות המזרח תיכונית. "אני לא אומר בביטחון מלא שזה יתממש כך, אבל במזרח התיכון חשוב מאוד להכיר את הזירה של 1,400 השנים האחרונות, מאז הופעת האסלאם. התרחיש הטוב ביותר לא קיים במזרח התיכון. זה אזור של תרחישים גרועים ורעים. זה אולי נעים לשמוע תרחישים טובים על 'התמערבות' והשתלבות הפלשתינים בהלך הרוח המתקדם, אבל ישראל חייבת להכין את עצמה לתרחיש הרע ביותר ולא לטוב ביותר.
יכולותיה הצבאיות של ישראל רבות, אולם היא תתקשה לעמוד מול תרחישים קשים, שעשויים להתגלגל לפתחה. כדי להבין את הצפוי ביהודה ושומרון, מספיק להחמיר את התרחש בעזה פי כמה וכמה. מטרת הטרור היא לא להרוג ישראלים, אלא לפגוע במורל ובכוח העמידה, ולייצר פסימיות לגבי העתיד, מה שעלול לגרור הגירה מהארץ. אם לא ניתן יהיה לנסוע - בכביש 6 או בכביש 1 ובכבישים אחרים - באופן בטוח; ובנוסף, הדברים ילוו בתרחישים 'עזתיים' בשפלה, קיים חשש של ממש, שחלקים נרחבים בציבור יאבדו את אמונם בהנהגה וביכולת העמידה ויעזבו.
לנוכח כל אלה, ישראל חייבת לספח את בקעת הירדן ובשום פנים ואופן לא כחלק מעסקת חבילה, שיש בה מדינה פלשתינית. זו עסקה שעלולה להיות הדבר, שיעביר את תהליך אוסלו מהילוך ראשון או שני להילוך חמישי!
