[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 28 ביוני 2021
המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...
זהו מאמר שני בסדרה של שלושה מאמרים:
* * *
בסתיו 1969 היה ויכוח בממשלת ישראל כיצד נכון להמשיך במלחמת ההתשה.
בצד הניצי, הקול הבולט היה של יצחק רבין, שצידד בהנחתת מכות כואבות יותר על המצרים, בטענה שהקרנת עוצמה של ישראל תפחית את הסיכון למלחמה חדשה במזרח התיכון; ובכך, תחזק את העמדה האמריקאית מול ברה"מ. רבין סבר שזה מה שהאמריקאים רוצים.
[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]
[בתמונה: יצחק רבין: בשבח ההסלמה... כרזה לזכרו של יצחק רבין. מרכז ההסברה. שם הצלם אינו מופיע]
לעומתו, אבא אבן סבר שהסלמה שתביא לאיום של משטר נאצר תגרור התערבות ישירה סובייטית:
"אם מישהו חושב שיש לנו גיבוי אמריקאי מוחלט נגד מצרים – הרי למעשה אין זה כך, ולדעתי אין לנו רשות להאמין בזה… ריצ'רדסון אמר לרבין: אם אתם נשארים במסגרת של קווי הפסקת האש, אנו סבורים שהתערבות סובייטית אינה סבירה. אבל אם אינכם יכולים לשבת באותם תחומים, ונפשכם חשקה בקהיר – ושם תפגשו ברוסים – אנו חייבים לומר שאנחנו לא נימצא שם לעזרתכם" (אבא אבן בוועדת חוץ ובטחון נובמבר 69).
המחלוקת הלכה לצד של רבין. בנובמבר ישראל החלה לפעול בעומק מצרים עם הגעת הפנטומים. ב-4 בנובמבר זוג פנטומים ביצע בום על-קולי מעל ביתו של נאצר בקהיר. זה הביא למאמץ מחודש של הסובייטים לשקם את מערך הטק"א המצרי. כעבור חודש ישראל השמידה את המערך בפעם השנייה.
זה הוביל את הסובייטים למאמץ אחרון, לפני ההחלטה להתערב במלחמת ההתשה. בלילה אחד ב-23 בדצמבר הופיעו במרחב התעלה 8 סוללות SA-2 במאמץ לוגיסטי אדיר של הסובייטים. ישראל גילתה את המערך בבוקר למחרת, 24 שעות לאחר מכן שוגרו שלושה גלי תקיפה של חיל האוויר, לאורך 8 שעות להשמדת הסוללות. בערב המערך היה מושמד. במלחמה למען חופש הפעולה לתקוף חופשי במצרים, ישראל זכתה בעוד ניצחון זמני, של עשיית יתר.
[להרחבת המושג, 'עשיית יתר', לחצו כאן]
ב-25 בדצמבר 1969, באותו ערב בו ישראל השמידה בפעם השלישית את מערך הטק"א המצרי, חתם מנהיג ברית המועצות דאז, ליאוניד ברז'נייב (ראו תמונה משמאל) על פקודת ההתערבות. "מבצע קווקז" יצא לדרך, הצבא הסובייטי היה בדרך למצרים. למשימה נבחר גנרל צעיר ממערך ההגנ"א הסובייטי, אלכסי סמירנוב. כאשר חתם על המינוי עוד לא ידע מה המשימה אליה נשלח. בתחילת ינואר נסע לסיור במצרים לראשונה.
ב-13 בינואר הוקמה רשמית הדיביזיה ה-18 של מערך ההגנה האווירית הסובייטי. השינוי העיקרי היה השילוב של טילי SA-2 ו-SA-3 על מנת למנוע את היכולת של ישראל לחדור בגובה נמוך לתקיפת סוללות ה-SA-2. במקביל, הרוסים החלו להכין את השטח ומשימת ההכנה הלוגיסטית הוטלה על המצרים. ישראל זיהתה את פרויקט הבניה האדיר שהתחיל, והחליטה לקטוע אותו, למרות שלא הבינה במה מדובר. מאות מצרים נהרגו בתקיפות של ישראל.
במקביל להכנות הצבאיות, הסובייטים הכינו את דעת הקהל בבית (מי היה מאמין...), למקרה שיתגלה לציבור שהצבא הסובייטי נלחם במזרח התיכון. מאמרים קשים נגד ישראל התחילו להתפרסם בתוך רוסיה, אך גם בזירה הבינלאומית. משרד החוץ זיהה זאת והוציא הערכת מצב מיוחדת: "בשבועות האחרונים אנו עדים למסע תעמולתי, המתנהל בברית המועצות ובארצות הגרורות והמצטיין בארסיות בלתי רגילה… אין להוציא מכלל חשבון את האפשרות כי על ידי מסע שטנה זה מכשירה הנהגת ברית המועצות את דעת הקהל – וקודם כל בארצה – לתמיכה נוספות מוגברת בלקוחותיה הערבים".
בפברואר נערכו הערכות מצב בישראל ובארה"ב – קיסינג'ר העריך שהמציאות תכריח את הסובייטים לשלוח את אנשיהם לתפקידים קרביים חשופים, כולל משלוח SA-3 לשיפור מערך ההגנה המצרי. למעשה הוא העריך במדויק את התכנית הסובייטית מבלי להכיר אותה.
בישראל העריכו אחרת – שהסובייטים ישלחו חיילים למזרח התיכון רק כשהמצב יהיה חמור מאוד, והוא עדיין לא כזה.
ב-5 במרס הגיעו ספינות המשלוח הסובייטיות לאלכסנדריה בחשאי. הסובייטים הסתירו את המבצע, הלבישו את 10,000 חיילי הדיביזיה בחליפות אזרחיות, ואסרו עליהם לעלות לסיפון כאשר חצו את המיצרים של הים השחור.
כעבור 9 ימים הופעלה הסוללה הסובייטית הראשונה באזור קהיר. המטרה שהופלה הייתה מטוס מצרי. שלושה ימים נוספים עד שגיחת צילום ישראלית וגם המודיעין האמריקאי הבינו שמלחמת ההתשה השתנתה. ב-19 במרס הידיעה הופיעה על שער ה-NYT (ראו משמאל):
המטרה של הסובייטים הייתה למנוע מישראל לפעול במצרים. ישראל פעלה כדי למנוע מהסוללות להתקדם עד קו התעלה, דבר שימנע מחיל האוויר לפעול מעל התעלה.
הנשיא האמריקני, ריצ'רד ניקסון החליט להימנע ממשבר חדש מול הסובייטים, בשל הבעיות בוייטנאם ועמדתו העקרונית להימנע מהתערבות אמריקאית במשברים אזוריים. בנוסף לכך שהאמריקאים חשבו שתקיפות העומק של ישראל הביאו עליה את ההתערבות הסובייטית. הממשל יצא בהודעה פומבית שיימנע ממכירת פנטומים נוספים לישראל.
באפריל, הסובייטים שאלו את ארה"ב, האם ישראל תהיה מוכנה להגביל את תקיפותיה אם הם יגבילו את הנוכחות שלהם לאלכסנדריה, קהיר וסכר אסואן.
ישראל כרגיל לא אמרה כן מפורש, והיו לנו הסתייגויות: "אנו לא רוצים להגדיר את מושג העומק או להיכנס לעסקה אמריקאית-סובייטית מפורטת, שיש איתה שרטוט קו, שמעבר לו לא נוכל לפעול. אם הכוונה שלא נפציץ את בסיסי הטילים הנוכחיים של ברה"מ, הרי שזו מדיניותנו….".
באפריל הסתבר לישראל שהרוסים מפעילים גם מטוסי קרב, ישראל הדליפה את הידיעה ל-NYT כדי ללחוץ על הממשל. זה לא עבד. לכן, ישראל הגבילה את עצמה יותר. בסוף מאי, משה דיין אמר שישראל תפעל במצרים עד עומק 30 ק"מ במטרה למנוע הצבת טילים. ישראל קיבלה על עצמה את השינויים בסטטוס קוו מבלי שהודתה בזה, ומבלי שהודתה שזה שינוי בסטטוס קוו.
הלחץ של ארה"ב להפסקת אש עלתה על נתיב מהיר. ישראל רצתה למנוע הגעת טילים לתעלה, אבל הבינה שהפסקת אש תביא לקידום של טילים לתעלה. גולדה:
"זה כמעט קרה במרס… היינו כבר על סף אסון ממש, רגע לפני השעה 12… כאשר אני חושבת מה היה עלול להיות, שבאזור התעלה יהיו כל הדברים מסודרים יפה – SA-3 ועוד – האם אנו רוצים להשלות את עצמנו?" ובמהלך יוני אמרה "ישראל לא תוכל לקבל את ההצעה של הפסקת אש מותנית בזמן ובתנאים אחרים… משום שהפסקת אש כזאת תשמש את נאצר להגביר את הכנותיו למלחמה שאליה הוא שואף"
זה הוביל את ישראל לפעול בתקיפות רבה יותר ולפעול בכוונה בתוך המרחב הסובייטי. חטיבת הצנחנים (מבצע תרנגול 59) תקפה מחנה מצרי, ובזמן המבצע פטרלו מטוסים סובייטיים לאיתור המסוקים. ישראל הציתה את העימות הישיר עם מוסקבה.
כעבור שבוע פעלו הסובייטים בתגובה. מערך הטילים נפרס בלילה אחד 50 ק"מ מהתעלה. ישראל פנתה בדחיפות לניקסון והפעם הוא אישר העברת ציוד ל"א ייחודי, שפותח כנגד הטק"א הסובייטי. אבל הציוד היה יעיל רק מול סוללות SA-2, בעוד שסוללות ה-SA-3 מעולם לא עזבו את ברה"מ קודם לכן.
ב-8 ביולי נחתו משבשי הל"א בארץ. 30 ק"מ מהתעלה היו כבר קרוב ל-40 סוללות טק"א כולל מספר סוללות SA-3. ב-18 ביולי יצא מבצע "אתגר" לדרך, ההרוג הראשון במבצע היה שמוליק חץ מפקד טייסת 201, הנווט שלו מנחם עיני הצליח לנטוש ונפל בשבי המצרי.
ישראל החליטה לנקום. ב-30 ביולי התקיים קרב האוויר בו הכינה ישראל מארב לטייסים הסובייטיים. מבצע "רימון 20" בסיומו הופלו 5 מיגים רוסיים ו-3 טייסים נהרגו. בישראל הייתה שמחה וצהלה, אבל דווקא אבא אבן (ראו תמונה משמאל) ראה את התמונה נכון:
[תמונתו של אבא אבן ז"ל, משמאל למעלה, היא נחלת הכלל]
"הגענו למצב פרדוקסלי ביותר במלחמה, שכל ניצחון שלנו מגביר את הסכנה עבורנו…במקום לשבור את ראשנו על מילים חדשות, על "מעורבות" או אפילו "התערבות", נאמר בגילוי לב שאנחנו נמצאים ביחסי מלחמה עם ברית המועצות…"
[להרחבת המושג, 'פרדוקס', לחצו כאן] [למאמר: 'האם ישראל מעצמה?', לחצו כאן]
למחרת הגיעה מוושינגטון הבטחה רפה שבתמורה להפסקת אש הסובייטיים ימנעו משינוי בסטטוס קוו. ישראל הסכימה להפסקת האש, בכאב ובחוסר רצון. ב-7 באוגוסט, היום האחרון של מלחמת ההתשה ישראל תקפה בחמת זעם, 136 גיחות. בחצות נכנסה הפסקת האש לתוקף. בלילה קידמו הסובייטים את סוללות הטילים לתעלה.
לקח מספר 4 – לפעמים, צריך לדעת לבחור בין חלופות רעות
במלחמת ההתשה ישראל סירבה לדון בחלופות רעות; ובסופו של דבר, קיבלה את אותה חלופה רעה ובלי לגיטימציה לפעול אחרי שהסובייטים הפרו אותה.
בגרסה המודרנית בסוריה, ישראל סירבה (ועדיין מסרבת) לקבל את החלופה הרעה של נוכחות איראנית בסוריה; ועכשיו, אין כבר מי שיהיה מוכן להציע את ההצעה.
לקח מספר 5 – כדאי ללמוד לקחים, במקום להאדיר סיפורי גבורה
ישראל סיפרה את סיפור הגבורה של רימון 20, (הקרב נגד הטייסים הסובייטיים); אבל, הלקח האמיתי הוא, שעוד באותו יום היא הסכימה להפסקת אש. אסור לישראל להילחם ישירות עם מעצמה וכאשר היא מגיעה לזירה, ניצחונות טקטיים הם ניצחונות פירוס. זה נכון גם במלחמת ההתשה הנוכחית הקרויה מב"מ.
אביהו בן נון: "גם אז וגם בכמה פעמים אחרות בהיסטוריה, חשבנו בתמימותנו שאם אנחנו יכולים להגיע למקומות הכי רגישים שלהם ולהעיר אותם בבום על-קולי, אולי הם יחשבו מחדש אם כדאי להם להמשיך בתהליך"
[הכרזה: ייצור ידע]
[לאוסף המאמרים בנושא המערכה שבין המלחמות (מב"ם), לחצו כאן]
לקח מספר 6 – כאשר המטרה שלך הופכת להיות, לשמר את היכולת לפעול למען המטרה שלך, סימן שאין לך מטרה!
[הכרזה: ייצור ידע]
![[תמונתו של ליאוניד ברז'נייב משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Photo by Kohls, Ulrich extracted by Fredy.00 derivative work: Marenko ale (talk). קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%93_%D7%91%D7%A8%D7%96%27%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%91#/media/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Brezhnev-color.jpg){kind=link}
![[תמונתו של אבא אבן ז"ל, משמאל למעלה, היא נחלת הכלל]](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%90_%D7%90%D7%91%D7%9F#/media/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Abba_Eban_1970.jpg){kind=link}
![[התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Vitaly V. Kuzmin. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]](https://en.wikipedia.org/wiki/Russian_Armed_Forces#/media/File:Alabino220415part1-06.jpg){kind=link}