עופר בורין: איוב, פרק כה – עושה שלום במרומיו

[בתמונה:  אלוהים כל כך עסוק בהסדרת שלום "במרומיו", שאין ל"רימה" וה"תולעת" האנושית לחשוב שיש לו זמן וקשב אליה. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי JerzyGorecki לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).

החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

  • עושה שלום במרומיו
  • הוא
  • לא
  • יעשה שלום עלינו

בתפילה ובקדיש אומרים: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן".

החלק הראשון של האמירה מופיע כאן באיוב, בפיו של בלדד השוחי:

א                  וַיַּעַן, בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי; וַיֹּאמַר.

ב  הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ;    עֹשֶׂה שָׁלוֹם, בִּמְרוֹמָיו.

 חיפשתי את ההמשך המוכר – אבל לא. ההמשך אצל בלדד הוא הסבר קצר על הסדר העולמי הנפלא של כל גרמי השמים ביקום אל מול אפסותו וקטנותו של האדם. או בעברית פשוטה – מי אתה איוב, גרגר שבגרגרים, כלום שבכלום, שתעמוד מול אלוהים שעושה שלום (כלומר מחזיק בסדר מופתי) בכל היקום המדהים שאנחנו רואים ושאיננו רואים:

ג  הֲיֵשׁ מִסְפָּר, לִגְדוּדָיו;    וְעַל-מִי, לֹא-יָקוּם אוֹרֵהוּ.

ד  וּמַה-יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם-אֵל;    וּמַה-יִּזְכֶּה, יְלוּד אִשָּׁה.

ה  הֵן עַד-יָרֵחַ, וְלֹא יַאֲהִיל;    וְכוֹכָבִים, לֹא-זַכּוּ בְעֵינָיו.

ו  אַף, כִּי-אֱנוֹשׁ רִמָּה;    וּבֶן-אָדָם, תּוֹלֵעָה.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

ובכן, אני הקטן, נזכרתי בתפילת אל מלא רחמים:

"...

אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים,

הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה, עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה,

בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים,

אֶת נִשְׁמַת פלוני בן פלוני שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁנָּדְבוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ,

בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתוֹ

לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים,

וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ.

יְיָ הוּא נַחֲלָתוֹ,

וְיָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְנֹאמַר אָמֵן. "

 על התפילה הזו כתב יהודה עמיחי (ראו תמונה משמאל):

אל מלא רחמים,

אלמלא האל מלא רחמים

היו הרחמים בעולם ולא רק בו

[תמונתו של יהודה עמיחי משמאל היא צילום מסך מהתכנית: "הראיון האחרון: יהודה עמיחי מדבר על הכל" בכאן חינוכית]

כך, בשלוש שורות קצרות רמס יהודה עמיחי את תפילת האדם לכך, שקמצוץ מרחמי האל במרומים יגיע גם לבני האדם שאמורים להיות "בצלמו".

בלדד השוחי כלל לא התכוון לכך שמהשלום השמיימי יגיע משהו לחיים שלו ושל איוב. להיפך. הוא מסביר שבעצם, אלוהים כל כך עסוק בהסדרת שלום "במרומיו", שאין ל"רימה" וה"תולעת" האנושית לחשוב שיש לו זמן וקשב אליה.

וכך, נותרנו אנחנו לבד, מחויבים להיזכר שאנחנו "בצלם אלוהים נבראנו", ולחפש ולרדוף את השלום בעצמינו.

כי התפילה אולי יפה; אבל בפועל, היא איננה קשורה כלל למקור ממנה נלקחה.

 [לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *