[בתמונה מימין: הנשיא האמריקני וורן גמליאל הרדינג (התמונה היא נחלת הכלל). בתמונה משמאל: בני גנץ. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי - עידית וקסלר צח - רמ"ט ארגון - מפלגת חוסן לישראל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0. מצאו את ההבדלים...]
[לריכוז המאמרים על בחירות, לחצו כאן]
מלקולם גלדוול, (Malcolm Gladwell), כתב הניו יורקר, טוען בספרו "ממבט ראשון: הכוח של המחשבה ללא מחשבה" ("Blink: The Power of Thinking Without Thinking"), שלעתים קרובות אנו עושים 'החלטות חטף' מצוינות, המבוססות פחות על מידע חדש ויותר על ניסיון העבר.
אבל לא תמיד זה עובד. לפעמים אנחנו חוטאים בהחלטות פזיזות, טוען גלדוול, שנובעות מדעות קדומות וסטריאוטיפים. למשל בבחירת מנהיג.
[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של מלקולם גלדוול, בלינק, שראתה אור בהוצאת Penguin Books Ltd. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]הארי דוהרטי היה עורך דין ולוביסט שידע לשפוט את הפוטנציאל הפוליטי של אנשים במבט אחד. הוא נחשב המקיאוולי של הפוליטיקה באוהיו, דמות קלאסית מאחורי הקלעים.
בוקר אחד בשנת 1899 הוא פגש בדוכן צחצוח הנעליים גבר מרשים במיוחד שתפס את תשומת לבו מיד. היה זה וורדן הרדינג, תושב עיירה קטנה בשם מריון, שהיה אז עורך עיתון. "ברגע הזה, כשדוהרטי בחן את הרדינג”, מתאר גלדוול, “עלה במוחו רעיון שהיה עתיד לשנות את ההיסטוריה האמריקנית: האיש הזה יכול להיות נהדר בתור נשיא”.
וכך מתאר העיתונאי מארק סאליבן את המפגש: "הרדינג היה שווה מבט. הוא היה כבן 35. ראשו, תווי פניו, כתפיו וגופו היו גדולים ומושכי תשומת לב. הפורפורציות בינהם יצרו מראה שהמילה "נאה" קטנה מכדי לתאר אותו. בשנים הבאות, כשהתפרסם בכל העולם, הוא תואר לעיתים קרובות כבעל "מראה רומאי"... הגוף הגדול, העיניים המבריקות... השיער השחור הסמיך והפנים השזופים, הקנו לו משהו מהקסם של הגבר האינדיאני. מהנימוס המסוגנן שבו פינה את הכסא ללקוחות האחרים, עלה רושם של אהבה אמיתית כלפי המין האנושי כולו. קולו היה מהדהד, גברי וחם... האופן שבו נתן את הטיפ העיד על אופי נדיב, רצון לשמח אחרים, שנבע מתוך בריאות פיזית וטוב לב אמיתי".
הרדינג לא היה גבר אינטליגנטי במיוחד. הוא אהב לשחק פוקר, גולף ולשתות... הוא התקדם ממשרה פוליטית לבאה אחריה מבלי להשאיר אחריו הישג כלשהו. הוא נקט עמימות בענייני מדיניות. נאומיו תוארו פעם כ"צבא של משפטים נפוחים הסורק את האופק בחיפוש אחר רעיון".
[בתמונה: הארדינג וחברים. “אני לא מתאים לתפקיד הזה. לא הייתי צריך להגיע לכאן”... התמונה היא נחלת הכלל]
כשנבחר לסנאט ב- 1914 הוא נעדר מהדיונים על זכות הבחירה לנשים ועל איסור האלכוהול, שתיים מהסוגיות הפוליטיות החשובות של התקופה. הוא עבר מהפוליטיקה המקומית ללאומית רק בגלל שאשתו דחפה, ודוהרטי ביים; ואולי גם מפני שככל שהתבגר הופעתו נעשתה מרשימה יותר.
דוהרטי ארגן שהרדינג ינאם בפני ועידת המפלגה הרפובליקנית ב-1916. “הוא ידע שמספיק לראות אותו ולשמוע את הקול העמוק והמופלא כדי להשתכנע שהוא ראוי למשרה רמה”, כותב גלדוול. דוהרטי הצליח לשכנע את הרדינג לרוץ לנשיאות, אף על פי שבתחילה הרדינג התנגד.
הרדינג נחשב לאחרון מבין ששת המועמדים הרפובליקנים. הוועידה הייתה חצויה בין שני המועמדים המובילים, ולא הצליחה להגיע להסכמה. "בשעות הבוקר המוקדמות, כשהתאספו בחדרים האחוריים מלאי העשן של מלון בלקסטון בשיקגו”, כותב גלדוול, “ראשי המפלגה הרפובליקנית הרימו ידיים ושאלו: ‘אין מועמד שכולנו יכולים להסכים עליו?’ ואז, שם אחד קפץ לכולם לראש: הרדינג! הוא הרי נראה בדיוק כמו מועמד לנשיאות. כך הפך הסנטור הרדינג למועמד הרדינג, ובאותו סתיו, אחרי מסע בחירות שנוהל ממרפסת ביתו במריון, הפך לנשיא הרדינג” (1923-1865; שימש כנשיא הנשיא ה-29 של ארצות הברית, החל מ-4 במרץ 1921 ועד מותו ב-1923).
מרבית ההיסטוריונים מסכימים כי הרדינג נחשב לאחד הנשיאים הגרועים ביותר שבחרה ארצות הברית. הוא גם אמר פעם על עצמו ברגע של כנות: “אני לא מתאים לתפקיד הזה. לא הייתי צריך להגיע לכאן”.
המבין יבין...
[בתמונה: בני גנץ - המבין יבין... מקור התמונה: פייסבוק]
