[לריכוז המאמרים על בחירות, לחצו כאן]
על קמפיינים פוליטיים ושקרים
שיא נוסף בגועל נפש פורסם לאחרונה במערכת הבחירות שלנו: האתר 'מקור ראשון' פרסם כתבה, שרצה כבר בימים האחרונים. על פיה היו, על הטלפון של בני גנץ, סרטוני וידאו באקטים אינטימיים, שגנץ שלח כביכול למאהבת שלו בארה"ב. השב"כ - על פי הכתבה - כועס על גנץ כי הוא הסתיר ממנו מידע בנושא:
[לכתבה המלאה במחלקה ראשונה, לחצו כאן]
אז תרשו לי, אחרי שסיימתי להקיא, כמה מילים:
- השב"כ הוא זה שגילה את הפריצה לטלפון של גנץ ואחרים ע"י האיראנים.
- השב"כ ניטר את התעבורה הרשתית למספר טלפונים, והחוצה מהם; וידע יפה מאוד, איזה חומר נלקח מהטלפונים ואיזה לא.
- אף אחד לא היה יכול להסתיר מידע מהשב"כ גם אם מאוד היה רוצה
אין שום בעיה לבקר את העיתונאים, שחושפים דברים אישיים, אבל באותה מידה יש להיגעל מהערוצים שפירסמו את ההקלטות האישיות של שרה ויאיר נתניהו.. האם כתבת גם על זה?
אם העובדות נכונות, אז למה הפרסום הוא חרפה?
הציבור לא אמור לדעת שהמועמד לראשות ממשלה עוסק בזוהמה? או שיש לו שיקול דעת לקוי בשמירת חומרים כאלו במכשיר הטלפון?
תחשוב שהטלפון האישי שלך הופך לנחלת הכלל… אין דבר קדוש יותר היום מהטלפון של אדם! אני לא מצביע בשבילו אבל להיגעל מותר!