פנחס יחזקאלי: איוולת בקבלת החלטות, כשל או טבע החיים?

yehezkeally@gmail.com / 28 בפברואר 2020

[בתמונה: מצעד האיוולת... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

אם הייתה ההיסטוריונית המפורסמת, ברברה טוכמן, כותבת את ספרה האייקוני, 'מצעד האיוולת' עכשיו, היו פלישת ארה"ב לאפגניסטן מחד גיסא; והנסיגה ממנה, מאידך גיסא, תופסים בו מקום של כבוד...

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

עודכן ב- 8 באוקטובר 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

* * *

מצעד האיוולת ("The March of Folly") הוא ספרה הנודע ורב ההשפעה של ההיסטוריונית האמריקנית, ברברה טוכמן (ראו תמונה משמאל למטה), שפורסם במקור ב- 1983 ותורגם לעברית ב- 1986. הוא נחשב בעיני רבים לספרה הטוב ביותר. אני חושב אחרת... (בעיני, ספרה הטוב ביותר של טוכמן הוא אוגוסט 1914, הטווה כעלילת מתח את החודש הקריטי של תחילת מלחמת העולם הראשונה...).

בעיני, 'מצעד האיוולת' מייצג ז'אנר של חשיבה ליניארית, נאיבית - המקובלת בתרבות המערב - לפיה יש בנמצא ניהול רציונלי, אופטימלי של ארגונים בכלל ושל מדינות בפרט. אבל בואו לא נקדים את המאוחר...

הספר עוסק בקבלת החלטות רעות... הוא מנתח מספר דוגמאות היסטוריות למדינאות "אווילית", כלשונו, שגרמה נזק רב.

[להרחבת המושג 'ליניאריות', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'קבלת החלטות', לחצו כאן]

[תמונה: כריכת הגרסה העברית של הספר: 'מצעד האיוולת' לברברה טוכמן, שראה אור בספריית מעריב, ב- 1986. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

בעקבות הספר הפך הביטוי "מצעד האיוולת" למונח שגור, ולעתים קרובות טוען כל אחד מהצדדים בוויכוח מדיני-פוליטי כי פעולותיו של הצד השני הן בגדר "מצעד איוולת".

נקודת המוצא (הנכונה כשלעצמה) של טוכמן היא, שכושר הביצוע של האנושות בתחום הממשל, גרוע מכושר הביצוע שלה, כמעט בכל תחום אחר; החכמה - שניתן להגדירה כשימוש בשיפוט, בהסתמך על הניסיון - מופעלת בו פחות מן הראוי; והשימוש בה קטן מן הנדרש (טוכמן, 1986, ע' 11).

[תמונתה של ברברה טוכמן משמאל היא נחלת הכלל]

"מדוע" - שואלת טוכמן - "פועלים אנשים, הנושאים במשרות רמות, לעתים קרובות, בניגוד למה שמורה ההיגיון, ובניגוד לאינטרס העצמי הברור? מדוע רואים אנו שלעתים קרובות, אין הליך החשיבה הנבונה מתפקד?" (טוכמן, 1986, ע' 11).

איוולת מהי? המשגה

טוכמן טוענת כי האיוולת (Folly) היא אחת מארבעה כשלי שלטון מוכרים, שלעתים קרובות משתלבים זה בזה. שלושת האחרים הם (טוכמן, 1986, ע' 11):

עריצות או דיכוי;
שאפתנות מוגזמת;
אין אונות או ניוון (מקביל ממה שאנו מכנים: קיפאון - סטגנציה).

[להרחבת המושג: קיפאון/סְטַגְנַצְיָה, לחצו כאן]

[בתמונה: קיפאון - סטגנציה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי JarkkoManty לאתר Pixabay]

טוכמן מתנה שלושה תנאים, על מנת שמדיניות תהיה מוגדרת כאיוולת:

חובה שתוצאותיה השליליות של האיוולת ייראו בעליל בזמנה, ולא בראייה שלאחר מעשה. בהקשר זה היא מצטטת היסטוריון אשר אמר: "אין דבר פחות הוגן מאשר לדון את אנשי העבר לפי מושגי ההווה".
חייבת להיות דרך פעולה חלופית, שאותה אפשר היה לנקוט.
המדיניות היא מדיניותה של קבוצה, לא של שליט יחיד, ושהיא נשארה בתוקף יותר ממשך חייו של דור פוליטי אחד. "כשל שלטון שנעשה בידי מלך או רודן יחיד שכיח מדי, ואישי מכדי שיהיה ראוי למחקר כוללני".

ועם זאת, היא מתייחסת גם לכמה אירועים שאינם עומדים בכל שלושת תנאיה.

[בתמונה משמאל: מצעד האיוולת... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

על פי טוכמן, תופעת האיוולת אינה תלויה בתקופה או במקום. זוהי תופעה הקיימת בכל זמן ובכל אתר, אם כי ההרגלים והאמונות, הרווחים בזמן מסוים, קובעים את הצורה שבה היא מתגלית. אין היא קשורה, בהכרח, לצורה זו או אחרת של ממשל. היא נוצרת במידה שווה במלוכה, באוליגרכיה או בדמוקרטיה; וכן, אין היא מיוחדת לעם, או למעמד כזה או אחר...

[להרחבת המושג: 'קבוצה', לחצו כאן]

[בתמונה: המדיניות היא מדיניותה של קבוצה... מצעד האיוולת. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי KELLEPICS לאתר Pixabay]

"בעוד שבכל שאר המדעים חלה התקדמות" - מצטטת טוכמן את הנשיא האמריקני, ג'ון אדמס, "נעצרה אמנות השלטון במקומה: הנעשה בימינו בתחום זה טוב רק במעט ממה שהיה לפני שלושת אלפים שנה...":

היא מביאה כדוגמה קדומה לאיוולת של שליט יחיד, את החלטתו של רחבעם בן שלמה שלא להקל את עול העבודה שהטיל אביו: "אבי ייסר אתכם בשוטים, ואני אייסר אתכם בעקרבים" (מלכים א', פרק יב' פסוק יא). התוצאה הייתה פילוג ממלכת ישראל וממלכת יהודה. התנהגות אחרת של רחבעם הייתה, מן הסתם, מונעת את מנת הסבל שהייתה חלקו של עם ישראל מאז.
בהמשך מתייחסת טוכמן למונטסומה, שליט האצטקים, שהתעקש לפתוח את השערים לכובש הלבן ולא להילחם בו, מתוך אמונה שבואו מהווה את חזרת האל קצלקואטל.
מקרה איוולת אחר שסוקרת טוכמן בקצרה הוא רדיפת הפרוטסטנטים בצרפת בידי המלכים הבורבונים.
מלחמות העולם מספקות לטוכמן שתי דוגמאות נוספות. שתיהן קשורות להצטרפותה של ארצות הברית למלחמה. גם הגרמנים ב-1916 וגם האימפריה היפנית ב-1941 נקטו מדיניות יהירה וחסרת זהירות שקוממה עליהם את המעצמה של העולם החדש. הגרמנים החליטו לפתוח במלחמת צוללות בלתי מוגבלת, והיפנים החליטו לתקוף בפרל הארבור.

[בכרזה: ג'ון אדאמס על איוולת השלטון... דיוקנו של הנשיא השני של ארצות הברית, ג'ון אדמס, הוא נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

אכן העובדות נכונות. אבל במקום להיתפס לתיוגי איוולת, אני מציע לשאול את השאלה למה! למה לא השתפרה איכות הניהול שלושת אלפים שנה?

והתשובה היא שאם משהו לא משתפר אלפי שנים, זהו טבעו! איכות הניהול לא השתפרה שלושת אלפים שנה, כי זה טיבה של מערכת מורכבת, המתפתחת בין מטרות סותרות של מרכיביה. מערכת מורכבת - בטבע ובקרב בני אדם - בנויות על העיקרון של שרידות ולא של אפקטיביות בהשגת מטרות; והן עושות זאת בדרך בזבזנית ולא יעילה. גם האבולוציה אינה בוחרת את האפקטיביים אלא את השורדים, והשרידות הזו היא אקראית!

מתוך ניסיוני האישי, אחרי מאות אבחונים של ארגונים (זה מקצועי...), אני יכול להעיד כי רמת הניהול בארגונים אינה גבוהה בלשון המעטה; ואם כבר קורה ומגיע מנהל מצליח, אל דאגה. יורשיו ידאגו להחזיר מצב לקדמותו...

[להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מטרה של מערכת', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'יעילות', לחצו כאן]

ד"ר פנחס יחזקאלי על איכות הניהול: במקום להיתפס לתיוגי איוולת, אני מציע לשאול את השאלה למה! למה לא השתפרה איכות הניהול שלושת אלפים שנה? והתשובה היא שאם משהו לא משתפר אלפי שנים, זהו טבעו! איכות הניהול לא השתפרה שלושת אלפים שנה, כי זה טיבה של מערכת מורכבת, המתפתחת בין מטרות סותרות של מרכיביה. מערכת מורכבת - בטבע ובקרב בני אדם - בנויות על העיקרון של שרידות ולא של אפקטיביות בהשגת מטרות; והן עושות זאת בדרך בזבזנית ולא יעילה. גם האבולוציה אינה בוחרת את האפקטיביים אלא את השורדים, והשרידות הזו היא אקראית! מתוך ניסיוני האישי, אחרי מאות אבחונים של ארגונים (זה מקצועי...), אני יכול להעיד כי רמת הניהול בארגונים אינה גבוהה בלשון המעטה; ואם כבר קורה ומגיע מנהל מצליח, אל דאגה. יורשיו ידאגו להחזיר מצב לקדמותו...

וההצלחה?

היא אינה קשורה, במקרים רבים, לניהול ולקבלת החלטות איכותיים: בעולם של אי וודאות...

אפשר לעשות הכל נכון ולהצליח;
לעשות הכל נכון ולהיכשל;
לנהוג ב'איוולת' ולהצליח;
לנהוג ב'איוולת' ולהיכשל.

[להרחבה בנושא הצלחה וכישלון, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אי ודאות', לחצו כאן]

[בכרזה: לעולם יהיה מרכיב אי הוודאות חזק יותר מכל תכנון מדוקדק וביצוע מעולה... הכרזה: ייצור ידע]

זו התרבות המערבית, טמבל!

המקור לאופן החשיבה הזה - שבא לידי ביטוי בספרה של טוכמן - הוא "פרדיגמת החשיבה המערבית", שהתבססה על תנועת ההשכלה והמהפכה התעשייתית באירופה. אלה, יצרו תרבות המקדשת את השכל, ואמונה בקוסמולוגיה של יציבות כמצב יסוד, שאם רק לא נחטא ולא נשבש אותו בשגיאותינו, הסדר הטוב ישכון במחוזותינו.

לפי גישה זו, בעיות מורכבות במציאות דינאמית, המשתנה במהירות, ניתנות תמיד לפתרון רציונלי בעזרת השכל; ותוצאות בלתי צפויות אינן אלא כשל תכנוני, שאם רק היה המתכנן פועל "נכון", היה מוצא להן את התרופה...

[לקובץ המאמרים אודות פרדיגמת החשיבה המערבית מול המזרחית, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'דינאמיות', לחצו כאן]

[בתמונה: סוריה בחורבותיה. מקרה בוחן לפרדיגמת המחשבה הערבית... צילום מסך מסרטון. לחצו כאן]

נספח: הדוגמאות העיקריות שמביאה טוכמן ל'איוולת'

הכנסת סוס העץ לטרויה:

כמו בדוגמת רחבעם, גם פה חרגה טוכמן מהתנאים שהציבה, ולא מדובר כאן מדיניות של דורות פוליטיים רבים, אלא מעשה נקודתי.

היוונים העמידו פנים כאילו צבאם עזב את שערי העיר והותירו אחריהם סוס עץ, ועליו כתובת שלפיה הוא מוקדש לאלה אתנה.

הטרויאנים, שראו בסוס חיה קדושה, החליטו להכניסו למקדש שבעירם. בתוך אותה מתנה כביכול, הסתתרו הלוחמים היוונים.

[תמונת הסוס הטרויאני משמאל היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי StoryTolley לאתר FIXABAY]

טוכמן סיכמה כך:

"למרות האזכורים התכופים המצויים באפוס לכך שגורלה של טרויה נחרץ מראש, לא הגורל אלא הבחירה החופשית היא שהביאה את הסוס אל תוך העיר הבצורה. 'הגורל', כדמות באגדה, מייצג את התגשמות ציפיותיו של האדם מעצמו".

[בתמונה: שרידי טרויה... "למרות האזכורים התכופים המצויים באפוס לכך שגורלה של טרויה נחרץ מראש, לא הגורל אלא הבחירה החופשית היא שהביאה את הסוס אל תוך העיר הבצורה. 'הגורל', כדמות באגדה, מייצג את התגשמות ציפיותיו של האדם מעצמו". התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי (אין מידע). קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

איוולת האפיפיורים ברנסאנס:

הוואתיקן בתקופת הרנסאנס היה ארגון בקיפאון שסבל משלטון הביורוקרטיה ומפער רלוונטיות גובר בינו לבין דרישות המציאות.

בזבזנותם של האפיפיורים ברנסאנס, שחיתותם הבלתי מוסווית ורדיפת העינוגים שלהם משתקפת באמרה המיוחסת לאפיפיור ליאו העשירי (ראו תמונה משמאל): "אלוהים נתן לנו את האפיפיורות - הבה ונהנה ממנה".

[בתמונה משמאל: לאו העשירי בציורו של רפאל. התמונה היא נחלת הכלל]

שחיתותה של הכנסייה התבטאה גם בהפצת כתבי מחילה, ובשימוש ציני ברצונם של בני העם הפשוטים להקל על ייסורי קרוביהם שבכור המצרף. כתבי המחילה היו אלה שבסופו של דבר הביאו לכינון תנועת הרפורמה בידי מרטין לותר.

לדעת טוכמן גילו האפיפיורים אדישות ועיוורון מוחלטים להתמרמרות ההולכת וגוברת. הם לא היו מסוגלים לשנות את המערכת הרקובה, ולא היה בכך פלא, שכן היא זו שהולידה אותם.

אשליה נוספת שליוותה את האפיפיורים הייתה אי הפגיעות. הם לא שיערו שיש דבר מה היכול לכנסייה, שבמשך דורות כה רבים הביסה כל קריאת תִּגָּר.

[להרחבה בנושא 'פער רלוונטיות', לחצו כאן]

[תרשים: מהו פער רלוונטיות... הכרזה: ייצור ידע]

הבריטים מאבדים בטיפשותם את אמריקה

לאורך זמן, ניהלו ממשלות בריטיות שונות מדיניות נפסדת ועקבית, שהובילה לאבדן המושבות באמריקה, ולעצמאות ארצות הברית. האמריקנים סרבו לשלם מיסים ללא ייצוג בפרלמנט: "אין מיסוי ללא ייצוג", טענו. אבל הבריטים זלזלו בהם וראו אותם כאספסוף ולו כיריבים שווים. גנרל בריטי אחד כתב: "האמריקאים הם בדרך כלל הכלבים המלוכלכים ביותר והפחדניים הנקלים ביותר שאתה יכול להעלות בדעתך"...

בהתעקשות למנוע מהם ייצוג הקריבה בריטניה את שליטתה בעולם החדש, שהייתה חשובה לה לאין ערוך יותר מאשר כסף.

את שורש האיוולת מוצאת טוכמן, במקרה זה, ביהירות ובהתנשאות. לסיכום, היא תוהה: "האם, לו היו שריו של ג'ורג' השלישי (ראו תמונה משמאל) אחרים מכפי שהיו, אפשר היה להגיע למעמד או צורה כלשהם של איגוד בין בריטניה ואמריקה, וכך היה נוצר כוח טרנס אטלנטי בעל עוצמה אדירה, שהיה מרתיע יריבים ואולי חוסך לעולם את המלחמה הגדולה של 1918-1914 ואת המלחמות הבלתי פוסקות שבאו בעקבותיה"...

[תמונתו של ג'ורג' השלישי משמאל היא נחלת הכלל]

[בתמונה: מלחמת העצמאות של ארצות הברית. מסיבת התה של בוסטון. ליתוגרפיה 1846. התמונה היא נחלת הכלל]

איוולת האמריקאים בווייטנאם

כבר בתקופה שאחרי תום מלחמת העולם השנייה, שבה סייעו האמריקאים לצרפתים לשוב ולהשתלט על הודו סין, מצאה טוכמן איוולת. לדעתה, במקום לקדם קולוניאליזם שעבר זמנו, מוטב היה אילו האמריקאים היו תומכים בתנועת העצמאות, על אף זיקתה הקומוניסטית.

הזדמנות לחמוק מהשליטה בווייטנאם הייתה לאמריקאים אחרי משבר הטילים בקובה. היוקרה שרכשו בעימות זה, שממנו יצאו כשידם על העליונה, יכולה הייתה לאפשר להם השלמה מכובדת עם הישגי הקומוניזם במזרח אסיה. מי שהצעיד את אמריקה למלכודת, היה הנשיא דאז לינדון ג'ונסון (ראו תמונה משמאל), שהיה סבור שאבדן וייטנאם יכול להוביל למלחמת עולם שלישית, אם מוסקבה ופקינג יעמדו על חולשתה של ארצות הברית. בתקופת ריצ'רד ניקסון אומנם הסתיימה מלחמת וייטנאם, אך לא לפני שארצות הברית יזמה גם פלישה לקמבודיה, מוסיפה אש על המדורה הבוערת של התנגדות הציבור.

[תמונתו של הנשיא האמריקני, לינדון ג'ונסון משמאל היא נחלת הכלל]

על פי טוכמן, כפי שזלזול בלאומיות האמריקאית הצעירה הביאה את הבריטים לנקיטת צעדי איוולת מאתיים שנה קודם לכן, כך זלזול בווייטנאמים היה שורש המפלה של ארצות הברית במלחמתה הכושלת ביותר. היא מצטטת גנרל אשר פסק כי: "לא היה צורך בכושר חזון רב כדי להבין כי שום אינטרס חיוני אמיתי של ארצות הברית איננו מעורב". איוולת נוספת אשר כמעט תמיד מעורבת בכל מחדל היא אשליית היעדר הפגיעות, שהייתה כל כך דומיננטית גם במפלתם של האפיפיורים לפני התנועה פרוטסטנטית.

לסיכום מזכירה טוכמן את אטימות המוחין, הסירוב להסיק את המשתמע מסימנים שליליים, אשר עומד בבסיס כל כך הרבה מעשי איוולת.

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: המחאה האזרחית על המלחמה בווייטנאם. צילום מסך מ- yes doco]

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

6 thoughts on “פנחס יחזקאלי: איוולת בקבלת החלטות, כשל או טבע החיים?”

לילית says:

23 בפברואר 2022 at 11:35

עושים הכל נכון ונכשלים? זה לא סותר מעצם ההגדרה,? חשבתי ש״לפעול נכון=לפעול באופן שיצליח?״

חסר פה מרכיב הראייה – ״קליירוויינס״, ראייה נכוחה – אכן, בלעדיה איך אפשר לוודא הצלחה?
אבל אין דבר כזה?
אז זהו, שיש, בתנאים מסוימים. ואולי – כנראה – זה מה שמבדיל מנהיג טוב ממנהיג גרוע.
קחו את זה כשכלול של האינטואיציה ראיית חלקי הפאזל ופוטנציאל התחברותם בעבר, בהווה ובעתיד.
תפיסת המציאות שלנו המבוססת על הנחות הכופרות בקסם – בכישוף – בכוונה – יוצרות עולם ארגוני כושל, מעאפן ובלתי נסבל. ריבוי הכוונות והסתירות ביניהן, הריבוי האקספוננציאלי של פרצות הקוראות לגנבים, הפרטת האגו… ע״ע דמוקרטיה

קבלו הגדרה: מדע הוא צורה מנוונת של כישוף.
ואמנות. גם היא – צורה מנוונת של כישוף.

בלי כוונה, הן לא תפעלנה, כשם שקסם הטלוויזיה לא יפעל בלי חיבור לחשמל (בינתיים לפחות). או קסם השבשבת כשהרוח נחסמה לחלוטין.
שחררו את הרוח!

הגב
- yehezkeally@gmail.com says:
  
  24 בפברואר 2022 at 12:53
  
  הי לילית,
  לפעול נכון ולהצליח בכולם מורכב ודינאמי אינם אותו הדבר כי מרכיב אי הוודאות חזק יותר מכל מעשינו. לכן:
  – אפשר לפעול נכון ולהצליח;
  – אפשר לפעול נכון ולהיכשל;
  – אפשר לפעול רע ולהצליח;
  – אפשר לפעול רע ולהיכשל…
  
  הגב
  - לילית says:
    
    26 בפברואר 2022 at 13:49
    
    היי פנחס – עניתי לך, ומשום-מה זה עלה כתגובה ראשית למאמרך. טעות שלי כנראה, אבל אני מהססת להעלות שנית, כי אין לי איך למחוק את הישן, ואני לא בטוחה שהחדש אכן יופיע במקום… האוכל לבקש שתעביר את התמליל למקומו הנאות? תודה, אהיה חייבת לך.
    
    הגב
    - לילית says:
      
      27 בפברואר 2022 at 11:23
      
      ghrrraw! i DID upload it – deleted again! (at least from THIS version of page) (i posted somewhere my "theory" {practice?} that "they" show a different
      version of the net to EACH individual user on each surfing session… ) (a conspiracy? rather my daily expirience – for example this talk-back)
      and i've written here points for a very crucial conversation i was granted, only by phone and only once!
      and didn't even copy it to make sure it's saved!
      
      so – le'me make another point, to this post of you:
      
      when *they* {who? duck\google "they\them+Uncyclopedia}
      wish some intent to fail, they interfer with the communication (during the effort to perform it) – either deleting or changing some\all massages, literally o r subconcioucely, to block any unwanted (for them) route of action and
      replace it with another, more fit their agenda, or with none.
      usually add just tiny tipoes and charge them thru "karma enchors" "they" add to the individual program they write for each user. *they* used to be extremely careful not to leave figerprints,
      – now that the hollaucast is so imminent, they are sometimes less careful, hence i can show you this example.
      
      apologize for writing English – i'm in a hurry, i still use the Hebrew virtual keyboard (absent on my computer)…(to disable "my" personal karma-enchors program) writing English should be faster… but, what used to be last tag traveling to the begginning of the line multiplied into a miriad of mislocationed tags…
      THIS WAS 30 SECONDS ABOUT INABILLITY TO PERFORM ONE'S GENUINE intent
      *THEY* are the reason, for *they* deliberately block Spirit!
      
      שחררו את הרוח!
      
      :let'me make this decleration OFICIAL…
      
      BY THE NAME OF
      
      Trees and Penguins Freedom Warriors' Underground of Plants, Animals &Minerals
      
      ((soon the cartoon
      
      הגב
    - yehezkeally@gmail.com says:
      
      27 בפברואר 2022 at 16:45
      
      מקווה שהעברתי בסדר
      
      הגב
  - לילית says:
    
    26 בפברואר 2022 at 14:11
    
    היי פנחס (או שזה ״מר יחזקאלי?)
    לפעול ״נכון״ ולפעול ״טוב״ זה שני דברים… אפשר לפעל ״נכון״ (באופן שישיג את המטרה שהצבת לך) וטוב (לפי עקרונות, כללי מוסר, טובים- כי יש גם רעים…) או נכון ורע, או לא נכון וטוב, לא נכון ורע. אפשר להילחם כדי להגן על מולדתך, עמך, משפחתך, יקיריך – אפשר להילחם כדי להשתלט ולשעבד אחרים. פוטין למשל פעל ״נכון״ לכיבוש אוקראינה – השיג את מטרותיו (בינתיים) – אבל האם פעל ״טוב״? וחוץ מזה, האם כיבוש אוקראינה ישרת אותו כפי שהוא מקווה? או את מי? ימים יגידו.
    באשר למרכיב אי הוודאות: אכן הוא חזק ושולטטט, לפחות במסגרת תפיסתנו החושית המוגבלת כאן ועכשיו.
    
    בעיקרון, זה עניין של כוונה – הכוונה היא החיבור לשדה המימדים הבא (שאליו ״ניוולד״ אינשאללה) (כשנסיים את תקופת ה״עוברות״ הארוכה מדי שבילינו ב״מימד״- שדה המימדים – הזה)
    כך שכיוון כוונה ״גבוה״, – כזה שלא יתבטל אפילו בחציית גבול שדה המימדים – היא הדרך להתגבר על מכשול ״אי הוודאות״. להתכוון: אם כוונתי לא תתגשם כאן ועכשיו – אמשיך להתכוון לה שם ואחר כך!
    
    נישואים נוצריים למשל מגדירים את גבול התחייבות אדם לבן\בת זוגו: ״לאהוב, לטפח… בעושר ובעוני, בחולי ובריאות… *עד שהמוות יפריד בינינו*״.
    
    לעומת זאת בשבט קדום שאני זוכרת את עצמי שייכת אליו (אבל הרבה אנשים לא מאמינים בעצם קיומם של חיים קודמים… כך שאתה חפשי לחשוב שאני טועה\מדמיינת\שוגה בהזיות\משקרת\מתרברבת…) אהבה לבן-זוג לא היתה מוגבלת למשך חיים אחד – רוב הזוגות אהבו מתחילת קיום מינם ועד מעברם לשדה המימדים הבא (והכוונה – עד עולם). יצור נולד כשהוא יודע מי בן זוגו, מי יהיו ילדיו – כשם ש״אצלנו״ כל אחד יודע מי הוריו ומי אחיו.
    אז כן, לפעמים אתה פועל בתנאי ראות גרועים, או שהיריב חמוש משרוקיות כלבים, ועלול להפתיע אותך ולסכל את כוונותיך;
    אבל –
    הגדר תמיד את כוונותיך* למדרגה אחת הלאה!
    *לעצמך, לפחות
    
    נניח שאהובתך – ״אשתך״ – מימים ימימה לא מזהה אותך ומחליטה לנתק קשר…
    (והרי אהבה היא שדה כח, כמו כבידה או מגנטיות? שכחה לא מבטלת שדה כח? התשובה: קרמה – טראומות לא זכורות מחיים קודמים – מועדת להחריב אפילו אהבה.)
    עליך לכבד את החלטתה כמובן.
    אבל האם תבטל את התחייבותך העתיקה אליה? ״אהיה איתך באש ובמים, באור ובחושך, בערות ובחלום?״ (זה הנוסח אצלנו בשרף)
    אם אינך רוצה בביטולה, הצהר על כך ברור. ובקול רם. רצוי בפני עדים!
    
    נ.ב.
    העליתי את התגובה, והיא עלתה כתגובה ראשית, במקום כתשובה לדבריך אלי. כתבתי עוד תגובה, בקשה להעביר את התמליל שלעיל למקומו הנכון. תגובה ב׳ עלתה, אבל תגובה א׳ נעלמה. על כן אני מעלה שוב את תגובה א׳, וסליחה על הבלגן. זה לא אני, המורה – מי זה כן? אולי פגע-סוס? אולי שוב שוורצנגר בא מן העתיד לעשות סדר בכוונות? או מחתרת העצים והפינגווינים לוחמי החירות? מי שזה לא יהיה – לעיל תגובה א׳ .
    
    הגב

ייצור ידע

האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי