[תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי coyot לאתר Pixabay]
[למאמרו של ד"ר רועי צזנה: 'עתיד נגיף הקורונה – בעולם ובישראל', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
המחבר (ראו תמונה משמאל), רועי צזנה, הוא דוקטור לננו-טכנולוגיה; עמית בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, ומרצה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון.
בוגר קורס המנהלים של אוניברסיטת הסינגולריות ומחבר הספר המדריך לעתיד.
[התמונה משמאל: מאלבום התמונות הפרטי של המחבר]
האתרים של ד"ר רועי צזנה
מיליוני אנשים מצאו את עצמם במצור בתוך בתיהם, וקיבלו הנחיות שלא לצאת מתוכם במשך שבועות ארוכים. המגיפה השתוללה ברחובות, כשהיא קופצת מאדם לאדם מבלי שניתן יהיה לעוצרה – ממש כמו את הפניקה ההמונית.
אני מתייחס, כמובן, לשפעת הספרדית המפורסמת: המחלה שהתפשטה ב- 1918 וקטלה בין חמישים למאה מיליון בני-אדם בשנה וקצת.
אנו נמצאים כיום בעיצומה של מגיפה עולמית נוספת, ולכן מעניין להשוות בין השתיים – במיוחד כדי להבין כיצד התקדמה הרפואה במאה השנים האחרונות, ומדוע המגיפה החדשה עשויה להיות האחרונה, שמכה באופן רחב במין האנושי!
נחזור, אם כך, מאה שנים אחורנית בזמן, לתקופה בה השפעת הספרדית הכתה בערי העולם. היא הרגה בעיקר את הבוגרים הבריאים – כנראה מכיוון שהנגיף הערמומי הטעה את מערכת החיסון הבריאה והחסונה; וגרם לה לצאת משליטה. אלמנים ואלמנות מילאו את בתי העלמין, והעולם כולו הוצף בבכי ילדים שהתייתמו מהוריהם.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
ואף אחד לא ידע למה...
קשה לנו להבין את הבורות הזו כיום, אבל הרפואה המודרנית היא, ובכן, מודרנית. עד לסוף המאה ה- 19, איש לא חשד אפילו בקיומם של וירוסים. רק בתחילת המאה ה- 20 הצליחו מדענים להתחיל לגדל ולחקור וירוסים במעבדה. כך שכאשר השפעת פגעה באוכלוסייה, איש לא הצליח לגלות את הסיבה לה. המיסטיקנים האמינו שמדובר היה בהשפעת (influence) סידור הגופים השמימיים במערכת השמש, ועל כן נקראה המחלה בשם שפעת (influenza). אחרים ניסו לתלות את הסיבה בחיידקים שנהגו לפלוש לריאותיהם המתפוררות של החולים. הניחושים היו רבים, והוודאות אפסית.
רק 15 שנים לאחר המגיפה, הצליחו שני חוקרים בריטיים להוכיח כי וירוסים הם הגורמים לשפעת, ולכוכבי-הלכת אין שום קשר למחלה. אבל את השם לא היה קל לשנות, וכך נשארנו עם "שפעת". נדרשו לאנושות 15 שנים ארוכות כדי לעמוד על זהותו של אחד הרוצחים הגדולים ביותר במאה העשרים.
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי iXimus לאתר Pixabay]
המצב כיום
נקפוץ בחזרה להווה, למרץ 2020. ואז נחזור אחורנית חודשיים-שלושה.
כבר באמצע דצמבר 2019, התחילו מעבדות בסין לקבל דגימות של הווירוס מרופאים שטיפלו בחולים עם דלקת ריאות. ריצוף הקוד הגנטי של הווירוס הוכיח תוך ימים ספורים שמדובר בווירוס עם דמיון גנטי גדול ל- SARS הנודע לשמצה, ומנהלי המעבדות ניסו להתריע על כך – אבל השלטון הריכוזי בסין מנע מהם לעשות זאת. רק בתחילת ינואר נמצאה מעבדה אחת אמיצה מספיק כדי לפרסם את הקוד הגנטי ברשת האינטרנט; ופתאום, מאות מעבדות מחקר בכל העולם החלו לנסות לפענח מה משמעות הווירוס, כיצד הוא פועל ומה מייחד אותו. וכמובן, כולם מנסים למצוא חיסון עבורו.
עד שיימצא חיסון לווירוס, נצטרך להסתפק בתרופות
ב- 1918, הטיפולים בשפעת נעו בין הקזת דם לכינין (המשמש לטיפול במלריה, ואינו יעיל כנגד השפעת). לא היו עדיין תרופות נגד וירוסים, או אפילו אנטיביוטיקה בעולם. כיום, החולים הקשים ביותר בווירוס מקבלים טיפול אנטיביוטי, כדי להתמודד עם החיידקים שמנצלים את מערכת החיסון המוחלשת וגורמים לדלקת ריאות. הם גם יכולים לקבל טיפול בתרופות אנטי-ויראליות שפותחו בעיקר כדי להילחם בנגיף ה- HIV, אבל ייתכן שיכולות לעזור גם כאן. יש לנו אפילו מכונות שמסוגלות לתפקד כריאות חלופיות עבור החולים הקשים ביותר, בזמן שגופם מתאושש. הסיכוי להתאוששות במצב כזה הוא אמנם נמוך – אבל בהחלט קיים.
[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי leo2014 לאתר Pixabay]
ההבדלים הברורים בין הרפואה של 1918 למצב היום מעידים כמה התקדמנו, וכיצד העולם המדעי מסוגל להבין את האויב עמו הוא מתמודד תוך ימים בלבד – ולהרים תגובה הולמת. זה עדיין לא מספיק, כפי שניתן להבין מהעובדה שהווירוס ממשיך להסתובב בכל העולם ולהדביק רבים מדי יום. אבל ברור גם שאנחנו במגמת שיפור.
מעניין לשאול כיצד יתמודד העולם עם מגיפה חדשה בעוד שלושים שנים. אני לא רוצה לקפוץ מאה שנים קדימה, מכיוון שההתקדמות המסחררת במדע ובטכנולוגיה גורמת לי להסס אפילו להעלות ניחושים בטווחי זמן כאלו. אולי לחלק מהאנשים לא יהיו אפילו גופים ביולוגיים או פיזיים באותו הזמן. אולי נכחיד לגמרי את כל המחלות באמצעות ננו-בוטים שיימצאו בגופיהם של כל בני-האדם, ויילחמו בכל נגיף חדש ברגע שימצא את דרכו לתוך הגוף. אבל יש עוד זמן רב עד אז. נתמקד ב- 2050 ונצייר תרחיש קצר.
עתיד הטיפול במחלות
בשנת 2050, שמואל שמואלוביץ' מחדרה התחיל להשתעל, לכחכח ולהשתנק. הוא לא הגיע לבית-החולים, חלילה. במקום זאת, אשתו (יש דברים שאינם משתנים...) הזעיקה אמבולנס רובוטי אל הבית. שמואל הוכנס לאמבולנס על גבי אלונקה, וזרועות רובוטיות מיומנות בדקו את מצבו הרפואי, חיברו אותו לבלון חמצן ולקחו דגימות רוק מגרונו וממקומות אחרים בגוף. תוך פחות משעה, כבר היה ברור ששמואלוביץ' נדבק בווירוס שעבר מוטציה, עם יכולת התפשטות דומה לשפעת, ועם השלכות בריאותיות חמורות – לפי הסימולציה שהריץ המחשב בנוגע ליכולותיו של הווירוס, בהסתמך על המבנה הגנטי שלו ודמיונו לווירוסים אחרים. האמבולנס הגיע למסקנה שמדובר בנגיף מדבק במיוחד.
ובאותו רגע, מיליוני אמבולנסים דומים בכל העולם, לצד מעבדות מתקדמות, בתי-חולים ואוניברסיטאות, קיבלו את ההודעה.
המטפלים – האמבולנסים האוטונומיים ובתי-החולים – החלו לבחון כל חולה חדש עם תסמינים דומים, כדי להבין האם מדובר באותו וירוס. החולים הועברו אוטומטית לבידוד מבלי שייראו איש בדרך לשם. האמבולנסים העבירו את עצמם סטריליזציה אחרי כל טיפול בחולה, באמצעות שילוב של אור UV וחומרי חיטוי.
במקביל, חוקרים החלו לפתח חיסון עבור הווירוס. התהליך לקח שעה, ואז שבוע. הבינות המלאכותיות המשוכללות הצביעו על החלקים בווירוס שמתאימים ביותר ליצירת חיסון, ופיתחו תוך שעה אחת המלצה בנוגע לרכיב הסביר ביותר ליצירת חיסון, שלא יגרום לנזק לאנשים שיקבלו אותו. ואז, מכיוון שבני-אדם לא אוהבים לסמוך באופן עיוור על המכונות, החיסון נוסה על כמה עשרות בני-אדם. תוך פחות משבוע היה כבר ברור שאיש מהם לא חלה, ושכולם פיתחו רמות גבוהות של נוגדנים מתאימים בתגובה לחיסון. בדיוק כפי שהמכונות חזו.
אז יופי, תוך שבוע היה כבר חיסון. אבל איך שולחים אותו לכל העולם? התשובה פשוטה: לא שולחים את החיסון. שולחים את המידע הדיגיטלי בנוגע להרכב שלו, ובתי-חולים ומעבדות יכולים להתחיל לייצר אותו תוך רגעים ספורים. בכל מקום, בכל רחבי כדור-הארץ.
לשמואלוביץ' כל זה כבר לא עזר. חיסון לא יכול לסייע למי שכבר נדבק. מצבו החל להתדרדר כשהווירוס התפשט בגופו. הרופאים, לצד המכונות, החליטו שאין מנוס מלנסות טיפול חדשני: ננו-רובוטים. לזרם הדם של שמואלוביץ' הוזרקו מיליוני ננו-בוטים זעירים, כל אחד מהם קטן יותר מתא דם לבן, שהתמקדו על הווירוסים והשמידו אותם. הננו-בוטים עוררו גם את מערכת החיסון של שמואלוביץ' כדי שתוכל להילחם טוב יותר בווירוסים, ועל הדרך הם גם הרגו את התאים שהווירוסים הדביקו. שמואלוביץ חווה תגובה חיסונית קשה כתוצאה ממלחמת השמד שהתחוללה בגופו, אבל יום אחד לאחר מכן הוא כבר היה בריא. המגיפה נעצרה תוך שבוע אחד בלבד, ללא חללים.
התרחיש הזה אופטימי, כמובן, אבל הוא אינו בלתי-סביר. אם הטכנולוגיה והמדע ימשיכו להתפתח בקצב הצפוי מהם, הרי שהטכנולוגיות המתוארות בתרחיש הזה אמורות להיות זמינות לכל. ואם אתם לא מאמינים לי, חכו שלושים שנים, וצרו קשר כדי להגיד לי אם צדקתי או לא.
