[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Bessi לאתר Pixabay]
[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).
החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
* * *
הזהב, האוורסט, האוקיינוס, היקום כולו, החכמה והצדק נפגשו.
אורח הכבוד – אלוהים.
כשאלוהים נכנס לחדר, כולם קמו.
אלוהים עבר בין כולם.
כולם הכירו אותו והוא הכיר את כולם.
ובסוף, בשורה האחרונה, בכיסא הפינתי,
פגש אלוהים את הצדק.
הביטו זה בזה
שני זרים.
.
איוב ממשיך את נאומו: אני מרגיש מרומה. הוא מסביר, שלכל מה שקורה בטבע יש הסבר ומקור. לדוגמה: למתכות בטבע יש מקור. ניתן לעקוב ולמצוא את מקור הכסף, הזהב, הברזל והנחושת:
א כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא; וּמָקוֹם, לַזָּהָב יָזֹקּוּ.
ב בַּרְזֶל, מֵעָפָר יֻקָּח; וְאֶבֶן, יָצוּק נְחוּשָׁה.
ואז לפתע, פונה איוב ושואל על מקור החכמה והבינה: יב וְהַחָכְמָה, מֵאַיִן תִּמָּצֵא; וְאֵי זֶה, מְקוֹם בִּינָה.
במשך 27 פרקים מתמודד איוב בנושא הצדק בעולם ולפתע הוא פונה ומדבר על מקור החכמה והבינה? מה קורה פה?
יש המפרשים שהפרק כלל לא שייך לכאן אלא לספר משלי העוסק רבות בנושאים אלה.
יש המפרשים שאלה כלל אינם דברי איוב אלא אולי דברים של מישהו מרעיו. אבל, אני מזהה כאן משהו אחר:
איוב מבהיר שהחיפוש אחרי החכמה והבינה הוא חסר סיכוי: יג לֹא-יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ; וְלֹא תִמָּצֵא, בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.
הוא ממשיך ומבהיר, שאין אף גורם בעולם היודע את מקור החכמה והבינה. נראה כאילו הוא מתאר איזה גוש אבן או מקור טבע (נניח מעיין חכמה) בלתי נגיש:
כ וְהַחָכְמָה, מֵאַיִן תָּבוֹא; וְאֵי זֶה, מְקוֹם בִּינָה.
כא וְנֶעֶלְמָה, מֵעֵינֵי כָל-חָי; וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה.
אבל אז, מגיע "שורת המחץ": אף אחד לא יודע ולא שולט בחכמה, חוץ מאלוהים: כג אֱלֹהִים, הֵבִין דַּרְכָּהּ; וְהוּא, יָדַע אֶת-מְקוֹמָהּ.
ומה מהותה של אותה חכמה:
כז אָז רָאָהּ, וַיְסַפְּרָהּ; הֱכִינָהּ, וְגַם-חֲקָרָהּ.
כח וַיֹּאמֶר, לָאָדָם--הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי, הִיא חָכְמָה; וְסוּר מֵרָע בִּינָה.
זהו:
- זו החכמה כפי שמבין אותה איוב – יראת אלוהים.
- זו הבינה כפי שמבין אותה איוב – סור מרע.
החכמה והבינה, כמו היקום כולו, יש להן מקור – אלוהים.
בפרק הקודם הצהיר איוב שהוא נאחז בצדקתו. והינה, תוך פרק אחד, הוא נשמע מפויס ומתפייט עם אלוהים. לפתע אלוהים שולט בחכמה ובבינה וברוב טובו מעניק את הידע שלה לאדם. ומהי אותה חכמה – יראת אלוהים והימנעות ממעשים רעים.
איוב האקטיבי, הזועם, הנלחם על צדקתו, הופך לחתול מחמד של אלוהים. איוב הרים דגל לבן?
לא בטוח, כי על הצדק, בו נאחז איוב, אין ולו מילה אחת בפרק הזה! הצדק הוא טריטוריה שאין לאלוהים דריסת רגל בה.
והערה אחרונה: בתהילים אנחנו נדרשים, כדי להיות אנשים חפצי חיים, לסור מרע וגם לעשות טוב, כלומר להיות אקטיביים ולא פסיביים.
