[בתמונה: דמיון מצמרר לקורונה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי badafest לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

עודכן ב- 29 באוגוסט 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

אברהם בר חייא חי במחצית הראשונה של המאה ה- 12, אולם פרט לכך הידיעות עליו קלושות. הוא כנראה נולד בשנת 1065 בספרד, ונראה שהתגורר רוב חייו בעיר ברצלונה. לא ידוע מתי הוא נפטר, אבל ככול הנראה הוא נפטר לא יאוחר משנת 1143. מה שכן ידוע אודותיו היא העובדה שהיה איש מדע מפורסם, שעסק וכתב חיבורים חשובים בתחום המתמטיקה, האסטרונומיה לוח השנה ואסטרולוגיה.

בנוסף על חיבוריו המדעיים, הוא עסק גם בתרגום חיבורים מדעיים מערבית ללטינית, כך שהיה חוליה מדעית מקשרת וחשובה שתרמה רבות להעברת המורשת המדעית המוסלמית אל העולם הנוצרי. במקביל, הוא כתב ספרים מדעיים בעברית, לקהל שלא יודע ערבית במטרה ברורה להשכיל את הציבור היהודי שרצה לרכוש הבנה וידע במדעי המתמטיקה והאסטרונומיה [1].

[בתמונה: אסטרונומיה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]

משנתו הפילוסופית פרושה בשני ספריו המרכזיים – מגילת המגלה והגיון הנפש העצובה. הספר הראשון עוסק באחרית הימים והשני הינו ספר מוסר. לדיונינו נעסוק בדבריו בספרו מגילת המגלה. כאמור מטרתו העיקרית של אברהם בר חייא בספרו הראשון הינה אסכטולוגית. שם הוא מחשב את הקץ ואת מועד ביאת המשיח. בשלושת הפרקים הראשונים של הספר הוא מבסס את דבריו וחישוביו על פסוקי המקרא. הפרק הרביעי מתבסס בעיקרו על ספר דניאל, ובפרק החמישי מביא אברהם בר חייא עובדות אסטרולוגיות ומדעיות [2] המאששות את דבריו בפרקי הספר הקודמים.

בשלושת הפרקים הראשונים מניח אברהם בר חייא כי משך קיום העולם הוא 6000 שנה, והן מתחלקות לשבעה חלקים, בהקבלה ישירה לשבעת ימי הבריאה כדלקמן: "וכבר הקדמנו שכל יום ויום לשבעת הדורות כמספר שבעת הימים ויהיה כל דור ודור עומד כנגד יום מימי השבוע, כגון שיהיה עניין הדור הראשון מעניין היום הראשון והדור השני מעניין היום השני...והדור השביעי הוא חנוך כנגד היום השביעי וקרא שמו חנוך מחינוך כאדם שהוא משלים את ביתו ומחכנו..." [3].

וכך ברוח האסטרולוגית האופפת את הספר אומר בר חייא כי מתן תורה היה בסוף התקופה השלישית ומסמן את תחילתה של התקופה הרביעית בקורות העולם:" ואם אתה בא לחקור מן המקום הזה על זמן הישועה, שיהא רצון מלפני השמיים להחיש אותה... הקרוב שבכולם שתהא אומר שהקב"ה נתן תורה לישראל בשנת אלפיים תמ"ח, בסוף שלושה ימים..." [4].

על פי דבריו, היום השביעי בשבוע יום השבת, שווה ערך בקורות העולם לאלף השביעי בו יבוא משיח ותתרחש הגאולה. לפי תפיסתו של בר חייא, כשם שהעולם הגיע לשלמות רק עם בריאת האדם עלי אדמות, ההיסטוריה האנושית תגיע אל יעודה רק לאחר שעם ישראל יגיע אל ייעודו: "ואתה רואה מן הכתובים האלה שכול אומות העולם נבראו בשביל ישראל והקב"ה הפיץ את ישראל על הארצות לשכון בהן עד שירבו ויהיה מספרם כמספר כל האומות ויהיה המקום מאבד את כול האומות ומנחיל את עמו ישראל ארצותם וכל נחלתם. והעת הזה יהיה לתחיית המתים כשיהיו כל ישראל העומדים מקברותיהם מיוצאי מצרים עד דורו של משיח כמספר שבעים אומה שבעולם..." [5].

[בתמונה: מיוצאי מצרים עד דורו של משיח... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

לדעת בר חייא, תולדות עם ישראל בעולם הזה מקבילות לסולם חשיבותן של הנפשות, לכך הוא מקדיש דיון פילוסופי נרחב שאין כאן המקום להאריך בו.

כאמור, בפרק החמישי של ספרו, מביא בר חייא טיעונים אסטרולוגיים המפרשים את ההיסטוריה העולמית. לדעתו הכוכבים משפיעים על תולדות האדם כפי שמזכיר בר חייא מספר פעמים בספרו " הממשלה והכוח נתונה לכוכבים ולמזלות". למרות זאת יש הבדל בכוח השפעתם של גרמי השמיים בין הגויים ובין ישראל:" ועוד יש הפרש גדול בין ישראל ובין האומות אם תהיה גזירה אחת ראויה לבוא על ישראל והגויים והקב"ה רוצה לבטלה מעל הגויים הוא מסיר את כוח הכוכב ומבטלו וכשיסיר כוח הכוכב תבטל גזירתו מעל ישראל והגויים יחד כי לא נשאר כוח הכוכב להזיק או להועיל. ואם הקב"ה רוצה לבטלה מעל ישראל אינו מחליש את כוח הכוכב מפני שאין למזלו ממשלה על ישראל ומפני שאין כוחו נחלש גזירתו קיימת על הגויים" [6].

אברהם בר חייא מציין כי בכל עשרים שנה מתקיים מפגש אסטרולוגי בין כוכב שבתאי לכוכב צדק, במזל דלי, שנמשך כשנה. מפגש שכזה, מושפע כל פעם מארבעת היסודות, כל פעם יסוד אחר – אש, אוויר, אדמה או מים. מפגש זה משפיע רבות על קורות העולם, ובעבר הוא היווה את אחד הגורמים העיקריים שאפשרו את יציאת בני ישראל מארץ מצרים:" ויצאו אבותינו ממצרים בשנת אלפיים תמ"ח לעולם... כוכב שבתאי במזל קשת וכוכב צדק במזל דלי...והיה הכוכב המושל על השנה שבתאי...ובאה הגאולה ביום ג' מן המולד הזה כשהגיעה ההקפה בחשבון הימים אל כוכב צדק אשר במזל דלי..." [7].

אם נתרגם את הדברים לימינו אנו, מגפת הקורונה מתרחשת בעולם גם היא בעת מפגש אסטרולוגי בין שבתאי לצדק במזל דלי, הפעם ביסוד המים, והיא אשר גורמת לשנה הנוכחית להיות בלתי שגרתית בעליל. האסטרולוגים בימי הביניים, כמו גם בימינו, התייחסו בכובד ראש למפגש האמור, וטענו שבשנת 1345, ששבתאי וצדק נפגשו במזל דלי פרצה מגפת המוות השחור [8], אף היא באזור מונגוליה וסין.

[בתמונה: כמו אז... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PIRO4D לאתר Pixabay]

אחרית דבר

אברהם בר חייא היה פילוסוף ואיש מדע שהקדיש את רוב מרצו למדע האסטרונומיה והאסטרולוגיה. המומחיות שלו בתחומים אלה עשתה לו שם בכל ספרד, ובזכות מומחיותו זו הוא קיבל משרה בחצר המלכות של אלפונסו הראשון [9] מלך אורגון (ראו דיוקן משמאל), ואף נשא בין תאריו את השם נשיא, שבא כנראה ממעמדו הרשמי רם המעלה בחצר המלכות של אורגון.

[בתמונה משמאל: דיוקו של אלפונסו הראשון, מלך אורגון, על מטבע... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Willtron. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

לדבריו, מפגש בין כוכב שבתאי לכוכב צדק במזל דלי, הוא אות וסימן לכך שאותה שנה תהיה שנה בעלת אירועים מיוחדים. ואכן, יציאת מצרים לדוגמה, התרחשה לפי חישוביו של בר חייא בעת מפגש אסטרולוגי שכזה. גם מגפת המוות השחור, שהחלה באמצע המאה ה-14, התחילה בגין מפגש אסטרולוגי שכזה באזור סין, בדמיון מצמרר למגפת הקורונה של ימינו, שגם מתרחשת במפגש של כוכב שבתאי וצדק במזל דלי, ומקורה אף היא באזור סין.

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] קולט סיראט, הגות פילוסופית בימי הביניים, כתר, ירושלים, 1975, עמודים: 93 – 112 ; אליעזר שבייד, הפילוסופים הגדולים שלנו, ידיעות אחרונות, 1999, עמודים: 100 – 106.

[2] נושא האסטרולוגיה והיחס אליו היה נתון במחלוקת קשה בקרב חכמי ישראל בימי הביניים, ראה – אבי הראל, ניחוש אסור ומותר, ייצור ידע, מאי 2019.

[3] אברהם בר חייא, מגילת המגלה, הוצאת חברת מקיצי נרדמים, ברלין, תרפ"ד, עמוד 29. כל המבואות של אברהם בר חייא הינם מכאן אלא אם כן צויין אחרת.(להלן= בר חייא, מגילת המגלה).

[4] בר חייא, מגילת המגלה, עמוד 36.

[5] שם, עמוד 76.

[6] שם, עמוד 30.

[7] שם, עמוד 128.

[8] המוות השחור או המגפה השחורה הייתה מגפה שהכתה באסיה ובאירופה בכמה גלים במשך כחמש שנים וקטלה, לפי הערכות שונות, בין 75 ל-200 מיליון בני אדם באירופה ובאסיה. האומדנים נעים בין רבע ל-60% מאוכלוסיית אירופה, וכ-35 מיליון בני אדם בסין לבדה. התפרצויות של המחלה, בהיקף קטן יותר, המשיכו להכות במקומות שונים באירופה עד המאה ה-17‏.

[9] אַלפוֹנסוֹ הראשון, מלך אורגון בין השנים 1104 עד למותו בשנת 1134.