[למאמר המקורי של פרופ' יצחק אדיג'ס (באנגלית) בבלוג שלו, לחצו כאן]
פרופ' יצחק אדיג'ס הוא מהחשובים במומחי הארגון של סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת, וזהו הבלוג האישי שלו, המתורגם לעברית.[בתמונה משמאל; יצחק אדיג'ס, צלם לא ידוע, מתוך אתר VK)
* * *
לקוחות הם אותם גופים שעבורם קיים ארגון שיספק את צרכיהם. מיהם הלקוחות האלה?
על פי בית הספר לכלכלה בשיקגו, שהובל על ידי עבודת המחקר של מילטון פרידמן - ומשם, לכל רחבי העולם - ארגון עסקי קיים כדי להביא רווח לבעליו. אם כן, הלקוחות שעבורם קיים העסק הם המשקיעים, עם הצורך להחזר על ההשקעה שלהם, ולרווח מקסימלי.
אז מה קורה כאשר מתמקדים ברווחים עבור הבעלים; והלקוחות בשוק הם רק האמצעים להשביע את רעבונם של המשקיעים?
האם מישהו באמת מאמין שהלקוחות בשוק, באמת זקוקים למזון גדוש בכימיקלים, בכדי לגרום לו לזמן מדף ארוך יותר; או למזון מהיר שגורם להם להשמנת יתר; ואחר כך, לסוכרת ולמחלות אחרות?
לקוחות, לרוע מזלם, אינם זוכים למה שהם באמת צריכים; אלא למה שיגרוף מקסימום רווחים עבור הבעלים. זו לא כלכלת שוק. זוהי כלכלת שוק פיננסי!
התפיסה הזו מזיקה גם למים ולאוויר שמזדהמים, לנהרות שהופכים לביבי שופכין, לחברה מלאה במובטלים - שאינם יכולים להצטרף למעגל העבודה - כי התפתחות מחייבת אותם להסבה מקצועית... התפיסה הזו יקרה, ועול המימון הסביבתי שלה מוטל על כתפי משלמי המסים.
מי יושב בדירקטוריון שמכוון את כל ההחלטות האסטרטגיות של החברה? האם יושבים שם נציגי הלקוחות? נציגי הקהילה והסביבה? לא. אלה רק נציגי הבעלים. אז מי עובד עבור מי באמת?
הלקוחות צריכים להיות המטרה שלשמה נוצר הארגון! הרווח של מחזיקי המניות - צריך להיות רק ברמה כזו שתיצור עבורם כדאיות להשקיע. לא יותר.
כך היה כשבעלי המלאכה שלטו בשוק. הם היו גאים במוצר שלהם, שיוצר בנאמנות עבור הלקוחות. כיום, הלקוחות הם אמצעי. הם רק נתון ברישומי העסק.
מה ששולט ומכוון את קבלת ההחלטות על מנהלים הוא שוק המניות, אם זו חברה ציבורית; ואם לא, התרבות העסקית. זו הנלמדת בבתי ספר לעסקים, לייצר רווחים גדולים ככל האפשר. על ההנהלה "לרקוד לפי המנגינה של שוק המניות" והציפיות שלה צריכים להתמקד בביצועים טובים מהצפוי. הרווח למניה הוא המטרה. אפילו למנהלים שכוונתם טובה, אין ברירה אלא "לרקוד" לצלילי המנגינה הזו; ואם הם מפספסים הם עלולים להיות מוחלפים.
מי נוהג במערכת הזו? שאלה טובה... המערכת מניעה את עצמה וכולנו רוקדים לפי המנגינה שלה. כל פטפוטים האלה, שהלקוח הוא המלך הם רק דיבורים. הרווחים למניה הם המלך, ואין בלתו!
.