[בתמונה: חיילים גרמנים נשבעים בשבועת אמונים אישית לפיהרר, מרץ 1934]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 5 במרץ 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בהנהגתו המזהירה והשקולה של הגנרל הנס פון זאקט, נהנה הצבא הגרמני מריבונות בלתי מעורערת כמשליט ממשלות וכקובע דרכי מדיניות. כל זה הסתיים ב- 1934. שנה ומחצה לאחר עליית הנאצים לשלטון נתן את עצמו הצבא בידיו של הפיהרר הגרמני, שהעלה אותו לגבהים שמעולם לא היה בהם; ולאחר מכן, ריסק אותו לגזרים...

אחד ממאפייניה של מערכת מורכבת הוא, שרק למספר משתנים קטן יש השפעה אמיתית על המערכת, בזמן נתון. מעניין לכן, לחפש את אותם משתנים שעשו את השינוי; והכפיפו את הצבא לחלוטין לאדולף היטלר.

[להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

אבל קודם המשגה...

משתנה משפיע (Dominant Variable) הוא גורם, שיש לו השפעה מהותית על מערכת מורכבת. הפעלת מנוף או יצירת שינוי באחד המשתנים הללו תביא לתוצאות הרות משקל על המערכת.

הדפוס הזה זוהה על ידי הכלכלן האיטלקי וילפרדו פארטו כבר בשנת 1897, הרבה לפני שתורות המורכבות היו ידועות. פארטו קבע כי רק חלק קטן מהגורמים, מהתשומות או מהמאמצים המושקעים, משיג בדרך כלל את רוב התוצאות, התפוקות או ההשלכות (קוק, 1997, ע' 4). על בסיס החוק הזה כתב ריצ'רד קוק בשנת 1997 את הספר: עקרון 80/20.

בחזרה לאסטרטגיה של אדולף היטלר, כשבוחנים במבט לאחור, מה היו ה'מנופים' שסייעו להיטלר להשתלט על הוורמאכט הגרמני ולשעבדו לרצונותיו, אפשר לציין שניים קריטיים:

1. צירוף הסמל הנאצי למרכיבי מדיו של כל חייל וחייל, בהסכם דויטשלנד עם מנהיגי הצבא באביב 1934.
2. הסכמת הצבא לאפשר להיטלר לאחד בידיו גם את תפקיד נשיא גרמניה עם מות הנשיא הינדנבורג; ושבועת האמונים האישית שנשבעו, עקב כך, החיילים ומפקדיהם לאדולף היטלר.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של ריצ'רד קוק: "עקרון 80/20 למנהל - להתמקד בעיקר ולהגיע לתוצאות", שראה אור ב- 2004 בהוצאת אופוס. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מנוף', לחצו כאן]

1. היטלר סוחט ויתור 'קטן' מראשי הצבא...

מאז עלו הנאצים לשלטון, ב-30 בינואר 1933, ועד אוגוסט 1934 זכה היטלר לתמיכה עממית ניכרת, אך לא לרוב קולות. כשלב מכריע בהשתלטות מוחלטת על גרמניה ומוסדותיה, הוא היה חייב להשיג את הסכמת הצבא לרשת את מקומו של הנשיא הגווע, פאול פון הינדנבורג, ולאחד את תפקידי הקנצלר והנשיא (קלרק, 1979, ע' 18).

הצבא עצמו היה להוט לכונן מחדש את שליטתו במדיניות הפנים, והאמין כי בהיטלר הוא עשוי למצוא תומך מתקבל על הדעת, בתנאי שימלא אחר תנאים מסוימים (קלרק, 1979, עמ' 19-18).

ההיסטוריון הבריטי, אלן קלרק כותב כי הסכם דויטשלנד - שנחתם בין היטלר לראשי הצבא - באביב 1934, היה דוגמה קלאסית להסכם שאינו נדיר בדברי הימים, אשר בו כל צד מאמין כי זכה ביתרון על פני הצד האחר; וזאת, בשל החלטתו (הבלתי מוצהרת) של כל אחד מהם, להוליך שולל את הצד השני... (קלרק, 1979, ע' 19).

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של ספרו של אלן קלרק, 'מבצע ברברוסה', שראה אור ב- 1979בהוצאת מערכות. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

מתוך האמונה המוטעה כי תמיכת הצבא תבנה את היטלר (וכי הסרתה תוכל למגרו בכל עת), הסכים שר המלחמה, בלומברג, לתמוך בדרישתו של היטלר לרשת את כס הנשיאות מהינדנבורג הנוטה למות. בתמורה, הבטיח היטלר שידכא את פלוגות הסער - שסיכנו את ההגמוניה של הצבא - הס"א ויוודא את ההגמוניה שלו, בכל השאלות הקשורות לענייניים צבאיים. השניים כרתו את ההסכם בחשאי, על סיפונה של ספינת הקרב 'דויטשלנד' בהפלגה שבין קיל וקניגסברג, בפרוס תמרוני האביב של שנת 1934 (קלרק, 1979, ע' 19).

[בתמונה: ספינת הקרב דויטשלנד. קרדיט: הארכיונים הפדרליים, DVM 10 איורים 23-63-51 / CC-BY-SA 3.0]

אחד הוויתורים ה'קטנים' - אך המשפיעים - שעלה בידי היטלר לסחוט מידי בלומברג בשעת עשיית החוזה, היה צירוף הסמל הנאצי למרכיבי מדיו של כל חייל וחייל. מכאן ואילך, היה הנשר הגרמני המסורתי מחזיק בציפורניו צלב קרס זעיר (ראו בתמונה משמאל). עד מהרה, החל הסמל מופיע בקנה מידה גדול על ניסי רגימנטים, בדגלים, בכל קשת שער למחנה צבא, ועל צריחי כלי רכב משוריינים (קלרק, 1979, ע' 19).

על אף ריחוקם של הקצינים הבכירים מפוליטיקה, היה בזה כדי לזהות בדעת הבריות ובלב אנשי הצבא עצמם את החייל עם המפלגה הנאצית (קלרק, 1979, ע' 19).

[בתמונה משמאל: הסמל הנאצי כחלק בלתי נפרד של דגל של כוחות הביטחון הגרמניים בגרמניה הנאצית, בשנים 1935 - 1945. התמונה היא נחלת הכלל]

2. שבועת אמונים אישית...

זהות זו הוגברה עוד על ידי הנוסח החדש של שבועת האמונים שנשבע כל איש בכוחות המזוינים באוגוסט שנת 1934, ואשר ירשה את מקום השבועה הישנה לקונסטיטוציה של הרפובליקה (קלרק, 1979, ע' 19):

"אני נשבע לאלוהים, לציית ללא תנאי לאדולף היטלר, הפיהרר של הרייך ושל העם הגרמני, המפקד העליון של הווארמכט, ואני נותן את דברתי כחייל אמיץ לב לקיים שבועה זו בכל עת, אף בסיכון חיי".

[טקס הקבורה של הנשיא הינדנבורג בטננברג, שסימלה את העברת הכוחות באופן מוחלט לידיו של אדולף היטלר. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מקורות

• קוק ריצ'רד (2004), עקרון 80/20, להתמקד בעיקר ולהגיע לתוצאות, תל אביב: אופוס.
• אלן קלרק (1979), מבצע ברברוסה, תל אביב: מערכות.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מנוף, ייצור ידע, 25/12/14.