[בתמונה: פראג. התמונה באדיבות אתר הקהילה היהודית בפראג]

[לאוסף המאמרים על פרשת ויקהל, לחצו כאן]

עודכן ב- 4 במרץ 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

פרשת ויקהל – פקודי, מתארת את ביצוע מלאכת המשכן, לאחר שהאל סלח לעם על חטא העגל. אולם הפתיח של הפרשה איננו עוסק כלל במלאכת המשכן אלא במצוות השבת, זאת בניגוד למצופה היות ועשיית המשכן נחשבה לגולת הכותרת ולנושא המרכזי בפרשות האחרונות של ספר שמות.

יתכן שהפתיחה דווקא במצוות השבת באה לומר כי גם לעשייה זו יש גבולות ברורים. לכאורה היינו חושבים כי מפאת חשיבותה, חכמי הלב יתמידו בעשיית מלאכת המשכן גם בשבת, באה המקרא ואומר כי עשיית המשכן אינה דוחה את השבת: "... "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'"..."[1].

העצירה של מלאכת המשכן בעטיה של השבת, בא ללמד כלל עקרוני.  כאשר קיימת התנגשות בין שני מוטיבים חשובים, יש לבחור במוטיב הכולל יותר. מלאכת המשכן עצמה נעשתה בידי יחידים, ואילו שמירת השבת שייכת לכלל העם. הכללי אם כן, גובר על הפרטי כאשר אנו משווים בין השבת לעשיית המשכן. הוא הדין בין כל התנגשות של שני מוטיבים חשובים. זכות הקדימה נתונה תמיד למוטיב הכולל והרחב יותר.

אם אכן המדובר בעקרון נכון וראוי הרי הוא אמור להיות תקף בדרך כלל כאשר ההתנגשות בין הפרטי לכללי קיימת, אולם אין אלה כנראה פני הדברים. בדברים הבאים נציג סיטואציה היסטורית/ הלכתית מורכבת, בה הותר לפתוח בתי קפה יהודיים בשבת באזור מושבם של היהודים בפראג (אזור הידוע כגטו היהודי בפראג), באמצע המאה השמונה עשרה.

[הכרזה: ייצור ידע]

באמצע המאה ה- 18, היו בפראג היהודית חיי קהילה תוססים [2]. היו בה תשע בתי כנסת פעילים וישיבות ובתי מדרש הומים בתלמידים. בנוסף נכתבו בה יצירות הלכתיות חשובות, ומהעיר יצאו תלמידי חכמים בעלי שם בכל רחבי אירופה. רבה של פראג היהודית באותה תקופה היה הרב יחזקאל לנדא [3], (ראו תמונה משמאל), שנקרא בפי כל הנודע ביהודה, שנקט בעמדה פסיבית למוסד הבילוי בבתי קפה, בימי החולין. הוא לא אסר שתיית קפה בבעלות נכרית, כאשר המדובר ביהודי ההולך בדרך ואינו נמצא בביתו. בתוך הבית כללי ההלכה המחמירים היו מחייבים, ואילו במרחב הציבורי, ביום חול, יהודי שנאלץ להיות רחוק מביתו הותר לו לשתות קפה אצל נכרים [4].

[דיוקנו של הרב יחזקאל לנדא משמאל היא נחלת הכלל]

תרבות הפנאי בדמותו של בית הקפה שהחלה לכבוש לה מהלכים בכל אירופה כולל בפראג פתחה כאמור דיון הלכתי בדבר ההיתר לשבת בהם בכלל או לשתות בהם בפרט, כאשר המדובר בבתי קפה בבעלות יהודית ביום השבת. מעבר לבעיות ההלכתיות הסבוכות של בישול קפה בשבת, שלא נדון בהן כאן, הרי שעצם הישיבה בבית הקפה בשבת היוותה בעיה לא פשוטה לאופיו הרוחני של היום המקודש. חלק מהבעיה היה האלטרנטיבה שמציע בית הקפה בתרבות הפנאי המסורתית של יום שבת כפי שמתואר במקור הבא:" ואגב נכנס בקפה ושותה הנעשה בשביל ישראל... ואחר זה בא לבית הכנסת מספר מה שראה או שמע וקול נתנו בבית ה', לבלבל אחרים מתפילה"[5].

דברים אלה נשא הנודע ביהודה בליל הסליחות הראשון של שנת 1765. המתיחות המתוארת כאן בין הקודש של תפילת השבת בבית הכנסת, מול החולין הנראה והנשמע בבית הקפה גלוי לעין כל. ברחוב היהודים, כפי שכונה הרחוב המרכזי ברובע היהודי בפראג [6], היו לא פחות משישה בתי קפה שבעליהם היו בני ברית, שפתחו את דלתותיהם בבוקרו של יום השבת. ביניהם ניתן למצוא את בתי הקפה של: אברהם קרפלש, לוי רופא, ישראל שפירא, יעקב הרסגארף ואת בית הקפה של קפמן ייטשין [7]. ברם, למרות הכל, כאשר מעיינים בפנקס בית הדין הרבני של קהילת יהודי פראג [8], שדן שבע פעמים בנושא פתיחת בתי הקפה על ידי יהודים בשבת, אנו מוצאים שבעלי בתי הקפה לא נחשבו כפורצי גדר של חומת השבת, ולהנהגה הרוחנית היה חשוב שהם ימשיכו בפעולתם גם ביום השבת. במקום להתנגד לאופנה תרבותית של בתי הקפה, שאיימה על מארג החיים המסורתיים, החליטה ההנהגה הרבנית לקבל את צו האפנה החדש, והדבר סיפק בידם הזדמנות לשלוט על הקהילה ולהכיל אותה, ולשלב את מוסד בית הקפה כחלק מחייהם המסורתיים של היהודים בפראג. כך למשל יעץ רב הקהילה לבעלי בתי הקפה היהודיים כיצד ניתן אם בכלל להכשיר את המקום לפסח, וכמובן למדם כיצד להכין קפה בשבת, וגם להתחשב בכך, שסעודת השבת המרכזית ביום הינה בשרית, כך שחלב לא יופיע בתפריט באותו זמן.

[בתמונה: השכונות היהודיות בפראג. התמונה באדיבות אתר הקהילה היהודית בפראג]

בתאריך 6 למאי 1757, ניסה פרידריך השני מלך פרוסיה (ראו תמונה משמאל) לכבוש את פראג. בגלל ריבוי האבדות של כוחותיו בקרב, הוא לא יכול היה להשלים את המלאכה, ובכדי להכניע את העיר הוא הטיל עליה מצור.

[בתמונה משמאל: פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בתקרה של כנסיית אוגוסטה ויקטוריה. התמונה צולמה, הועלתה לויקיפדיה ואושרה לשימוש, על ידי תמר הירדני]

יהודי פראג עזרו ככול יכולתם בהגנת העיר, חיזקו את חומותיה, כיבו שרפות ועזרו בכל תחום אפשרי. היות והמצור נמשך זמן ממושך, עסקה הקהילה היהודית גם בחיזוק חומות הדת והמוסר של אנשיה. המוסד הראשון שעלה על המוקד היה מוסד בית הקפה. על פי הנאמר בפנקס הקהילה, היה רצון להחמיר עם בתי הקפה הפתוחים גם בשבת ברובע היהודי, אולם ככול שהמצור התארך, התקבלו החלטות קהילתיות נוספות שהקלו את הרצון לסגור את בתי הקפה ברובע היהודי. בסופו של דבר פרידריך השני כשל בתכנתו ונסוג מפראג, ובתי הקפה של הרובע היהודי המשיכו בפעילותם השגרתית גם בשבת.

אחרית דבר

הציווי על מעשה המשכן בפרשות ויקהל ו- פקודי, היה ציווי גורף פרט לתנאי אחד. מלאכת בניית המשכן לא נעשתה בשבת. בכך העמיד המקרא את הכלל כי מעשה או ציווי השייך לכולם, במקרה זה מצות שמירת השבת, עדיף על מקרה פרטי, עשיית המשכן בידי מומחים מעטים. אולם כלל לא כתוב זה לא הופעל בדרך קבע. כך למשל, כאשר הטרנד של בתי הקפה הגיע לאירופה, היה ברור שיש לאוסרו בכלל וביום השבת בפרט, הן בגלל בעיות כשרות מורכבות, והן בגלל שהמדובר היה במושב לצים.

אולם בעיר פראג, על עשרת אלפי יהודייה ועל חכמיה הגדולים ובראשם הרב יחזקאל לנדא, הנודע ביהודה, חשבו מחוץ לקופסא. לא רק שבתי הקפה ברובע היהודי קיבלו היתר לעבוד בימות החול, אלא הם קיבלו היתר מפתיע לפתוח את דלתותיהם אף בשבת. חייבים לומר מייד, שהיתר זה היה כפוף לחומרות ההלכתיות הקיימות במוסד שכזה הן בחול והן בשבת, אולם עצם החשיבה כי לא ניתן להילחם במוסד בתי הקפה הוא יוצא דופן במקוריותו. נכון שכך השיגה ההנהגה הרוחנית שליטה על מוסד בתי הקפה, על שמירת ההלכות בו, אולם ההכלה של רבני פראג כלפיהם חרגה בעליל מהכלל של מלאכת המשכן בה הכללי עדיף על הפרטי.

[בתמונה: מוסד בתי הקפה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי wpaczocha לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על פרשת ויקהל, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת ויקהל.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ויקהל באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/3/19.

[1] שמות, פרק ל"ה, פסוק ב'.

[2] קיבל, ה"י, ארצות הביניים: יהודי בוהמיה מורביה וסלובקיה עד 1918, מפגש תרבויות, ת"א, 1990, עמודים: 25 – 49.  רותי הראל, חיים יהודיים בסביבה נוכרית בבוהמיה ומורביה במאה ה – 18, הוצאת ספרינט, הרצליה, 2018, עמודים: 12 – 20.

[3] רבי יחזקאל לנדא, היה רבה של העיר פראג, ומגדולי פוסקי ההלכה במאה ה-18 ובדורות האחרונים בכלל. נודע בכינויים הנודע ביהודה והצל"ח על שם ספריו. 1713 – 1793.

[4] מעוז כהנא, שבת בבית הקפה של קהילת קודש פראג, ציון, ע"ח, תשע"ג, עמוד 18.(להלן: כהנא, פראג).

[5] כהנא, פראג, עמודים:  20 – 21.

[6] קהילת פראג מנתה באותם ימים למעלה מעשרת אלפי יהודים.

[7] שם, עמוד 22.

[8] בתי קפה פתוחים בשבת  באישור רבני, הספרייה הלאומית, 18.7.2019. https://blog.nli.org.il/coffee-houses-on-shabbat/