[בתמונה: מעשה העגל... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי falco לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא וחטא העגל, לחצו כאן]

עודכן ב-27 בפברואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

הסיפור המרכזי בפרשת כי תשא הינו ללא ספק מעשה העגל, עליו דנו בעבר מהיבטים שונים[1]. הפעם נבחן את הנושא מהזווית של חטא העגל והמשכן, גם לאור המקורות החוץ מקראיים. על פי המקובל בחקר המקרא, סיפור עשיית המשכן וסיפור מעשה העגל נכתבו מבית היוצר של שתי אסכולות לפחות[2]. על פי התפיסה הזאת, סיפור המשכן חובר בתוך חוגים כוהניים, והוא אופייני לתפיסה ההיסטורית והדתית של זרם זה.

מנגד, סיפור מעשה העגל שייך לזרם אחר, האלוהיסטי. מקוצר היריעה קשה להתעכב ולהראות שאלה פני הדברים בכל פסוק ופסוק משני סיפורים אלה, אולם ההבדלים המהותיים בלשון הכתוב, בסגנונם ובמחשבה הדתית העולה מהם הינה לכאורה ברורה. כך היה מקובל שנים רבות במחקר, אולם בשנים האחרונות חלה התרופפות בהסכמה הרחבה כי המדובר בסיפורים מאסכולות שונות.

קאסוטו[3] על אתר, הציע פירוש למעשה העגל ולחידוש הברית בין העם לאל המקראי בהקשר ספרותי מאוחד. הוא ראה במעשה העגל הפרת הברית מצד העם, שגררה בעטיה את שבירת לוחות הברית על ידי משה, ואת השהיית בניית המשכן. הציווי לעשיית המשכן הותר שוב רק לאחר שמשה התפלל בעד בני ישראל, האל סלח וחידש את הברית עם עמו. כך ששני הסיפורים הללו של מעשה העגל ובניית המשכן הם רצף אירועים הוליסטי הבאים אחד אחר השני. פרשנות זו מצאה אוזן קשבת רחבה בחקר המקרא, וכיום יש חוקרים רבים הרואים בשני הסיפורים רצף הגיוני שבא מבית היוצר של כותב אחד.

אחת הבעיות בפרשתנו היא סדר המאורעות ההיסטורי שלהן. רש"י בעקבות מדרשי חז"ל, סבר כי משה נצטווה לבנות את המשכן רק לאחר מעשה העגל. רמב"ן[4] על אתר סבר כי סדר המאורעות היה כסדר הכתובים כלומר – המצווה לעשיית המשכן קדמה למעשה העגל.

[בתמונה משמאל: עגל הזהב... התמונה המקורית היא נחלת הכלל, שהועלתה על ידי CHRISTOPHER DOMBRES לאתר flickr]

על סדר הפרשיות ועל המקבילות מהמזרח הקדום, שיש באפשרותן לשפוך אור על סוגיות אלה דנו במקום אחר[5]. המסקנה הברורה שעולה מהשוואה לספרות המזרח הקדום מראה כי סיפורים המקראיים אודות המשכן וחטא העגל הינם רצף ספרותי אחיד, גם ברמה של הכתיבה וגם של עריכתה. נחזור להשוואה בין מעשה המשכן לחטא העגל. חטא זה פותח בדרישת העם כלפי אהרון שיעשה להם אלוהים:

"וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ"[6]. דרישה זו מקבילה באופן אירוני למצוות האל למשה להקים את המשכן. אהרון אוסף מהעם זהב כדי ליצור את העגל:" וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי. וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן"[7], ואילו משה מעביר קול קורא ומקבל את תרומת העם לבניית המשכן: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר. קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת"[8].

הדמיון בין הסיפורים אינו מוגבל רק למבנה הכללי של המסגרת, שהוא כאמור קיים גם בספרות עמי המזרח הקדום. יחד עם שיתוף המסגרת הכללית קיים שיתוף לשוני הדוק. מעשה העגל על ידי אהרון מתואר בפעלים עשה, ויעשהו, מילים המוזכרות תדיר במעשה המשכן. התרומה לחומר הגלם במעשה העגל מובאת על ידי כל העם, כך גם במעשה בניית המשכן. במעשה העגל אהרון לוקח את הזהב מיד העם, ובמעשה העגל בצלאל ואהליאב לוקחים את תרומת העם למשכן. בסיום המלאכה, רואה אהרון את עמל כפיו : "וַיַּרְא אַהֲרֹן"[9], וגם אצל משה נאמר בסיום מעשה המשכן: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה"[10]. פסל העגל נחנך בקול גדול בדומה לחנוכת המשכן, ולבסוף, העם מכריז על העגל שהוא האל שהוציא אותם ממצרים, בדומה למשכן שהוא הסימן המובהק להוצאת בני ישראל משם כדלקמן: "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם"[11].

למרות שניתן לטעון כי המילים המשותפות בשני הסיפורים הינם מילים שכיחות בעברית, ואז אין לראות בהם שיתוף של כותב אחד, הרי יש לתת את הדעת, כי המילים שצוינו לעיל ועוד מילים נוספות מופיעות בסיפור המשכן כמילים מנחות, כמו גם בסיפור חטא העגל. אשר על כן, מהשוואת שני הסיפורים מתברר כי הסופר המקראי שכתב אותם הטמיע בתוכם מילים מנחות, תוך בניית סיפור מסגרת דומה. מילים מנחות ומסגרת משותפת איננה מקרית ולכן ניתן לטעון כי המדובר בכותב אחד שעיצב את שני האפיזודות הללו, כך שמעשה העגל משקף גם את מעשה המשכם ולהיפך.

אולם סיפור לחוד ומציאות לחוד. למרות שבסוף מעשה העגל משה משמיד אותו לחלוטין, אין זה אומר שפולחן הפסלים הושמד אף הוא. כך אנו מוצאים את השלילה המוחלטת של עבודת הפסלים בעיקר בספר דברים, שלפי חלק מהדעות הוא נערך סופית בבית מדרשו של שפן בן אצליהו, בסוף ממלכת יהודה. ואם קיימת שלילה גורפת שכזאת, הרי היא באה כנגד תופעה שכיחה וקיימת. עדות חוץ מקראית לכך על נוכחותם של פסלי אלים בקרב ישראל אנו מוצאים בכתובת מימי סרגון השני (הדמות הימנית בתמונה שמשמאל) שכבש את ממלכת ישראל בשנת 722 לפני הספירה.

[בתמונה משמאל: סרגון השני מימין עם אחד מהנכבדים, תבליט מארמון סרגון השני בדור שרוכין. התמונה היא נחלת הכלל]

ברשימת שלל שנחקקה בעיר כלח [12], מצוין כך:" השומרונים אשר באו בדברים עם מלך עוין לי שלא להשתעבד ולא לשאת מס, ויצאו לקרב בכוח האלים הגדולים אדוני, נלחמתי בהם...יחד עם מרכבותיהם ואלי מבטחם מניתי שלל" [13]. הצירוף אלי מבטחם מתאר שלל מלחמה ומעיד על כך שנלקחו פסלים רבים שנמצאו ככול הנראה בבית אל, בשומרון ובשכם, מקומות בהם עסקו בפולחן דתי. פרט לעדות מפורשת זו, ישנן עדויות נוספות שמקוצר היריעה לא נדון בהן כאן.

אחרית דבר

הדמיון בין מעשה העגל לבין מעשה בניית המשכן, הביא חוקרים רבים לפקפק בתאוריה כי שני הסיפורים הללו נכתבו בידי סופרים שונים. הן סיפור המסגרת, והן המילים המנחות בהם מראים כי ניתן לייחס אותם לכותב מקראי אחד, שכתבם באופן דומה ברצף.

הדמיון בין שני הסיפורים הללו מתחדד עוד יותר כאשר אנו משווים את מעשה העגל לסיפור של עשיית האפוד על ידי גדעון. בדומה לסיפור העגל, גם אצל גדעון המדובר ביצירת סמל לשכינת האל באופן מוחשי. בשניהם העוסק במלאכה הוא מנהיג ציבור, שניהם עשויים זהב, שהעם תורם מכיסו הפרטי.

אולם למרות הדמיון בין מעשה העגל למעשה האפוד של גדעון[14], אין אנו מוצאים מסגרת סיפורית דומה או תבניות לשון משותפות בין מעשה המשכן ומעשה האפוד. אשר על כן, ניתן להניח בוודאות גבוהה כי שני הסיפורים של מעשה העגל ומעשה המשכן הינם מפרי מחבר אחד, בניגוד למעשה האפוד של גדעון, שאינו דומה לשניהם, לא בסיפור המסגרת שלו ולא בתבניות לשוניות מנחות.

כך או אחרת, יתכן מאוד שלמרות המאבק העיקש כנגד עבודת פסלים של כל נביאי ישראל ובראשם משה, עבודה זו המשיכה להתקיים ברצף, כולל הצבת פסלים במקומות פולחן מקודשים כדוגמת בית אל שכם ושומרון, על פי עדות של כתובת ממימי סרגון השני שכבש את ממלכת ישראל בשנת 722 לפני הספירה, המתארת בשלל המנצחים פסלים רבים של המנוצחים.

[בתמונה: עגל הזהב... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Lorie Shaull לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים על פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא וחטא העגל, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא וחטא העגל.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), פרשת 'כי תשא' וחטא העגל באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/8/18.

[1] אבי הראל, משמעותו של הדיאלוג בין האל למשה בחטא העגל, ייצור ידע, פברואר 2018; אבי הראל, מעשה העגל – חטא הכרחי? ייצור ידע, אוגוסט 2018.

[2] עולם התנ"ך, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים:187 – 189.

[3] משה דוד קָאסוּטוֹ היה רב בפירנצה ופרופסור למקרא באוניברסיטה העברית. עסק בפרשנות המקרא, בביקורת נוסח המקרא ובאשורולוגיה. 1883 – 1951.

[4] רבי משה בן נחמן, מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא. 1194 – 1270.

[5] אבי הראל, מעשה העגל והתפיסה של ממלכת יהודה וממלכת הצפון, ייצור ידע, פברואר 2019.

[6] שמות, פרק ל"ב, פסוק א'.

[7] שם, פרק ל"ב, פסוקים: ב' – ג'.

[8] שם, פרק ל"ה, פסוקים: ד' – ה'.

[9] שם, פרק ל"ב, פסוק ה'.

[10] שם, פרק ל"ט, פסוק מ"ג.

[11] שם, פרק כ"ט, פסוק מ"ו.

[12] ראה – מרדכי קוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל מאות ט' – ו' לפני הספירה, עמודים: 62 – 63. המדובר בכתובת סיכום מהעיר כלח, IV, שורות 25 – 28.

[13] יגאל בן נון, קיצור תולדות יהוה, רסלינג, ת"א, 2016, עמוד 320.

[14] שופטים, פרק ח', פסוקים: כ"ד – כ"ז.