[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
בפתח הדברים, שני הדגשים חשובים:
הדגש חשוב ראשון שצריך לקחת בחשבון הוא, שיש לעקוב אחרי הנתונים העולמיים, הם חשובים יותר מהנתונים המקומיים.
מדוע? כי העולם שלנו במאה ה 21 הוא כפר קטן (גם אנחנו נדבקנו מבחוץ. זוכרים?). התלות הנוכחית של כל מדינה בעולם של היום ביבוא וביצוא של סחורות, חומרי גלם ומעבר מהיר של כמויות גדולות של אנשים היא מוחלטת. לא יוכל להתקיים מצב של סטריליות; שבו המגיפה תעצור במדינה אחת, ותתגבר בשכנותיה.
ההדגש השני הוא, שלא ניתן יהיה להמשיך במצב העוצר הנוכחי זמן רב. המצב הכלכלי והחברתי של האוכלוסייה לא יאפשר זאת.
אחרי איזה נתונים אנחנו חייבים לעקוב?
א, שיעור הגידול / הירידה העולמית במספרי הנפטרים והנדבקים. הנתונים המקומיים פחות חשובים.
ב, התפשטות הנגיף לארצות העולם השלישי הלא מפותח. סין, סינגפור, יפן ועוד כמה מדינות לא אירופאיות יכולות להאט את התפשטות הנגיף וזה מעודד. זה פחות משמעותי מההתפשטות הלא מבוקרת של הנגיף במדינות המאוכלסות בעולם, הודו, פקיסטן, ברזיל, מקסיקו, בנגלדש, אינדונזיה ועוד עשרות מדינות קטנות יותר באפריקה, אסיה, אמריקה הדרומית ומזרח אירופה.
אני חוזר: אם לא תושג שם שליטה - ונראה כי בגלל השליטה המרכזית הרופפת, איכות מערכת הבריאות הירודה והמנטליות של התושבים במדינות הנ"ל אזי המגיפה לא תודבר שם - זה לא יגמר!
מסקנות
א, נדרש שיתוף פעולה בינלאומי ברמה הגבוה ביותר; לרבות הקלה זמנית של חלק מהסנקציות על איראן. המצב באיראן מסכן את כל שכנותיה במזרח התיכון, כי גם הגבולות השמורים ביותר אינם חסומים הרמטית.
ב, נדרש לפתח במהירות תרופות, חלקם כבר קיימות להקטנת שיעורי התמותה וזמני ההחלמה.
ג, והכי חשוב - פיתוח חיסון יעיל. החיסון מונע את ההדבקה וכך מונע את המגיפה. חייבים לעבוד במקביל, לקצר זמנים ולנהל סיכונים. חשוב לחסן את האוכלוסייה לפני החורף הבא...
