[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי jeffjacobs1990 לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון' ב-20/3/20; והוא מובא פה באדיבות nrg.co.il, באישור מערכת העיתון והמחבר]

[לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

עם תוצאות הבחירות שביטאו רוב יהודי לתמיכה בבנימין נתניהו, פרופסור אסא כשר (ראו תמונה משמאל למטה) כתב והפיץ, גם באתר זה:

"אני מכיר שלוש תוצאות עמוקות של הבחירות, במונחים היסטוריים ומוסריים:

1. מדינת ישראל היא לא "מדינת מופת", להיפך!
2. החברה הישראלית היא לא "אור לגויים", להפך!
3. העם היהודי ("היושב בציון") הוא לא "עם סגולה", להיפך! ..."

דברים אלה מבטאים מוסר נוצרי אפלטוני, כפוף לסרגל ערכים אידאלי, תלוש מכל הקשר, רחוק במהותו ממוסר התנ"ך.

[אסא כשר: הערה על תוצאות הבחירות וההתנהלות הפוליטית] [להרחבת המושג: 'הקשר', לחצו כאן]

השיפוט המוסרי האחר מתקיים תמיד בתלות בהקשר, כנאמר: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".

כשהייתי מפקד קורס קציני שריון, בשבוע אחרון לקורס, המדריכים דרשו ממני להדיח צוער שבעת החזרת ציוד, נתפס מכניס כפפות לכיס. הסבירו לי בלהט שגנב לא יכול להיות קצין. שאלתי אותם: "ואתם אף פעם לא לקחתם משהו מצה"ל?" הם ענו: "כן, אבל הוא נתפס ואין לעבור על כך לסדר היום, יש ערכים! ".

הסברתי להם את נקודת מבטי: הבחור ממגדל העמק, היה שנה בשייטת 13 ונפל. עבר לשריון, הצטיין בכל המסלול, בעוד יומיים מסיים קורס קצינים. האם זה מוסרי להדיח אותו בגלל כפפות?

כאן, טמון עולם ומלואו בהבדל בין שיפוט מוסרי אידאלי, תאורטי, לבין שיפוט מוסרי בהקשר.

כאן טמון גם ההבדל הגדול בין רב ליטאי, ראש ישיבה, או טהרן משפטי - שלא עזבו מעולם את בית המדרש - לבין רב ספרדי שהוא קודם כל רב קהילה ושיפוטו המוסרי-הלכתי קשוב תמיד לאילוצי ההקשר ולסדר העדיפויות הנובע ממנו. בהדגשת משמעות ההקשר קבעו חז"ל: "יפתח בדורו כשמואל בדורו". הרי ברור שיפתח כמו שמשון רחוקים מלשמש מופת מוסרי אידאלי; אבל, במבט מעשי קובע ההקשר. זה מוסר התנ"ך.

ראוי לעיין בפירוש "מאור ושמש" על נוח שמתואר בתחילה: "איש צדיק תמים" ובהמשך, לאחר מאה ועשרים שנים בהם היה עסוק בבניית התיבה, נותר רק צדיק. מסביר שם ה"מאור ושמש" כי מי שעסוק בבניית תיבה חייב להיות מעורב עם הבריות ואינו יכול להמשיך להיות תמים. ומוסיף על יעקב שהיה בתחילה איש תם: "ופירש רש"י שאינו יודע לרמות. אבל עשו קרא עליו 'ויעקבני זה פעמיים' ותרגם אונקלוס וחכמני, כי עם מי שהיה צריך לילך ברמאות, היינו בחכמה, הולך בחכמה, וזהו דרך יותר גבוה ממדרגת התמימים בלא שכל, כמובן ליודעים...".

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי SarahRichterArt לאתר Pixabay]

ברוח זו, על סיפור תמר ויהודה הסביר החפץ חיים בפירושו לתורה:  "מכאן הייתה ההתחלה למלכות בית דוד ולמלך המשיח שיבוא במהרה. ותועלת הסיפור היא, שכל העניינים היותר גדולים ונשגבים, השטן מעכב עליהם, ואין עצה אחרת זולת לעקם את הדרך, ולפייס את השטן, כי בדרך הישרה, דרך התורה, היה השטן מקטרג ולא היה יוצא העניין לפועל. וכן היה העניין עם עובד אבי אביו של דוד שיצא מרות המואבייה."

דיבור כזה מעורר כמובן, חלחלה אצל סדרני המוסר...

פריצת הגדר והתרת הרסן, מעוררת בהם חרדה להתדרדרות מוסרית  בלתי נמנעת. לשיטתם, או שמקפידים ללא התפשרות על גדרות המוסר, או שהכול הולך לאנרכיה. עם תוצאת הבחירות, הופצה ברשתות בדיחה, מישהו מספר: "אני צריך להחליף טלפון, מתלבט אם לקנות עכשיו או לחכות עוד קצת עד שיהיה מותר לפרוץ חנויות."  כאילו שמתקיימת כרוניקה של התדרדרות מוסרית ידועה מראש. אלא שעל פי רוב, החיים המוסריים ויראת אלוהים, ממשיכים להתנהל גם במרחבים האפורים, גם הרחק מעבר למה שמוכר כגדרות המוסר.

עמנואל לוינס, בדיונו על טענת סימון וייל כנגד מוסריות התנ"ך, הסביר:

"ההוראה התנ"כית אינה שיר הלל לעם מופת. היא כולה תוכחות. זכותו היחידה של עם ישראל היא, אולי, בעצם הבחירה של ספר החרון והאשמה, כמסר שלו. בעצם העובדה שעם ישראל הפך ספר זה לספרו, ישראל אינו עם למופת אלא עם בן חורין." (מתוך 'חרות קשה', תרגם הרב ד"ר אליהו רחמים זיני).

[בתמונה משמאל: כריכת הספר 'חירות קשה' לעמנואל לוינס, שראה אור בהוצאת רסלינג ב- 1976. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

השיפוט המוסרי האפלטוני אידאלי, חי תמיד בחרדת ההתדרדרות למדרון החלקלק. לכן, הוא נשמר ממה שנראה בעיניו כ"עיגול פינות".

השיפוט המוסרי האחר, מציב  את התלות בהקשר ואת סדר העדיפויות המעשי, כהכרח מוסרי. לעיתים, דווקא ברגע הכניסה למדרון החלקלק מתחילים באמת החיים המוסריים. זו המסגרת הערכית המתאימה לשיפוט מוסרי תנ"כי של תוצאת הבחירות!

בדרך זו, ראוי לברר מה באמת חשוב לנו יותר, מה חמור יותר: מנהיג עם שלושה כתבי אישום, אך מוביל סיכוי להתקדמות בגאולת העם והארץ, או מנהיגות הטוענת  ל"ניקיון כפיים" ובתוך כך  מובילה - בשבירת כל מוסכמות היסוד הציוניות - להקמת ממשלת מיעוט בתמיכת מפלגה החותרת נגד קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית?

כאן מתחיל השיפוט המוסרי הממשי והוא חייב להתקיים בהקשר הרחב והכולל.

הערה לסיום:

מכתבו לנשיא של יובל דיסקין ראש השב"כ לשעבר (ראו תמונה משמאל), הסתיים בקריאה: "אל תטיל בשום פנים ואופן על נאשם בפלילים, העומד בימים אלה למשפט, את הרכבת הממשלה. שכן זו תהיה מעילה חמורה באמון האזרחים, באמון הלוחמים בחזית ובאמון ההורים השולחים את ילדיהם להגן על המדינה בגופם."

[תמונתו של יובל דיסקין משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Ziv Koren. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בימים האחרונים, עם החבירה של שלושת הרמטכ"לים לשעבר לרשימה המשותפת, שמעתי מהורים לחיילים ומלוחמים בדיוק את ההפך. לאור  ההליכה יחד של הרמטכ"לים לשעבר, עם מפלגה החותרת תחת יסודותיה היהודיים של מדינת ישראל, חלק משמעותי בציבור איבד את האמון בראשי מערכת הביטחון.

כאן  יסודו של  הדיון המוסרי בעולם המעשה, כנתון תמיד בדילמת סדר העדיפויות בין ערכים הנראים בהקשר המעשי כמתנגשים.

יובל דיסקין והרמטכ"לים מכחול לבן, בחרו על פי דרכם, בסדר העדיפויות המתאים להם. אלה החולקים עליהם, לא בחרו להתעלם מערכים ומוסר, ממש  להיפך. הם פשוט רואים את המציאות כמובילה  בעת הזו, לסדר עדיפויות ערכי לגמרי אחר. המחלוקת ביסודותיה, מתחילה בשאלת היסוד:  מהו חזון מדינת ישראל ומה באמת מבקשים היהודים בארץ ישראל?

[לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), הכל בהקשר: אחת התכונות החשובות של מערכת מורכבת, ייצור ידע, 24/3/20.