[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

בחיים, אנו נתקלים, לעתים, במצבים שונים; שאיננו מבינים איך נקלענו אליהם. פתאום, בלי שום אזהרה או הודעה מוקדמת, החיים מתהפכים לנו וההרגשה המחניקה סוגרת עלינו. זה יכול לקרות במקום העבודה, בזוגיות, עם הילדים ובינינו לבין עצמנו.

80 יום כבר שולט נגיף זערורי, בלתי נראה, בחייהם של בני האדם על כדור הארץ, האנושות כולה מושבתת מהסיבות הלא נכונות; ואי ודאות מרחפת מעל ראשינו:

• יש המאמינים שביאת המשיח קרבה, ולכן העולם נעצר;
• אחרים משערים, ששלום עולמי וקרמה עליונה מאותתים לכולנו שאנחנו צריכים לעצור, להאט, לחשוב, לעשות חשבון נפש עם עצמנו ועם הסביבה הקרובה לנו.
• הטענה הנפוצה ביותר היא, שסין - שמספר תושביה עולה על גדותיו -  רצתה להקל על הצעירים הכורעים תחת העומס של הטיפול במבוגרים, ולדלל קצת את האוכלוסייה הזאת... ואז, השתחרר לה משליטה, בטעות, נגיף מהמעבדה...

אי אפשר שלא להבחין בחילוקי הדעות בין המדינות: אחת נוקטת בצעדים קיצוניים והשנייה נמנעת... אחת יוזמת ואחת נגררת באי רצון... זהו משבר עולמי ולאף אחד אין מושג לאן הוא מוביל ואיך ואם בכלל יסתיים, נכון לעכשיו, הנתונים מצביעים על כך שנשב שבועות רבים בבידוד משפחתי, ואולי אף חודשים.

[בתמונה: 80 יום כבר שולט נגיף זערורי, בלתי נראה, בחייהם של בני האדם על כדור הארץ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pasja1000 לאתר Pixabay]

אני אישה חרדתית ולחוצה מטבעי, ולא יכולה שלא לחשוב על ההשלכות, על היום שאחרי, על ההשפעה הבינאישית והרגשית שתחול על כולנו:

• האם אוכל לחבק ולנשק חברה שאני פוגשת מידי יום, כי זה ההרגל שלנו (האם ההרגל הזה ישרוד...);
• האם יוכלו להיכנס אלינו הביתה השכנים והחברים של הילדים?
• האם נחזור לקיים מפגשים משפחתיים גדולים ללא חשש?
• כמה זמן ייקח לנו להחליט אם לנסוע לשופינג בקניון, מקום הומה אנשים, שנוגעים במעקה של המדרגות הנעות ובלחצני המעלית?
• האם ניכנס למכנסי הג'ינס שפעם היינו לובשים לעבודה?
• האם נלך לגן השעשועים הציבורי וננדנד את הילד בנדנדה האהובה עליו?
• האם הילדים יחזרו לבית הספר, וישבו אחד ליד השני?
• והדבר האלמנטרי, הבסיסי והאהוב על כולנו - לנשק ולחבק את סבתא... סבתא היקרה שנמצאת בריחוק ובידוד כמעט מוחלט, דווקא בשנותיה האחרונות, שאמורות להיות שמחות, קרובות והכי משפחתיות שיש...

[בתמונה: האם ההרגל לחבר ולנשק ישרוד?... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי cdd20 לאתר Pixabay]

מי אתה נגיף ארור שמטיל ווטו על עולם שלם?

נוצרה תרבות חדשה בעולם עם מרכיבים משותפים לכל בית, ללא הבדל מגדר, גזע או דת. הנגיף אינו מבדיל בין הנמצאים באפריקה בין אנשי השבט; בזנזיבר עם קוקוס ביד; או במצרים ליד הפירמידות... הכללים חלים על כולם: הסגר, בידוד, אי שפיות, צריכת מזון בהגזמה, אלכוג'ל, צפייה אובססיבית בחדשות, סטיקרים בווטס אפ, משחקי קופסה, למידה מקוונת, מוזיקה במרפסת ואהבה לנייר טואלט.

מבלי לשים לב, כולנו עושים את אותם דברים במקומות שונים... האם זהו תחילתו של עידן חדש, עידן שבו הזיכרונות יימחקו ויתחילו זיכרונות חדשים להיוולד? שהטכנולוגיה תעלם מחיינו לנצח ונצטרך להמציא אותה מחדש? עידן שבו יהיה שלום עולמי חיי נצח וקבלת האחר...

או שביום אחד, נשכח את המציאות שנכפתה עלינו ונחזור לשגרה כאילו לא קרה כלום?

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי sumanley לאתר Pixabay]

הספקולציות, הפרשנויות והדעות השונות גורמות לנו להתבלבל, להרהר, להיכנס לאי שפיות זמנית ולאמוציונליות קיצונית. חוסר הפרופורציות במספר הנדבקים והתמותה בארצות שונות גורם לכולנו לחרדה ופחד אימים... מה יקרה כשזה יכנס אליי הביתה? איך נתנהג? כל אחד בבידוד בחדרו?

ואצלי בכלל, יש ילד ובן זוג בקבוצת סיכון, החשש כפול ומכופל... האם כדאי לגמור עם זה כבר עכשיו ולדפוק בדלתו של חולה קורונה; כמו שפעם היו מדביקים ילדים במתכוון במחלות ילדים, כדי שיתחסנו?

מהי ההחלטה הנכונה, מי רשאי להחליט במצב כזה? מיהם מקבלי ההחלטות? מה עם האחריות האישית? האם מי שנחשב לחולה לוקח אחריות?

כולנו נהיה מושפעים בדרך זו או אחרת מהמצב שנכפה עלינו... העולם יהיה אחר... המילה 'זמן' היא מילת מפתח... הזמן יעשה את שלו; וכנראה, נצטרך עוד הרבה מאוד זמן.

בעצם לא רק זמן. גם סבלנות, הרבה מאוד סבלנות....

אז, זמן, סבלנות, ובריאות לכולם!

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]