[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).
החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
* * *
- אין לי צורך לראות,
- אין לי צורך לשמוע,
- אין לי צורך להריח,
- אין לי צורך לגעת,
- אין לי צורך לטעום,
- אין בי חיים,
- אין בי צורך בהם.
- אוהה אלוהים.
- מה צורך לך בי?
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clard לאתר Pixabay]
מכל מה שעשיתי בחיים הייתה אמורה לצמוח חיטה / שעורה (צמחים מהם ניתן להאכיל אנשים), אבל צמח קוץ שאין בו פרי והוא אף פוצע, ואיזה בליל רקוב ומבאיש. ומדוע כל זה? תשאלו את אלוהים:
ב וּמֶה, חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל; וְנַחֲלַת שַׁדַּי, מִמְּרֹמִים.
ג הֲלֹא-אֵיד לְעַוָּל; וְנֵכֶר, לְפֹעֲלֵי אָוֶן.
ד הֲלֹא-הוּא, יִרְאֶה דְרָכָי; וְכָל-צְעָדַי יִסְפּוֹר.
אני, איוב, לא מבין ולא מצליח למצוא שום סיבה ל"שואה" שקרתה לי. אולי אלוהים, שעוקב ויודע כל מה שעשיתי, יכול להסביר. אבל אלוהים – שותק.
ואיוב ממשיך במשך פסוקים רבים לתאר את צדיקותו. הוא לא נתן עינו בבתולות. הוא לא הלך עם רשעים. הוא לא נתן לעיניים שלו להסיט את ליבו. עזרתי לעבדי, תמכתי בעניים, תמכתי באלמנות. ועוד ועוד.
האמת – נראה קצת מוזר. אדם, המאמין בתורת הגמול, לא מצליח למצוא אפילו פגם קל שבקלים בהתנהגותו... אדם מושלם.
הפסוק הראשון בפרק הוא אולי התחלה של תשובה להבנת אופיו של איוב: א בְּרִית, כָּרַתִּי לְעֵינָי; וּמָה אֶתְבּוֹנֵן, עַל-בְּתוּלָה.
מעיד על עצמו איוב, שהוא כרת ברית עם החושים שלו (העיניים מייצגות את החושים) שלא לחוש את הפיתויים המביאים אדם לחטא (הבתולה היא סמל לפיתוי).
אני חושב, שאדם המתמודד עם הפיתויים בעולם בדרך של עצימת העיניים (סגירת החושים) הוא אדם חסר מאוד. בעצם מדובר באדם שכלל לא מסוגל להתמודד באמת עם העולם. בעצם מדובר באדם מפוחד לא רק מהפיתויים אלא בעיקר מעצמו.
נניח לרגע שכל האנשים בעולם היו כורתים את אותה ברית עם העיניים שלהם, שלא להביט לכיוון הפיתויים כאמצעי להימנע מחטא. במקרה כזה, מדובר בעולם של רובוטים או בעולם שבו כולם רמאים ומבעד לכיסוי העיניים מציצים מדי פעם כדי לשמור על שפיותם.
צדיק אמיתי אינו מסתגר מהעולם. צדיק אמיתי חי בעולם, מתמודד עם החטאים, לומד מניסיונות, מהצלחות, מכישלונות, ובעיקר משתתף בחוויה האנושית מבלי לפחד מעצמו ומבלי לצפות לאיזה גמול ומבלי לחשוש מעונש על כל צעד ושעל.
איזהו גיבור? הכובש את יצרו! ולא זה המכניס את יצרו לכלוב חשוך ואטום!
בפעם הראשונה שאיוב סובל כישלון, הוא לא מצליח להתמודד אתו. הוא לא מצליח, אפילו לשיטתו, למצוא פגם אחד בכל מעשיו לאורך כל חייו. בכך הוא נכשל.
סיפור המסגרת המתאר את התעללות אלוהים והשטן באיוב, מייצר אצלנו יחס מאוד אוהד לאיוב. מה שקורה לי בפרקים האחרונים, הוא שהיחס האוהד נשאר, אבל אישיותו של איוב נראית מאוד חסרה.
כבר כתבתי באחד המאמרים הקודמים: "כל החטאים והרוע שאיוב מציין שיש בעולם, היו שם בוודאי גם בטרם החלו הצרות של איוב. האם גם אז, כאשר חייו היו חיים טובים, עמד איוב ושאל את שאלת ה"רשע וטוב לו"? או שמא זו שאלה שמנקרת במוחו רק מרגע שנהייה לו, הצדיק, רע?"
אני חושב שהתשובה לשאלה ששאלתי היא "לא"! איוב ראה, בוודאי שראה, אבל הוא לא באמת הבחין. איוב לא הבחין בעולם שמחוץ לעצמו בטרם קרה לו האסון, וגם לאחר האסון.
