[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי niekverlaan לאתר Pixabay]

[לריכוז המאמרים על בחירות, לחצו כאן]

אסא כשר הוא פרופסור אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, זוכה פרס ישראל.

כשר מופקד על הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, וקודם לכן על הקתדרה לפילוסופיה של השפה ע"ש אברהם הורודיש באוניברסיטת תל אביב.

הוא מומחה בעל שם בינלאומי במחקר הפרגמטיקה של השפה, חוקר ופעיל בתחומי האתיקה המקצועית בצבא, ברפואה, בתקשורת, באקדמיה ובמחקר המדעי.

ממחברי רוח צה"ל, הקוד האתי של צבא הגנה לישראל.

משך שנים שימש כמרצה הבית במכללה לביטחון לאומי, צה"ל.

[מקור התמונה משמאל: פייסבוק]

.

*  *  *

בהזדמנות זו, רק שתי תגובות קצרות על דבריו של גרשון הכהן בכותרת "מחיר הטהרנות", אבל לפני כן הקדמה קצרה.

[תמונתו של האלוף במיל' גרשון הכהן משמאל, היא צילום מסך מסרטון היו-טיוב: "יהודה ושומרון - נטל או נכס? אלוף (מיל') גרשון הכהן"]

אינני יודע מי נתן לדבריו של גרשון הכהן את הכותרת "מחיר הטהרנות", הוא עצמו או עורך ב"מקור ראשון", אבל מכל מקום, יש לכותרת הזו טעם רע, הטעם של השיח הציבורי הקלוקל של ימינו. זה התעלול הרטורי: נותנים שם לשורה של תופעות, דואגים לכך שהשם הזה יעורר רגשות שליליים וכך מסמנים באופן שלילי את כל התופעות הללו.

הפעם זו המילה "טהרנות". אין לי מושג באיזו ערוגת רקב היא צמחה, אבל אני סולד מן השימוש בה, הבא לגייס את הקורא, מהר ובהחלט, כנגד הדעות הנדונות, עוד לפני שהקורא יודע מהן.

[למאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: 'מחיר הטהרנות… תשובה לפרופ’ אסא כשר', לחצו כאן] [למאמרו הקודם של פרופ' אסא כשר: 'הערה על תוצאות הבחירות וההתנהלות הפוליטית', לחצו כאן]

לגופם של הדברים, שתי תגובות: האחת ערכית, גם דתית וגם מוסרית, והשנייה גם היא ערכית, גם מוסרית וגם פוליטית.

תגובה ראשונה:

לשם התגובה הערכית, נתאר לעצמנו שמישהו מכנס את בני ישראל, אחרי ארבעים שנה במדבר, לפני הכניסה לארץ כנען, כדי שיבחרו לעצמם מנהיג לפרק הבא של מסעם, משה רבנו או יהושע עבד משה. לפי רוח הטענות של גרשון הכהן, אין ספק שעדיף משה רבנו. לא זו דעתו של מדרש קדמון, בן כאלף שנים. בכתבי היד הוא נקרא "פטירת משה רבינו עליו השלום" או "דברי הימים של משה רבנו עליו השלום". מהדיר בן תקופתנו קרא לו "אבד חסיד מן הארץ".

לפי המדרש הזה, "כשהגיע יומו של משה רבנו עליו השלום ליפטר מן העולם", הוא שוחח על כך עם הקב"ה, בניסיון להבין 'מפני מה אני מת', מתוך רצון שלא למות אלא אף להיכנס לארץ. השיחה מרתקת מאין כמוה, אבל נביא מתוכה רק משפט אחד: "אמר לו ה[ק]ב"ה: כלום אמרתי לך להרוג את המצרי?!".

[בתמונה: "כלום אמרתי לך להרוג את המצרי?!"... התמונה היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: "מדוע משה רבינו הרג את המצרי? ראיון עם הרב דוד בר-חיים (פרשת שמות)". אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

הרג המצרי לא היה בעל משמעות דתית, אלא בעל משמעות לאומית הראויה לביקורת. כשמשה ראה "שני אנשים עברים ניצים", כלומר, איש עברי מכה איש עברי, משה נזף ברשע, "למה תכה רעך". אבל בהזדמנות דומה, משה הרג את המצרי מפני שהכה איש עברי. מה ההבדל בין האירועים הללו? הווה אומר, זה עברי וזה מצרי. ההרג עצמו ראוי לביקורת, ההרג על יסוד הבחנה לאומית ראוי לביקורת. זה הממד המוסרי של המדרש וגם של הסיפור עצמו, שאינו עטוף בדברי הגנה כלשהם על מעשה משה. במדרש "פטירת משה רבנו עליו השלום" ההריגה הלא מוצדקת של המצרי היא הנימוק לעונש שהושת על משה רבנו שלא ייכנס לארץ, אפילו לא בארון, כדוגמת יוסף.

רוח הדברים של גרשון הכהן מנוגדת במאה שמונים מעלות לרוח המדרש, שיש בה לא רק ביטוי לעיקרון המוסרי, שלא הורגים אם אין כורח להרוג, אלא גם לעיקרון הדתי האמור לנהוג גם בימינו, שלא להפוך את הזהות הלאומית לנעלה עד כדי כך שהיא מתירה את דמו של אדם שאין הכרח להורגו.

תגובה שנייה:

בפסקה האחרונה של דברי גרשון הכהן יוצא המרצע הפוליטי מן השק: "ראוי לברר מה חשוב לנו יותר, מה חמור יותר: מנהיג עם שלושה כתבי אישום, המוביל סיכוי להתקדמות בגאולת העם והארץ, או מנהיגות הטוענת ל"נקיון כפיים" ובתוך כך מובילה את שבירת כל מוסכמות היסוד הציוניות וחותרת לממשלת מיעוט בתמיכת מפלגה המתנגדת למדינה היהודית".

ראשית, נתניהו "מוביל סיכוי להתקדמות בגאולת העם"? מהי גאולת העם שנתניהו מוביל סיכוי להתקדמותה? עם סגולה שלא מעניין אותו אישום בשוחד? עם שהוא אור לגויים ולא מעניין אותו אישום במרמה והפרת אמונים? עם שהוא מופת לזולתו ולא מעניינים אותו המאבקים המחפירים של הנאשם ותומכיו כנגד הפרקליטות, כנגד המשטרה, כנגד היועץ המשפטי לממשלה, כנגד בג"ץ ובמרומז כנגד שופטי בית המשפט המחוזי, העתידים לשבת בדינו?

[בתמונה משמאל: נתניהו "מוביל סיכוי להתקדמות בגאולת העם"? מהי גאולת העם שנתניהו מוביל סיכוי להתקדמותה?... מקור התמונה: פייסבוק]

שנית, האמנם "שבירת כל מוסכמות היסוד הציוניות"? נניח למילה "כל" שהיא משרתת נאמנה של מאמץ להעצים את הטענה שעל הפרק, ונתבונן בשאר הדברים:

(א) רוב המפלגות החרדיות התייצבו, ברמת העיקרים הדתיים שלהן, כנגד רעיון המדינה היהודית, אבל כיוון שהם יהודים שהיו מוכנים לעסקות של שיתוף פעולה, כל המפלגות הציוניות לא היססו לראות בהן שותפים.

(ב) "הרשימה המשותפת": האם נתניהו והליכוד לא שיתפו איתם פעולה לשם פיזור הכנסת ה21? האם הם לא שיתפו איתם פעולה לשם בחירת מבקר מדינה חדש?

הפסקה האחרונה בדבריו של גרשון הכהן נקראת כמו דקלום של מסרים פוליטיים, קליטים אבל כוזבים, לצורך תעשיית הדקלום הנבוב של הנוהים אחרי ראש הכת שלהם. לא ראוי לכבוד.

[לריכוז המאמרים על בחירות, לחצו כאן]