[לאוסף המאמרים 'על זנות וצביעות' לחצו כאן]
"טובה שירת שיכור המתרוננת עם שחר, מרנן מתחסדים, שלבם טמא ומאוס..." (עומר כיאם)
"גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה לא גוזרין".
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.
* * *
ימיה של הזנות כימיה של הצביעות. היה זה אנדרה ז'יד - מגדולי סופרי צרפת במאה ה-20 וזוכה פרס נובל לספרות לשנת 1947 - שהגדיר צבוע אמתי ככזה שחדל להכיר ברמייתו ומשקר בכנות. אנחנו מוקפים מכל עברינו צבועים מכל הסוגים: גם צבועים אמתיים וגם סתם מתחסדים... הם מצויים גם בימין המפה הפוליטית (בדרך כלל פוריטנים דתיים לסוגיהם); וגם בשמאלה, בקרב ארגוני הנשים; שנלחמים בה כאילו יצליחו לעשות עתה, בעזרת חוק כזה או אחר, מה שלא עשה הטבע, מאז בריאת האדם.
מעמדה החוקי של הזנות משתנה ממדינה למדינה ובין אזור לאזור, על פי מפלס הצביעות המקומי. אבל, כל מי שרואה בה תופעה זמנית, חולפת וברת מניעה, גורם לה לצאת מפיקוח, להיזרק לביבים ולסכן את הנוגעים בה וגם את כולנו!
כתב הפלילים המיתולוגי - והמדריך האגדי שלי בצופים... - בוקי נאה. משקף עבורנו את המתרחש בביבים הללו. כשהמחלות והמלחמות נחות, בוקי לוקח אנשים נורמטיביים ונותן להם לטעום מעט מטעם החיים האמתי הרוחש מתחת לעיניהם, בארץ ובחו"ל. עתה, הוא כותב, בין היתר, על המתרחש בעולמות הללו בעידן שלטונו של נגיף הקורונה:
[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
במאמר שכותרתו: "שאלוהים יעזור לבנות שעובדות כיום, כדי להביא לחם הביתה!" כותב בוקי כך:
"... עשרות בתי בושת עובדים גם ביממה האחרונה בדירות פרטיות ברחבי גוש דן. מאות אנשים מגיעים לשם כל יום לקבל "פינוק"... בכניסה הם רוחצים ידיים ומקנחים באלכוג'ל. יש כמובן גם קונדום. בחלק מהמקומות הבנות גם שמות על הקליינטים מסיכות פנים. מגיעים לפורקן והולכים. זו לא התקהלות כי זה רק שניים אבל זה נוכחות קרובה מדבקת. מספיק שהראשון שהיה בבקר השאיר שם את רוק הטיפות שלו על איזשהו "משטח"; וכל מי שבא אחריו נדבק; ואחר כך הוא חוזר הביתה להדביק את אשתו וילדיו ואת המרכול שבו קנה אוכל...".
והוא מסיים במילים הקשות: "שאלוהים יעזור לבנות שעובדות כיום כדי להביא לחם הביתה. ביבי לא הזכיר אותן בנאומו הלילה. גם לא כחלון!".
מפעל חיוני מהו?
כדאי לציין: חוק שירות עבודה בשעת חירום התשכ"ז (1967) מגדיר מפעל חיוני כמפעל העונה על אחד משני קריטריונים:
- המפעל פועל או אפשר להפעילו לצורכי הגנת המדינה או ביטחון הציבור, או לצורך קיום הספקה או שירותים חיוניים;
- פעולתו חיונית לקיום אספקה או שירותים הדרושים לציבור או לייצוא.
איך יודעים מהו שירות חיוני, הדרוש לציבור? אציע לכם אבחנה פשוטה לזיהוי: אם ציבור מוכן להסתכן כדי לצרוך אותו; ואם ספקיו מוכנים להסתכן כדי לספק אותו, הוא דרוש; ובין אם נחפוץ בכך ובין אם לאו, הוא יינתן בעתות שגרה וחירום כאחד.
[למאמרו של בוקי נאה: 'שאלוהים יעזור לבנות שעובדות כיום, כדי להביא לחם הביתה!', לחצו כאן]
אם כולנו היינו מבינים את האמת הבסיסית הזו, שהזנות לא הולכת לשום מקום, והיא פה כדי להישאר, אפשר היה לפקח על המכונים הללו בשגרה ובחירום; ובימים מטורפים כאלה ניתן היה לנצל את הפיקוח כיד לצמצם מאוד אתצ התופעה, ולפצות את הבנות העובדות שם, כיתר השכירים.
אבל בעולם של צבועים, הזנות תמשיך 'לזרום' 'מתחת לרדאר', והקורונה תזרום איתה!
[על משמעותו של המושג, 'מתחת לרדאר', לחצו כאן]
ההרצאה המוקלטת:[לאוסף המאמרים 'על זנות וצביעות' לחצו כאן]
