[בתמונה: עידן העבודה מרחוק הגיע... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי AdrienBe לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

שרון זקס הוא מנהל מדיה חברתית בחברת אקסטרה אני בוגר תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית; ובוגר תואר שני בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה מהבינתחומי. עוסק בין היתר במחקר אישי של נושאים כגון נוודות דיגיטלית, הרגלי עבודה, היסטוריה, גיאו-פוליטיקה, קולנוע ועוד.

זהו מאמר ראשון בסדרה של שני מאמרים. למאמר השני, לחצו כאן. 

*  *  *

נגיף הקורונה הוא אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לאנושות – אם נשכיל להתבונן לטווח הארוך.

נכון, בטווח הקצר זו טרגדיה איומה עבור מדינות כמו איטליה וספרד, בעלי עסקים קטנים, ושכירים רבים שאיבדו את עבודתם. אבל ממבט המאקרו אנחנו עדים לכמה שינויים חסרי תקדים:

הראשון שבהם הוא מהפכת העבודה מרחוק, שמשנה את כללי המשחק בשוק העבודה בכל העולם.

עד למשבר הנוכחי, רובם המכריע של משרות השכירים דרשו נוכחות פיזית קבועה במשרד: מודל ה- 9-5 , שנוצר ע"י הנרי פורד (ראו תמונה משמאל) ונהפך לסטנדרט הקבוע בעולם המערבי בעקבות "חוק תקני העבודה ההוגנים" האמריקאי ב - 1938.

[בתמונה משמאל: הנרי פורד: מודל חיי המשרד שיצר שרד עד לעידן הקורונה... לא עוד... התמונה היא נחלת הכלל]

חיי המשרד יצרו, לעיתים, אווירת צוות מגבשת, תחושה משפחתית, ו"רעיונות משוגעים". עם זאת, היא כללה גם ישיבות צוות ארוכות ומייגעות, פטפטת בלתי פוסקת, שיחות מסדרון חסרות טעם, התעסקות כפייתית בתפל; ויותר מכל – עבודה לשם עבודה. המשרד הפך להיות מקור השראה לסרטי קומדיה על אומללות, בזבוז משאבים, ותסכול מצטבר.

בשנים האחרונות התפתחו גישות עבודה ניסיוניות, שביקשו לאמץ מודלים חדשים של עבודה. הבולטים שבהם היו קיצור שעות העבודה מ- 9 שעות ל- 6-5 שעות ביום, כפי שעשתה חברת Tower Paddle Boards בארה"ב, בתי חולים בשבדיה, ובקרוב גם בפינלנד; והמעבר למתכונת  של 4 ימי עבודה בשבוע, כפי שעשתה מיקרוסופט ביפן.

הגישה שנותרה 'מתחת לרדאר' הייתה "העסקה מרחוק", או עבודה מרחוק (Remote Work) במשרה מלאה – גישה שאומצה בעיקר ע"י פרילנסרים ונוודים דיגיטליים, אבל לא הגיעה למיינסטרים בשוק העבודה בגלל תפיסות מיושנות, קושי לשנות הרגלים, בעיית אמון, ואולי יותר מכל – חוסר התחשבות באיזון חיים עבודה.

הקפיצה האקספוננציאלית ברמת הטכנולוגית, בדור האחרון, יצאה מציאות שבה אפשר לעשות כמעט הכל עם לאפטופ וחיבור לאינטרנט. שלושים שנה לאחר המצאת האינטרנט, עשרים שנה לאחר כניסת האינטרנט המהיר, ועשור לאחר כניסת הסמארטפונים והרשתות החברתיות לכל פינה נידחת בארץ, הגיע הזמן שנשכיל לנצל את מהפכת הדיגיטל לטובתנו; ולקצור את פירות ההתפתחות הטכנולוגית – ע"י מעבר למתכונת עבודה מרחוק.

עד משבר הקורונה, ממשלות, מעסיקים וארגונים רבים טענו נגד. הם טענו שהעובדים יגלשו ב- YNET במקום לעבוד, כאילו שאינם עושים זאת במשרד; טענו שפריון העבודה בישראל יפחת, כאילו הוא לא נמוך בהשוואה למדינות ה - OECD; טענו שיהיו יותר מדי הסחות דעת בבית; שאין תחליף למפגש אנושי עם הלקוח; שבלי ישיבות פנים מול פנים לא ניתן לקדם תהליכים; שארגונים לא יוכלו להתנהל כך לאורך זמן.

הם טעו והטעו, והם מקבלים עכשיו סטירת לחי שפירושה בעברית פשוטה היא: "בוקר טוב! ברוכים הבאים ל- 2020. תכירו, זאת זום, נעים מאוד. תשתמשו בה בבקשה"!

אפילו מקצועות, שלכאורה, דורשים מפגש אנושי – עורכי דין, מגשרים, יועצים עסקיים, מורים ליוגה, מאמני כושר ומדריכים רוחניים – מתנהלים היום בדיגיטל, וראו זה פלא: התרחישים שתוארו לעיל נשארו דמיוניים.

המציאות טופחת עתה על פניהם של ממשלות, מעסיקים וארגונים, מהמגזר הפרטי, העסקי והציבורי כאחד. הקורונה הכריעה את הוויכוח; ועכשיו, אין ברירה אלא לעבור למתכונת של העסקה מרחוק – או לחדול. השינוי חייב לקרות.

למה זה טוב לכולנו?

• ראשית, הורים יכולים לקום מאוחר יותר, לישון טוב יותר, או לנצל את הבוקר לזמן איכות של יוגה, ספורט ומדיטציה – מנהגים שרבים בסיר הלחץ הישראלי זקוקים לו.
• שנית, נגמר עידן הפקקים – ואיתו גם העצבים, הצפירות, העצבים, התסכול והאלימות המילולית בכבישים.
• שלישית, זיהום האוויר פוחת במידה משמעותית, ואיתו גם מפגעי הרעש.
• רביעית, התקשורת עוברת תהליך דיגיטליציה מהיר; וכל הפגישות המקצועיות שלנו, שירותי התמיכה, השיווק, הייעוץ – עוברים לדיגיטל. הנסיעות הבין משרדיות בוטלו, ואיתן החיסכון של זמן, דלק, ועצבים.
• חמישית, רמת הפריון של העובדים עולה, כיוון שבבית יש פחות הסחות דעת מאשר במשרד (שיחות מסדרון). העובדים חדים וממוקדים יותר, 'מונוטאסקרים' למופת, וזה מוכח מחקרית.
• שישית, הילדים בבית, אז אפשר לבלות איתם זמן איכות, במקום לזרוק להם טאבלט ולרוץ לעבודה.
• שביעית, אנחנו חוזרים לחזק את כישורי הבישול שלנו, והופכים לפחות מפונקים וליותר עצמאיים.
• שמינית, ייתכן ומורים רבים יעברו ללמד אונליין, והילדים יצטרכו להיות יותר אוטודידקטים ועצמאיים בלמידה, במקום שיאכילו אותם בכפית, כפי שמערכת החינוך התרגלה לעשות. זהו שיעור הכנה נהדר לעולם התעסוקה של המאה העשרים ואחת.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי kreatikar לאתר Pixabay]

מה המעסיקים מרוויחים מכך?

• ראשית, גישה לטאלנטים מכל הארץ. בעולם ה'רימוט', אין חשיבות למיקום הגאוגרפי של העובד. במקום לגייס אנשים מאזור גוש דן בלבד, אפשר לגייס אנשים מהפריפריה באותם תנאים. אין דבר שמקרב את הפריפריה למרכז יותר מזה – לא סלילת כבישים ואוטוסטרדות, ולא הקמת אוניברסיטה חדשה.
• שנית, עלויות החזקת המשרד מתבטלות: חיסכון משמעותי לחברות שמחזיקות משרדים באזור המרכז.
• שלישית, פריון העבודה של העובדים משתפר, והעובדים מרוצים הרבה יותר.

'מהפכת הרימוט' מטיבה עם שלושה שחקנים: השכירים, המעסיקים והסביבה. אבל הערך המוסף החשוב ביותר שלה הוא שיפור משמעותי ב- Work Life Balance של שכירים ומעסיקים כאחד – איזון חמקמק, שלא קיים בשוק העבודה בישראל. הנכס היקר ביותר שלנו הוא הזמן – שני רק לבריאות שלנו, והזמן הזה היה מתבזבז על עמידה אין סופית בפקקים.

עכשיו עם יותר זמן ואיכות חיים גבוהה יותר, אנשים רבים מסוגלים לעצב אורח חיים בריא ומאוזן יותר, שממונף להתפתחות אישית, פיתוח תחביבים, תרומה לקהילה ושיפור מערכות היחסים. זוהי מתנה לאלה שכלואים במירוץ העכברים, ולאלה שמעריכים את הזמן שלהם.

הדבר הקשה ביותר בחיים הוא שינוי; אבל, שינוי אמיתי בהרגלי העבודה שלנו הוא צו השעה. נגיף הקורונה הוא הקטליזטור לאותו שינוי – מהפכת העבודה מרחוק – עידן שנפתח זה עתה באופן רשמי. את האפקט החיובי של השינוי מתחילים כבר להרגיש.

[למאמר ההמשך של שרון זקס, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]