[התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי ממשלת ניו זילנד. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים: 'הכל על מנהיגות', לחצו כאן]

רקפת גינסברג (ראו תמונה משמאל), היא יו"ר (בהתנדבות) של 'מרכז יעוץ לאשה', ומנחת קבוצות בנושא פיתוח חוסן ביחידה הקהילתית של נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי).

[התמונה משמאל: באדיבות נט"ל]

*  *  *

המנהיגות הישראלית מתפארת בשנים האחרונות בחוסנה המנטלי של החברה הישראלית; ובכוחה להתמודד עם משברים ולשאת כאב והקרבה. אבל, חוסן קהילתי הוא משאב מתכלה, ועל המנהיגות שלנו לזכור כי אמון בהנהגה הוא מרכיב חשוב בבניה ושמירה על חוסן חברתי, הקהילתי וגם לאומי.

אף שחוסנה של החברה הישראלית עומד למבחן לעיתים קרובות, החוסן הנדרש מאתנו בהתמודדות עם הקורונה הוא קצת שונה. העובדה שמדובר באירוע לא מוכר, במשך זמן לא ידוע ובעל השלכות על תחומי החיים השונים הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך הופך אותו למשבר מתמשך.

תפקידה של מנהיגות בכל משבר הוא תפקיד חשוב ומשמעותי אבל במקרה של משבר מתמשך הרי שהמורכבות גדלה בהתאם. ראשית לא מדובר יותר בתגובה מידית (צבאית או אחרת), אלא בניהול משבר ארוך טווח ובתחומי חיים שונים (בריאות, תעסוקה, חינוך, רווחה ועוד). שנית, ההסתברות לטעויות מסוימות בקבלת ההחלטות גדלה באופן משמעותי. מחקרים שונים מראים כי בזמן משבר מתמשך הנטייה לביקורת ולהאשמת המנהיגות בהשלכות המשבר גדלה, אלא אם המנהיגות מראה אינטליגנציה רגשית גבוהה.

בימים האחרונים קשה להתעלם מהפרסומים על מנהיגים בישראל שחוגגים את ליל הסדר או מבקרים את קרוביהם בניגוד להוראות וההגבלות שנתנו לציבור הרחב וההסבר שנתנו לכך הוא שנקטו אמצעי זהירות, גם נבדקו וגם דאגו לבדוק את קרוביהם. הכעס שמעשיהם של אלו עורר בציבור אינו נובע רק מעצם העובדה שיש למנהיגים את הפריבילגיה להיבדק ולבדוק את בני משפחתם בזמן מחסור בבדיקות; שהרי למצער, העובדה שישנן פריבילגיות השמורות למנהיגים איננה חדשה. אלא שכאן חטא נוסף על פשע. במעשיהם הפגינו חוסר רגישות מוחלט להקרבה הקשה והכואבת שעשו כל האחרים שהשאירו את הוריהם, ילדיהם ובני משפחה קשישים ועריריים לבד בליל הסדר ועדיין נמנעים כבר תקופה ארוכה מלבקר או להיפגש עימם עקב הוראות הממשלה. התנהגות זו של המנהיגות העידה בעיקר על אטימות וחוסר רגישות אנושית יותר מכל דבר אחר.

[בתמונה: הכעס - שמעשיהם של ריבלין ונתניהו עוררו בציבור - אינו נובע רק מעצם העובדה שיש למנהיגים את הפריבילגיה להיבדק ולבדוק את בני משפחתם בזמן מחסור בבדיקות; אלא שכאן חטא נוסף על פשע...]

במקביל, מתפרסמות כתבות על ראש ממשלת ניו זילנד, ג'סינדה קייט לורל ארדרן, שהגדירה את 'ארנב הפסחא' ואת 'פיית השיניים' כעובדים חיוניים כיוון שהילדים זקוקים לנחמתם בימים אלו, וממשלתה ויתרה על 20% מהשכר למשך שנה כחלק מהזדהות על מצבם הכלכלי הקשה של התושבים הסובלים מהשלכות הסגר והגבלת התנועה.

ברור לכל שאין במעשיה של ראש ממשלת ניו זילנד כדי לפתור את משבר הקורונה ביעילות וכי ארנב הפסחא ופיית השיניים לא יביאו מזור לחולים או למי שאיבדו את פרנסתם, ואולם יש בכך להוכיח לתושבי ניו זילנד כי ממשלתם רגישה לכאב שלהם ואמפתית למצוקה שהם חווים בימים אלו. ראש ממשלת ניו זילנד לא טובה יותר מראשי ממשלה אחרים כיוון שהיא אשה, אלא כיוון שהיא מביאה לידי ביטוי תכונות של אמפתיה ורגישות לכאב הציבור. תכונות שאנחנו נוטים לייחס יותר לנשים ואולי לכן מבלבלים את זה עם עצם היותה אשה. אבל בלבול כזה עלול להתפרש כאילו אין אנו מצפים להתנהגות דומה, אמפתית, רגישה גם ממנהיג שהוא גבר.

[בתמונה משמאל: עובד נדרש - ארנב הפסחא... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי elian. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מנהיגות שמבקשת הקרבה מהציבור תקבל אותה אם רק תדע ותקפיד בדווקנות ובענווה, להביע במעשיה ובמילותיה אמפתיה ורגישות למשמעות ההקרבה. מנהיגות שלא תשדר אמפתיה לא תקבל אמון גם אם החלטותיה נכונות וטובות. היעדר אמון של הציבור במנהיגות משמעותו פגיעה בחוסן של הציבור, ובמילים אחרות: פגיעה אמיתית בביטחון מדינת ישראל.

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים: 'הכל על מנהיגות', לחצו כאן]