[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Grzegorz_Skibka לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

אחד הלהיטים האחרונים ברשתות החברתיות הוא מאמר בבלוג של אילן שיינפלד, "הדף היומי (41)", תחת הכותרת: לכו לכול הרוחות. (ראו תמונה למטה). אצטט חלק נבחר:

"הבוקר, כשקמתי, לא ידעתי שניסע לאבא שלי, בן השמונים וחמש כדי לבקרו. אבל כדרכי מדי בוקר ישבתי וכתבתי דפי בוקר, ובתוכם כתבתי כמה אני מתגעגע אליו, דואג לו, חושש שמא הווירוס הזה לא ייעלם מחיינו גם במשך השנה הקרובה, ועמו גם האיסור על פגישות סבים עם נכדיהם. כתבתי כמה מסוכן לנסוע אליו, כמה מסוכן לו לחיות לבדו בגילו, כמה נורא זה יהיה, אם חס וחלילה יסיים את חייו מבלי לראות את נכדיו עוד.

ואז התקשרתי אליו ושאלתי אם הוא רוצה ביקור.

[למאמר המלא בבלוג של אילן שיינפלד, לחצו כאן]

סיכמנו שנבוא לזמן קצר, ונשב במרחק זה מזה, בחצר בלבד. אביא אתי אוכל וכלים חד-פעמיים.

נסענו מתובל בגליל עד לרמת השרון. לפני שירדנו מן המכונית הזכרתי לילדים שאסור להם להתקרב לסבא, וחבשנו מסכות וכפפות. הילדים היו מאושרים לפגוש בו, והוא צחק ושמח וחייך, ואני ראיתי את אבא שלי, ממרחק, אבל פנים אל פנים. הילדים הוציאו מן המכונית את הסטריידר והקורקינט שהביאו עמם, ועשו רונדלים על המדרכה מול הבית של סבא, עם מסכות וכפפות, וכשהכנתי להם נקניקיות וספגטי נכנסתי אל ביתו עם מסכה וכפפות, הוצאתי את האוכל לכלים חד פעמיים לחצר, ואפילו רחצתי כלים בכפפות.

"סבא מתוק כזה," אמר דניאל, "למה אי אפשר לחבק אותך?"

[בתמונה: "סבא מתוק כזה," אמר דניאל, "למה אי אפשר לחבק אותך?" תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי RitaE לאתר Pixabay]

היינו שם כשעה. אבא רצה להגניב להם נשיקה על העורף. אסרתי עליו גם את זה. בסוף, רגע לפני שנכנסנו למכונית, הילדים חיבקו לו את הרגל, ואז נסענו משם.

כול הדרך הלוך ושוב נהגתי מהר. במהירויות שמעולם לא נהגתי בהן. ורק תוך כדי כך הבנתי מדוע. מפני שנמלאתי בזעם. ואז התחילו להתרקם בתוכי הדברים הבאים:

לכו לכול הרוחות. אתה, בנימין נתניהו, אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן, ראש ממשלה מסית ומפלג, נאשם בשחיתות, במרמה ובהפרה אמונים, ואת, שרה נתניהו, אישה דשנה המתעללת בעובדיה, ואתה, יאיר נתניהו, בן סורר ופוחז, בעל פה מזוהם ונטול עכבות מוסריות. לכו לכול הרוחות, הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם, שר הבריאות יעקב ליצמן, אתה וראש הממשלה שלך, על הזנחה פושעת וממושכת של מערכת הבריאות וכיפופה רק בפני אדמו"רים. אתה, השר ליצמן, האוסר תפילה במניין ומקיימה בעצמו, המייבא ארצה חולים חרדים וגופות יהודים חולים שהלכו לעולמם, בעבור שממונם עומד להם לטמינת גופותיהם באדמת הקודש, כדי שבגן עדן תהא מנוחתם.

לכו לכול הרוחות, מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימנטוב, וסמנכ"ל משרד הבריאות איתמר גרוטו, ופרופ' סיגל סצדקי, הַיֹּעֲצִים עֲצַת רָע בָּעִיר הַזֹּאת, על מדיניות הכסת"ח והפניקה שאתם וראש ממשלת ישראל ושר הבריאות שלה חתומים עליה; מדיניות של הפחדת ההמון, סגירתו ובידודו, ובו-בזמן גם עצירת קצב הבדיקות ושיבוש נתוני המחלה והסתרתם-לכאורה, על פי התקשורת, מפני חוקרים המבקשים לחקור אותה, ולכו לכול הרוחות כולכם על הפעלת השב"כ בעיקוב אחר אזרחים וברצון להחמיר זאת.

לכו כולכם לכול הרוחות בעבור הורינו, שבילו את ליל הסדר בבכי, לבדם, או מבעד לזום, בעוד אתה, נתניהו, ואתה נשיא ישראל, ואתה ניר ברקת, ואתה יואב גלנט, אירחתם בנים ו/או בנות, לפי כלי התקשורת, בבתיכם, לסדר כהלכתו.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pixelheart לאתר Pixabay]

לכו לכול הרוחות בשל האסון הכלכלי שהמטתם על ישראל, בשל מליון ישראלים מובטלים ואינספור משפחות רעבות וזקנים נטושים, בעבור זה שהתאחרתם בטיפול בבתי האבות ועל ידי זה אפשרתם להם להפוך למלכודות מוות בעבור יושביהם ולמקומות של שבר ושל אבדן בעבור בני משפחותיהם. לכו לכול הרוחות בעבור זה שאסרתם על הורים לילדים מיוחדים, השוהים במוסדות, מלבקרם מזה חודש וחצי, וכעת אתם מאשרים להם ביקור קצר רק אם ימציאו חלוקים חד פעמיים, כאילו הם יודעים היכן יוכלו לרכוש כאלה.

לכו לכול הרוחות, שבעודכם אוסרים על הפסח ועל הרמדאן ומטילים סגרים על ערים, בעוד אתם אוסרים על הורים שכולים לפקוד את קברות יקיריהם, ולהבדיל … ".

חוקים יש לקחת בפרופורציה!

מדינה זקוקה, כמובן, לחוק. אבל כל מדינה - ובמיוחד מדינת ישראל - היא הרבה יותר מישות משפטית. החוק הוא רק הפיגום, הוא איננו הבית עצמו. חוקים לעולם אינם יכולים להתאים לכל מצב; וצריך להפעיל שיקול דעת היכן הם מתאימים והיכן לא. זה גם המבחן האולטימטיבי של חוקים. חוקים שיאבדו לגיטימציה ציבורית, לא יוכלו להיאכף ודינם להימוג ולהתבטל.

אצל דוד בן גוריון למשל, המדינה וחוקיה הם רק אמצעי למטרה גדולה פי כמה: גאולת ישראל.

אני יכול להעיד על עצמי שאין בעיה עם השלטון, כי תמיד הבנתי שחוק איננו אות יבשה - בבחינת 'זה ראה וקדש' - והוא חייב תמיד להיות פתוח לשיקול דעת. איפה שהיה צריך, תמיד עקפתי את החוקים. 

ואסיים בסיפור שמוסר ההשכל בצידו: יום אחד כשהייתי מפקד המכללה לביטחון לאומי, ערכתי כנס לנספחים צבאיים. בעודנו שותים קפה בשולחן הכיבוד בחוץ, אמרתי להם: בואו נכנס, קחו אתכם את כוסות הקפה ונתחיל בדיון. על דלת הכניסה לחדר הדיונים היה שלט באנגלית (יש במב"ל גם תלמידים שהם קצינים בכירים בצבאות זרים) שאסר הכנסת כוס קפה פנימה. 

הנספח הצבאי הגרמני נעצר ליד השלט. ממש קפא על מקומו. על הדלת. בתגובה מידית אמרתי לו, שעכשיו אני מבין למה אלוהים לא נתן את התורה לגרמנים, הם עוד היו עושים בדיוק כל מה שכתוב...

[התמונה המקורית: מעמד הר סיני, תחריט מ-1723; והיא נחלת הכלל]