[צילום בן גוריון: התמונה המקורית היא רכוש הציבור]

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן] [לקובץ מאמרים על בכירות ומשמעויותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דוד בן גוריון, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 18 בינואר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.

*  *  *

איך נכנסים נכון לתפקיד בכיר?

בקרוב יכנסו למשרדי ממשלה רבים שרים חדשים; ועימם מנכ"לים חדשים רבים. לרבים מהם תהיה זו היכרות ראשונה עם המשרד ואתגריו; ואז, תתחיל עונת הטעויות. דעו, שאת רוב הטעויות, מנהלים עושים בתחילת הקדנציה!

מדוע? הם מוצפים במידע מגורמים אינטרסנטים, שמנסים לקדם את האינטרסים שלהם; לפני שהשר והמנכ"ל החדש יבינו מי נגד מי:

• מנהלים רבים נדחפים לפעולה ולשינוי, לפני שהבינו את העניין עד תומו; או שהם נמנעים מלעשות פעולות שאם לא עשו בשנה הראשונה, לא יוכלו לעשות יותר; ואח"כ, הם מעבירים את הקדנציה כולה בניסיון להתמודד עם הטעויות הללו.
• מנהלים אחרים באים דווקא מן התחום, בטוחים בידע שבידם ובניסיונם; אבל, במציאות הדינאמית והמשתנה במהירות שלנו, דווקא אלו מכשילים אותם; ושוב, הם נדחפים לפעולות מהירות ושגויות.
• ויש כאלה שקודמו לבכירות ומשתוקקים לבטא כבר את עצמם. נדמה להם שהם מכירים את ארגונם ואת התפקיד החדש עד תומו. רק שכמו שאמר ראש ממשלתנו לשעבר אריאל שרון מניסיון אישי: "דברים שרואים משם לא רואים מכאן"...

בעיצומו של המבחן הקשה ביותר של העם היהודי מאז השואה, נתן לנו האב המייסד, דוד בן גוריון, את אחד הלקחים הניהוליים החשובים ביותר של איך נכנסים לתפקיד חדש שאינך מכיר...

דוד בן גוריון הגיע למבחן חייו במלחמת העצמאות, אחרי עשרות שנות הנהגה, בהם מבחני הביטחון הקשים במאורעות: 1929, 1936-39 (שנות המרד הערבי הגדול), שלמעשה, הכינו בהדרגה את הנהגת היישוב ואת הכוח הצבאי היהודי לקראת המבחן הגורלי בתש"ח. אולם הוא עצמו, לא עסק עד אז בתחום הביטחוני.

מתוך הבנה שהזמנים משתנים - וההכרעה עוברת מהתחום המדיני לתחום הצבאי - נטל דוד בן גוריון על עצמו, בסוף 1946, תיק חדש, שלא היה עד אז בהנהלת הסוכנות היהודית: תיק הביטחון, ומחורף 1947 הטיל עצמו בכל המרץ האופייני לו למשימה החדשה: עמידה בראש המערכת הביטחונית של היישוב.

הדרך שלו ללמוד את הסוגיות הייתה בהשתלמות ממושכת בנושא - 'סמינר' בלשונו. הוא נמשך מספר חודשים. חלקים מהסמינר הזה לקחו אף שנה. לצורך כך נפגש עם אנשים שונים עד שגיבש 14 נושאים שבהם הרגיש בן גוריון שהוא צריך להתעמק, ממבנה הצבא וארגונו ועד תקציב ונוער. על - 14 הנושאים הללו התבסס הסמינר.

אז הגיע שלב לימוד הנושאים: לצורך לימוד, הוא זימן אליו את כל מי שעלה בדעתו שיכול לתרום לו: ראשי ה'הגנה' ומפקדים בדרג הבינוני, ממלאי תפקידים שונים ואישים נבחרים, ובוגרי הצבא הבריטי. הוא נפגש עם יחידים ועם קבוצות, התקיל את הנשאלים בנתונים או הערכות שמסרו אחרים, לא השאיר שום נושא מחוץ לשולחן, מגודל התקציב הדרוש לצבא ועד לדעתם של מפקדים על עמיתיהם.

[צילום משה פרידן, לע"מ]

בן גוריון לא רק שמע את כולם. הוא נתן דגש מיוחד דווקא לבעלי הדעות החריגות, לדִּיסִידֵנְטים (Dissidents): אותה קבוצת אינטלקטואלים - בתוך הממסד וגם מחוצה לו - הקוראים תגר על האופן שבו הדברים מתנהלים. האנשים הללו הם האחרונים שמישהו ימליץ לקברניט לפגוש. הם מעצבנים את אנשי הארגון שנאטמים אליהם, אבל הם המפתח להבנה נכונה של המציאות, ללא פילטרים של בעלי עניין. יתרה מכך, הם גם המפתח למציאת דרכי ההתמודדות הנכונות!

[להרחבה בנושא דִּיסִידֵנְטים וחשיבותם לארגונים, לחצו כאן]

בן גוריון לא רק שמע את כולם. הוא נתן דגש מיוחד לגורמי אופוזיציה לדעות השולטות בכיפה; ולבעלי הדעות החריגות, לדִּיסִידֵנְטים (Dissidents): אותה קבוצת 'בנדיטים', אינטלקטואלים - בתוך הממסד וגם מחוצה לו – אלה שאוהבים לשאול את השאלה המעצבנת "למה?" שקוראים תגר על האופן שבו הדברים מתנהלים.

האנשים הללו הם האחרונים שמישהו ימליץ לקברניט לפגוש. הם מעצבנים את בכירי הארגון שנאטמים אליהם, אבל הם המפתח להבנה נכונה של המציאות, כי יש להם תכונה מגונה לומר את האמת, ללא פילטרים של בעלי עניין. יתרה מכך, הם גם המפתח למציאת דרכי ההתמודדות הנכונות!

כך לדוגמה, נתן בן גוריון במה ליוצאי הצבא הבריטי - שהביאו הסתכלות אחרת מזו של הממסד - שהרבו לבקר את הגישה המיליציונית והלא מקצועית של הממסד הביטחוני של אותם ימים (קרי, אנשי ההגנה). הוא שמע את כולם; שם לב לדרך שבה השפיע הניסיון האישי על השקפת עולמו של כל אחד מהם; ותוך כדי כך, עיצב את השקפת עולמו שלו. ב-27 במאי 1947, תם החלק הראשון של "הסמינר", כפי שכונתה התקופה הזו אחר כך.

ואז אחרי שלב בחירת הנושאים ושלב ליבונם, הגיע בן גוריון לשלב השלישי: הוא גיבש לעצמו מסקנות; וגם אז חיפש לעצמו משוב או היזון חוזר, ניסה אותן על קבוצות נבחרות של מאזינים. על בסיס המשובים שקיבל גיבש לעצמו את הבנותיו באופן סופי וב-18 ביוני 1947, פרסם את מסקנותיו בתזכיר למפקדת ההגנה. זהו מסמך מדהים: יש בו קווי מתאר למבנה הצבא, שיטת הפעולה וההכשרה שלו והמקורות מהם ישאבו מפקדיו.

ואז הגיע תורו של השלב ברביעי: בחודשים הבאים פעל בן-גוריון, תוך מאבקים מתמידים עם מפקדי שטח, ליישום המסקנות שלו. הוא החליף מפקדים, קבע מבנים, לא היסס להדיח את מי שלא נראה לו. ההיסטוריונים מתווכחים על התוצאה, אבל לא על התהליך. הסמינר, קבע ההיסטוריון מרדכי נאור, "הוא חדר הלידה של צה"ל" (נאור וגלעדי, 1990; שלח, 2012).

והלקח?

תמיד יהיו דברים דחופים וחשובים שמחייבים פעולה. אבל כניסה לתפקיד מחייבת לימוד מעמיק והבנה של הסביבה התאורטית והמשימתית של אותו תפקיד... זכרו את ארבעת השלבים של בן גוריון, שבשלושת הראשונים שלו הקפיד להיפגש עם אחרים ולקבל משוב – היזון חוזר שעזר לו לבסס את דעותיו:

• השלב הראשון: בחירת הנושאים לסימינר
• השלב השני: ליבון הנושאים. אם תרצו, הסמינר עצמו.
• שלב שלישי גיבוש משמעות ובדיקתם על שומעים שונים כדי לוודא – בעזרת מזוב / היזון חוזר שאלו הדברים הנכונים לעשות
• והשלב הרביעי: יישום נחוש ולא מתפשר של החלטותיו.

זכרו: רוב הטעויות של מנהלים חדשים נעשות בתחילת הקדנציה. על כן, הקדישו את התקופה הראשונה שלכם ללימוד נכון של ההיבטים המקצועיים והאחרים של התפקיד. רק אז מתוך הידע הנצבר והבנת האינטרסים השונים, גבשו תורת הפעולה, וגם אז, קבלו עליה משוב, בטרם פעולה, ממומחים שונים. רק אז תהיו בשלים לבטא את עצמכם כמנהלים וכמנהיגים!

ההרצאה המוקלטת:

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן] [לקובץ מאמרים על בכירות ומשמעויותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דוד בן גוריון, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• מרדכי נאור, דן גלעדי (1990), ארץ ישראל במאה העשרים : מיישוב למדינה 1900 - 1950, תל אביב: משרד הביטחון.
• שלח עפר (2012), הסמינר של בן-גוריון, 24/7/12, nrg.
• אורי מילשטיין (2018), גאון ונדיב ואכזר: המורשת הביטחונית שהותיר בן גוריון למדינת ישראל, מעריב, 14/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), דִּיסִידֵנְטים וחשיבותם לארגונים, ייצור ידע, 3/5/18.