[בתמונה: פרופ' זאב רוטשטיין - איש טוב! התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Arielinson. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

ברוך (בּוּקִי) נאה (חוץ מהיותו המדריך הנערץ שלי בצופים) הוא אחד מכתבי הפלילים המיתולוגיים של ישראל, שמנהל משך שנים יחסי אהבה שנאה עם משטרת ישראל. הרשימה הזו הופיעה בדף הפייסבוק שלו, והיא מופיעה גם כאן באישורו.

[מקור התמונה משמאל: פייסבוק]

*  *  *

פרופ' זאב רוטשטיין - שמוצג בתקופה האחרונה כבריון מטורף וסכסכן - הוא איש טוב. חוץ משכל גדול יש לו גם לב גדול.

היה לנו חבר משותף שקראו לו זלמן וינדר שהכינוי שלו היה שושי. (ראו תמונה למטה). שושי היה טרנסג'נדר-קרוס דרסר, טרבל מייקר מופרע לא קטן, עלוב חיים, שהיה גם חולה בלא מעט מחלות.

אחרי הרבה שנים שטיפלו בו באיכלוב - בכל הדקירות והמכות שהיה מקבל בעבודה שלו כזונת רחוב - הוא רב איתם; וכל פעם כשהיה בא אמבולנס לפנות אותו, בגלל צרה כזו או אחרת, הוא היה פוקד על הצוות הרפואי "רק לא איכלוב".

העבירו אותו לבית החולים שיבא תל השומר. גם שם זלמן - חברי המופרע - עשה מהומה. בא המנהל, פרופסור זאב רוטשטיין, ובשפתו המיוחדת, איים עליו שאם הוא לא מתנהג יפה זורקים אותו לעזאזל; ומוציאים הוראה לאמבולנסים ולשומרים, שאסור לתת לו לעבור את השער. אבל, "אם יתנהג יפה שיבא תהיה הבית שלו"...

[בתמונה: זלמן וינדר מחזיק בידיו את תמונתו בלבוש נשי. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי צילם אמיר תכלת, עריכה ST∙אסתר, קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.5]

עשו עסקה. לחצו ידיים. פרופסור רוטשטיין נתן לו את הטלפון שלו בבית ואת הפלאפון שלו; ופרס עליו את חסותו. בשנותיו האחרונות, המקלחת בבית של זלמן לא הייתה תקינה. במסגרת העסקה עם רוטשטיין; הוא היה מגיע לתל השומר, מתאשפז ליומיים שלושה, אוכל שותה מתקלח, מקבל קצת יחס והולך הביתה. אם צוותי בית החולים לא היו עוברים לדום, ועושים מיד מה שהוא מבקש, אז זלמן היה מתקשר לפרופסור רוטשטיין כדי ש"יגיד להם".

יום אחד הקצין קרמשניט ואני דוחפים את זלמן על כסא גלגלים לבית הקפה של בית החולים. פתאום בא פרופסור רוטשטיין ועשינו "ישיבת מסדרון" על איזשהו עניין שקשור בחבר שלנו זלמן.

יום אחד רוטשטיין עבר לירושלים לבית חולים הדסה. בדיוק באותם ימים זלמן השתחרר מאשפוז בתל השומר. "אבא רוטשטיין" היה בירושלים. הקצין קרמשניט היה עסוק במלחמות שלו במשטרה. אני טסתי לעבודה בסיציליה; אז זלמן לקח הרבה כדורים בלע אותם, נכנס למיטה, נרדם; ואחרי שבועיים, מכבי האש פרץ את הדלת והוציא את הגופה שלו.

רוטשטיין איש טוב. גבר גבר!