[בתמונה: הגדרתן של המלחמות... 'המלחמות הקטנות' של ישראל כאי-סימטריות - שנכונה מבחינה מבצעית-צבאית - מוטעית לחלוטין מנקודת המבט החשובה יותר: המדינית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Momentmal לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של אודי מנור, 366]

פרופסור אודי מנור (ראו תמונה משמאל) הוא היסטוריון של העם היהודי בעת החדשה, במכללת אורנים. חבר מפלגת העבודה.

• לבלוג של אודי מנור, לחצו כאן
• לבלוג הקצר של אודי מנור: 366, לחצו כאן

*  *  *

הטענה לפיה 'מלחמה רגילה' נבדלת מ'מלחמה קטנה ולא סימטרית' בכך שאת הראשונה אפשר להכריע ואילו את השנייה לא, איננה משכנעת מנקודת המבט החשובה: זו המדינית.

כי מלחמת ששת הימים, המלחמה הכי סימטרית ורגילה לכאורה – קצרה וברורה בהכרעותיה – לא הביאה לתוצאה מדינית ברורה. לעומת זאת, מלחמת לבנון השנייה, מלחמה לחלוטין לא סימטרית שעד היום נתפסת בעיני רוב הציבור כ"כישלון", הביאה להישג מדיני מכובד למדי, הגם שאיננו רשמי וסגור.

ואלו, שוב, הסיבות לכך שאחרי 1967, לא הושגו הישגים מדיניים: לא מדובר במחדל וגם לא בחדלות אישים אלא במאבק פוליטי בין כוחות מאוזנים למדי שלא אפשרו הכרעה ברורה. וזה עוד לפני שדנים בתרומת הצד הערבי לעניין, וכמובן לתרומתם של גורמים בינלאומיים בראשם המעצמות.

בסרטון: מלחמת ששת הימים - מ"סדין אדום" ועד "הר הבית בידינו" 50 שנה למלחמת ששת הימים, ארכיון צה"ל: מלחמת ששת הימים, המלחמה הכי סימטרית ורגילה לכאורה – קצרה וברורה בהכרעותיה – לא הביאה לתוצאה מדינית ברורה...

.

באותו אופן, אך הפוך מבחינה עניינית, קל להסביר מדוע הניצחון המוגבל מאד במלחמת לבנון השנייה (2006) הביא להישג מדיני סביר למדי:

• ראשית, לגבי האינטרס הישראלי בגבול הצפון אין מחלוקת של ממש בקרב מקבלי ההחלטות. במצב כזה, גם ניהול בינוני מבחינה מבצעית, לא פוגע יתר על המידה בהישגים המדיניים.
• שנית, גם האינטרס הלבנוני ברור למדי, הגם שהוא בנוי משרשרת ארוכה של פרדוקסים המאפיינים את המדינה הזו שפעם, ממש מזמן, כינו אותה 'שוויץ של המזרח התיכון'. האינטרס הלבנוני הוא למנוע מצב בו פעולה נמרצת מדי של צה"ל תחזיר את המדינה הזו לימי הביניים. המשמעות המעשית היא ריסון עצמי מצידו של חיזבאללה, מבלי שהוא מוותר על עמדת הכוח שלו.
• שלישית, הנסיגה החד צדדית של ישראל ב-2000 קיבלה משנה תוקף בהסכם של ישראל עם האו"ם ב-2006 באשר למעמדו הבינלאומי של קו הגבול הרשמי, צעד המבטל את הלגיטימציה של חיזבאללה כמגן השטחים הכבושים, זאת למרות 'טיעון שבעת הכפרים' הנשען על ויכוח ישן בהרבה שככל הנראה לא מאד מעניין את המערכת האזורית והבינלאומית.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי djedj לאתר Pixabay]

ההיגיון של מלחמת לבנון השנייה תקף במידה מסוימת – אבל רק עד גבול מסיים – למקרה של  עזה. התוקף הוא במישור ההרתעתי ובמישור הגבול המדיני. מהבחינה החשובה האחרת – יצירת מוטיבציה לריסון עצמי – אין שוויון בין לבנון לבין עזה.

למרבה הצער, בעזה אין אוכלוסייה נוצרית מודרנית כפי שיש בביירות. מנקודת מבטם של חמאסניקים לא מעטים, האיום להחזיר את עזה לימי הביניים נשמע דווקא כאפשרות טובה...