[בתמונה: דוד בן-גוריון באספת בחירות של מפא"י, 20 בינואר 1949. התמונה היא נחלת הכלל]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של אודי מנור, 366]

פרופסור אודי מנור (ראו תמונה משמאל) הוא היסטוריון של העם היהודי בעת החדשה, במכללת אורנים. היה חבר במפלגת העבודה.

מחבר הספר: 'יגאל אלון - ביוגרפיה פוליטית 1980-1949'.

• לבלוג של אודי מנור, לחצו כאן
• לבלוג הקצר של אודי מנור: 366, לחצו כאן

*  *  *

366 מלים על סופן, עלייתן, התפלגותן והשתנותן של מפלגות, ומדוע לא מדובר בהרבה יותר מאשר פולקלור השווה בערכו כמעט לעיסוק באגדות ובנוסטלגיות ספורטיביות (הידעתם למשל שהפועל ר"ג לקחה את גביע המדינה, שהפועל גבת-יגור ניצחה את מכבי ת"א ושהפועל פתח-תקווה הייתה אלופה חמש פעמים ברציפות?)

כי מה שחשוב בפוליטיקה היא הפוליטיקה עצמה, כלומר כיצד פועלים במסגרתה אנשים הלוקחים על עצמם את התפקיד כפוי הטובה, ועם זאת מלא המשמעות ולכן המתגמל כל כך (והעיסוק ב'שחיתות' הוא הבל הבלים וחבל שהסיכוי לעקור את הנטייה הציבורית לעסוק במי האפסיים האלו שואף לאפס).

כי התפקיד מלא משמעות - ולכן המתגמל - ממוקד בשאלה קבועה אחת המתפצלת כמו כל דבר בחיים לאינספור שאלות משנה: מה דמותו הרצויה והראויה והאפשרית של העתיד.

[בתמונה: נחום סטלמך במדי הפועל פתח תקווה (משמאל) בועט לשערה של הפועל רמת גן, 1959... הידעתם למשל שהפועל ר"ג לקחה את גביע המדינה, שהפועל גבת-יגור ניצחה את מכבי ת"א ושהפועל פתח-תקווה הייתה אלופה חמש פעמים ברציפות? התמונה היא נחלת הכלל]

בישראל, ולמעשה מיומה הראשון של הציונות המעשית, אי אז ב-1878 (ראש פינה ופתח-תקווה), ועד מחר בבוקר (ומחר בבוקר יגיע עוד פעם מחר בבוקר שכרגע הוא מחרתיים בבוקר וחוזר חלילה; כי בכל רגע, העתיד מתדפק על ההווה שמתהווה בכל יום שעובר לכדי עבר), שאלת העתיד התפצלה קודם כל לשתי שאלות משנה גדולות: פנים וחוץ:

• פנים, כלומר דמותה של החברה ההולכת ונבנית כאן מאבק-אדם שהתכנס כאן מכל קצוות תבל, משתיים ומאה ארצות כשהוא דובר ע' שפות. סולידרית תהיה החברה או אדם-לאדם-זאבית? ואם סולידרית – על יסוד כלכלי-מדיד או על יסוד סמלים והתרגשויות משותפות או גם וגם ואם גם וגם אז באיזה מינון? וכיצד יעוצבו היחסים בין הרשויות? ואיזו תרבות תהיה לעם הזה, עכו"ם או מדע או גם וגם ואם גם וגם אז באיזה מינון? 
• חוץ, כלומר מעמדה של החברה היהודית שבנתה לה מדינה לצורכי כלכלה והתגוננות וחוק וסדר, בקרב שכניה הערבים, האזרחים, הקרובים והרחוקים.

ועל כל השאלות הללו ניתנו תשובות - שמסיבות של מסורת עולמית שראשיתה ב-1789 - אובחנו במונחים של 'ימין' ו'שמאל'

ומשנות ה-20' של המאה הקודמת, החלוקה הזו ייצרה גם מתח בין-גושי וגם מתח פנים-גושי. ומכאן למשל, התכנסותן של מפלגות הפועלים בתוך קואליציה של מפא"י; ומכאן למשל התפלגותו של ד"ר שמשון יוּניצ'מן (1961-1907; ראו תמונה משמאל) - שהיה ממנהיגי תנועת בית"ר וחבר הכנסת מטעם חרות - מהרוויזיוניסטים.

והיום 'ימינה' ושלשום 'קדימה' ולפני 20 שנה 'שינוי' ובאמצע 'התנועה' ו'כולנו' ולקראת 2023 'איזמל' = אני יאיר זה מזכיר לי [תהליכים].

השאלות הפוליטיות אבל יישארו כפי שהיו. ומכיוון שכמעט תמיד, מנהיגינו מיישמים את דרכה ההיסטורית של תנועת העבודה, מה זה משנה תחת איזה דגל?

נוסחת הצלחתנו ב-142 השנים האחרונות: מתינות ויזמות מדינית וצבאית, מעורבות ממלכתית בכלכלה לטובת שגשוג ופיתוח, פלורליזם תרבותי, שלטון החוק. 

השאלה לא 'האם' כל אלו, אלא איך.