[בתמונה: הנה היוצא מן הכלל - בלייזר: מטוס ג'מבו משמיד טילים בעזרת לייזר. התמונה היא צילום מסך (ראו הסרטון למטה)]
אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים
* * *
מהפיכות טכנולוגיות מאפיינות מאז ומעולם את התפתחות האנושות. הוכח שוב ושוב כי מלחמה נגד הקדמה סופה תמיד להיכשל; וסביר מאוד שתביא אסון על הצד - שמשיקולים אישיים וכלכליים מקומיים - לא אימץ בזמן את הטכנולוגיה החדשה:
- העגלה, הכרכרה וספינת המפרש נכנעו למכונית, לרכבת, לאוניה הממונעת ולמטוס.
- החרב, החץ והקשת, הרומח והכידון נכנעו לחומר הנפץ, לרובה, לתותח, לטנק, לספינת התותחים, למטוס ולרקטה.
בשנים האחרונות - וכעת, בעוצמה כפולה - מתרחשת מהפיכה שמשנה שוב את פני המלחמה: מהפיכת הטילים המדויקים שאינם ניתנים ליירוט ע"י טילים נגד טילים.
הנה לפניכם מצב ייחודי, שבו יש למטוס יכולת להשמיד טילים, עם תותח הלייזר המותקן עליו:
.
הטכנולוגיה הנוכחית - בגלל השיפור העצום בעוצמת המחשבים הזעירים אותם ניתן להתקין בראש הטיל וביכולות הראיה האלקטרו-אופטית - מאפשרת כעת פגיעה מדויקת בכל מטרה ע"פ זיהוי של תמונת המטרה. זאת, כאשר ניתן לשגר את הטילים מכל מקום ביבשה ו/או מטוס, ספינה, צוללת וכד':
- פגיעה של טילים מתמרנים שמעשית אינם ניתנים ליירוט ע"י טילים נגד טילים.
- פגיעה של פגזים מדויקים שבגלל עלותם הנמוכה, מספרם הרב וצפיפות המטחים של הארטילריה גם הם מעשית לא ניתנים ליירוט.
מנגד, ניצבת התעשייה הביטחונית האדירה, שפרנסתה מבוססת על ייצור של טילים נגד טילים, יקרים וחסרי תוחלת, שלא יעמדו בפני מתקפת רקטות וטילים נרחבת. כך גם על ייצור והחזקה של מטוסים יקרים מאוד, 100 מליון דולר+ רק לרכש של ליחידה אחת, כאשר כבר היום, המטוסים - למרות חמקנותם - חוששים להתקרב ליעד ההפצצה; ומשגרים כנגד המטרה טילים מדויקים ממרחק רב.
הדרך הזו בזבזנית להחריד, לא יעילה ומונעת מאיתנו וכך גם בארה"ב להצטייד בנשק תקיפה עדיף מבחינת יכולות ובעלויות קטנות פי כמה. כך גם נמנע פיתוח ורכש של האמצעי היחיד שיכול לסכל מתקפת רקטות וטילים נרחבת והוא נשק הלייזר היבשתי קצר הטווח ובעקיפין האווירי ארוך הטווח.
רוסיה וסין הבינו, לפני עשור, את היתרון של הטילים המדויקים; ומצטיידות כעת בכמות ובאיכות שתאפשר להם להתמודד עם צבא ארה"ב שמבוסס עדיין על מטוסי קרב יקרים ונושאות מטוסים אדירות.
ארה"ב מתחילה כעת להבין כי חייבים להדביק את הפער בייחוד בתחום הטילים ההיפרסונים; והם משקיעים מיליארדים בתחום.
מה שעדיין (נראה שבגלל שיקולים של רצון להגן על התעשיות הביטחוניות) לא מפותח שם הוא הצד ההגנתי. את הטילים והפגזים החדישים לא ניתן - כלכלית ואיכותית - ליירט באמצעות טילים נגד טילים. זמנם עבר.
רק לייזר רב עוצמה, לייזר יבשתי ולייזר אווירי ארוך טווח. אם זה לא יהיה לנו, נפגע קשות בעורף האזרחי; וזאת ללא קשר לחיל אוויר המשוכלל שלנו. מטוסים, בדרך כלל, יש לדעת לא יודעים ליירט טילים!
אלי בר-און ממשיך עם המנטרה המוליכה שולל מבית היוצר של עודד עמיחי: "רק לייזר רב עוצמה, לייזר יבשתי ולייזר אווירי ארוך טווח (להגנה נגד טילים – מש) אם זה לא יהיה לנו, נפגע קשות בעורף האזרחי; וזאת ללא קשר לחיל אוויר המשוכלל שלנו."
מערכות הלייזר שבר-און מנסה ללא לאות לטרטר בהן לאהבלי ציון את השכל מעולם לא יירטו ולעולם לא יירטו טילים בתרחישי מלחמה אמיתיים.
אם רק 1% מהיכולות שהוא מייחס ללייזרים שלו היו קיימות, מה הבעיה שלו לדרוש הבאתן לארץ להוכחת קיום עצמאית שלנו כמקובל בעסקות נשק בכל העולם?
בר-און אינו מהנדס והוא הדיוט מוחלט בטכנולוגיות כולל במיוחד באלה של יירוט טילים. הוא שואב את המנטרות חסרות הבסיס שלו ממעמקי מוחו הקודח. אני מאוד מתקשה להאמין שאין לו אינטרס כלכלי בלובינג הבלתי ניתן להתשה הזה שלו.