[בתמונה: צה"ל איננו דון קישוט ואיננו נלחם בטחנות רוח... גם במרחק השנים, צריך להכיר בכך שאיוולת וטמטום אינם משקפים את רוח צה״ל... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GDJ לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן]

אלוף משנה דובי קלינגר אל״מ משרת במילואים באוגדת הבשן 210. הוא חקלאי עובד אדמה מתוך בחירה ואהבה. בתפקיד האחרון בשרות הקבע, שימש כמפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי וכמדריך ללימודי מודיעין במכללה לפיקוד ומטה (פו״ם); ובמשפט אחד אזרח שמאד אכפת לו מהנעשה במדינתו.

*  *  *

ציון עשרים שנה ליציאה החד צדדית מלבנון הוציאה מכל חורי המסתור את כל החכמולוגים - הפרשנים, כדי לתאר לנו כמה "מטומטם" - לא פחות מזה - היה להישאר בלבנון, עד שהגיע המשיח, אהוד ברק ובאבחת מגל (ציטוט מדבריו: "ישבתי עם עצמי חצי שעה לבד בחדר, חשבתי והחלטתי זהו יוצאים...") החליט לחלץ את צה״ל והמדינה מהצרה; וכל יום "מוכיח" כמה הוא צדק וכמה כולנו היינו מטומטמים...

לא מפתיע, שהדיון אינו עוסק בברור, למה היה צורך אז להישאר בשטח, וגם אז היו שלבים של נסיגות הערכות מחדש: ביירות, גמור- עין זחלתא, צידון ג׳זין - האוולי ועד לקו הליטאני רצועת הביטחון. מותר וצריך לתחקר, למה שהינו בלבנון, האם זו החלופה היחידה והטובה האפשרית שהייתה אז, ואולי גם היום?

לא ראוי ולא נכון לומר היום "אמרנו לכם!". לא ראוי ולא נכון לקבוע, שהיה זה מעשה מטומטם, ולמה חיכינו עד להארה שנפלה על ברק. נכון לומר שהיו דיונים והיו שיקולים לבחינת החלופות, לתרומת השהייה בלבנון להגנת ישובי הצפון. בירור אסטרטגי ובירור טקטי פשוט היו בוודאי מעלים נימוקים טובים לכך, שהגנת הישובים סמוכי הגבול הייתה מחייבת מרחב התראה, כדי להשיג "זמן טכני" להערכות כנגד תקיפת הישובים והדרכים שביניהם.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'טקטיקה', לחצו כאן] 

["ישבתי עם עצמי חצי שעה לבד בחדר, חשבתי והחלטתי זהו יוצאים..." תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GraphicMama-team לאתר Pixabay]

אתחיל מהצד הרגשי. שירתתי בלבנון, שני בני שרתו שם (עיישה -ריחן ודלעת, בהטעמה). אני מתקשה וכואב לשמוע את ההגדרות הבוטות על "הטמטום והאיוולת" ועוד עלבונות, שמטיחים "חכמי הבדיעבד" במפקדי צה״ל, על ההחלטה לשהות (במובן להילחם!) בלבנון. הזיכרון עם השנים משתלט עלינו. קשה לזכור כי צה״ל פעל בלבנון במבצעים, שתכליתם לפגוע ולסכל; ולפעמים, להעניש ולהרתיע מחדש. צה״ל פעל בשיטת הפשיטות מהים ומהאוויר היסב נזק גדול למחבלים של אז; אבל גם שיגרת המבצעים לא הצליחה למנוע את הכוונות הרעות. גם במבצעים אלו שילמנו במיטב בנינו, הרוגים ופצועים.

היה לי ברור כי היציאה למלחמת שלום הגליל והשהייה שנמשכה בעקבות זאת, היא כשמו של המבצע ״שלום הגליל״. צמרת הפיקוד של צה״ל הבינה כי להגן על צפון מדינת ישראל יש למנוע את התעצמות המחבלים הפלסטינים בלבנון בכלל ובגבול לבנון בפרט. אירועי הרג ופציעת התלמידים במעלות ואביבים, בית הילדים במשגב עם עמדו ככתובת גדולה על הקיר. המסקנה הייתה, שצריך רצועת בטחון שתאפשר להרחיק את האיום המידי מעל היישובים. זה מה שאני הבנתי; זה מה שילדי הבינו: שרות בלבנון ברצועת הביטחון זאת משימת צה״ל להגן על הישובים והתושבים. שום איוולת ושום טמטום וגם לא תסכול על אמירות: "שדם חייל אינו פחות כחול מדמו של האזרח".

[בתמונה: מנהרות החיזבאללה - רק חישבו איך ישתנה השיח, אם במלחמה הבאה יצליח חיזבאללה לכבוש יישוב ישראלי על הגבול. איך ידברו אז על בצורך ברצועת ביטחון... מקור התמונה: דובר צה"ל]

בתיאור הדרמטי במעריב, ב- 21.5.20 שהביא עמוס גלבוע על התהליך שקדם ליציאה מלבנון, הוא מציג ויכוח לגיטימי בין הדרג הצבאי הגורם המבצע, הגורם האחראי על ה'איך' ובין השר ברק המבקש להשיג לגטימציה בנ״ל לנסיגה וחוסר לגיטימציה (כאלו שהייתה כזו) לפעולות חיזבאללה. עמדת צה״ל נבעה מחשיבה כי שהיית כוחות בשטח תמנע מחיזבאללה להגיע לגדר. זו גישה בסיסית מקובלת ובין לאומית בתפיסת מושג צורת הקרב, הקרויה "הגנה". מסך מאבטח, או רצועת אבטחה, מרחב בו פועל כוח צבאי - במאפיינים גלויים וסמויים, בכוחות יחסית קטנים - הבאים לסכל חדירה, פריצה או שימוש של ירי מנגד.

הרבה השתנה מאז הנסיגה ב- 2000: חיזבאללה התעצם. חיזבאללה ביצע פעולות חטיפה, שאחת מהם הובילה ל"לבנון 2". חיזבאללה נשאב ללחימה בסוריה; ומנסה לפתוח חזית רחבה מצפון וממזרח. בגבול היום שורר שקט רק מעל פני האדמה. המנהרות לימדו, שהכוונות להרע לא השתנו; והאיום רק התעצם. בינתיים לשמחתנו, צה״ל מצליח במשימתו, גם מתוך שטחנו (רק חישבו איך ישתנה השיח אם במלחמה הבאה יצליח חיזבאללה לכבוש יישוב ישראלי על הגבול. איך ידברו אז על בצורך ברצועת ביטחון...)

להרתעה של 2006 יש השפעה עד היום. החקלאים מעבדים עד הגדר; והצימרים עמוסים בנופשים הגליל חזר לחיות. הדרג המדיני צריך לקבוע מדיניות. צה״ל, אז והיום, צריך להיות "קבלן הביצוע". הנהגתו מנוסה, שקולה ואינה מתלהמת. גם במרחק השנים, צריך להכיר בכך שאיוולת וטמטום אינם משקפים את רוח צה״ל.

[לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן]

[בתמונה: רצועת הביטחון - מסיבת סיום... התמונה באדיבות במחנה, אתר צה"ל. שם הצלם אינו מוזכר]

[לקובץ המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על ‘הרתעה’ באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/10/19.