[למאמר המלא בניו יורק טיימס, לחצו כאן]

אחרון חביב, בסוף הרשומה אסקור שני תרחישי קיצון נוספים, האחד לטובה והאחד לרעה.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן][להרחבת המושג: 'אי ודאות', לחצו כאן]

המסע בדרך לחיסון

הרעיון מאחורי חיסונים מאד פשוט: אנו רוצים לגרום לגוף לפתח נוגדנים כנגד אבני-בניין מסוימות של הנגיף. בדרך זו, ברגע שהנגיף יחדור לגופו של המחוסן, הוא ייתקל בנוגדנים שכבר קיימים בזרם הדם ורק מחכים להיצמד אליו ולנטרל אותו, או לפחות במערכת חיסון שכבר מכירה אותו ויכולה לזנק לפעולה ולפתח נוגדנים כנגדו תוך זמן קצר מאד.

פשוט, נכון? עקרונית, כן. אלא שכמו שתמיד קורה בביולוגיה, יש שפע של אתגרים בדרך למימוש. אנחנו צריכים להבין איזה מאבני-הבניין שמרכיבות את הנגיף מעוררות את התגובה החיסונית היעילה ביותר של הגוף. צריך למצוא את הדרך הנכונה להזריק את אבן-הבניין הזו לגוף מבלי שתיהרס תוך דקות בזרם הדם, וכך הגוף לא יספיק לפתח נגדה תגובה חיסונית. וכמובן, צריך לוודא שהחיסון עצמו לא יזיק לגוף בדרך כלשהי. ואלו רק כמה מהבעיות עמן צריכים מפתחי החיסונים להתמודד.

כל הבעיות האלו – ורבות אחרות – מביאות לכך שלחיסון הממוצע שמפותח במעבדה יש סיכוי של 6 אחוזים בלבד להגיע לשוק בסופו של דבר[2]. וזה עוד במצב בו אנו מבינים לרוב את המחלה שהוא נועד למנוע – מה שבמפורש אינו המצב עם נגיף הקורונה החדש. פיתוח חיסונים היה ועודנו מבצע קשה, מייגע ובעיקר ארוך. הזמן הנדרש לפיתוח חיסון ממוצע הוא 10.7 שנים. החיסון שפותח בזמן הקצר ביותר אי-פעם היה החיסון לאבולה, שהגיע לשוק תוך חמש שנים בלבד[3].

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי iXimus לאתר Pixabay]

התהליך אורך זמן רב כל-כך מכיוון שהוא מחולק למספר שלבים:

שלב המחקר האקדמי

חוקרים במעבדות מציעים רעיונות לחיסונים אפשריים, בוחנים אותם על מודלים ממוחשבים ועל בעלי-חיים, ובוחרים את החומר המוצלח ביותר אותו ישלחו לניסויים קליניים בבני-אדם. שלב זה יכול לקחת שנים ארוכות, אבל יש לנו מזל עם וירוס הקורונה החדש: הוא דומה מאד לווירוס ה- SARS המקורי שהתפשט באסיה לפני כמעט עשרים שנים[4], ולכן יש לנו הבנה טובה יותר של המבנה שלו מאשר אם היה מדובר בווירוס חדש לגמרי. ומה שיותר חשוב, חברות התרופות והממשלות אינן מחכות למדענים שיגבשו תיאוריה מוצלחת שמתארת את דרך ההדבקה של הנגיף, וקיימים לפחות 112 חיסונים (נכון לרגע פרסום הרשומה) שנמצאים בתהליך פיתוח – וקרוב לוודאי שרובם המכריע ייכשלו מכיוון שלא עברו את תהליך הבדיקה הקפדני המקדים שבמעבדה[5]. אבל אם אפילו אחד יצליח – זכינו.

מכל הסיבות האלו, נקבע ששלב המחקר האקדמי עבור נגיף הקורונה החדש אינו עומד לקחת זמן כלל.

השלב הפרה-קליני

בשלב זה מוקדש מפעל קטן לייצור כמויות גדולות מספיק של החיסון עבור הניסויים הקליניים. התהליך אורך שנתיים וחצי בערך, אבל אפשר לזרז אותו בשנה בערך באמצעות פתיחה במחקרים הקליניים ברגע שיש מספיק חיסונים בשביל השלב הראשון.

בתרחיש האופטימי אם כך נקבע, שמשך השלב הפרה-קליני יהיה שנה אחת בלבד. בתרחיש הפסימי, שנתיים וחצי.

שלושת שלבי המחקרים הקליניים

מחקרים קליניים מחולקים לשלושה שלבים:

• בשלב הראשון נבחנת בטיחות הנגיף על מספר קטן של נבדקים – לא יותר מכמה עשרות.
• בשלב השני, נבדקת היעילות של הנגיף על כמה מאות נבדקים.
• ובשלב השלישי, על אלפים.

בין כל שלב מפרידים מספר חודשים, במהלכם עוברים החוקרים על התוצאות ומבקשים מהרשויות אישור להתקדם לשלבים הבאים. ביחד, שלושת השלבים אורכים כמעט ארבע שנים באופן רגיל.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידיAbhi_Jacob לאתר Pixabay]

החדשות הטובות הן שקיימת נכונות מצד הרשויות לשקול ביצוע ניסויים קליניים חופפים: לבדוק את הבטיחות והיעילות על אותם נבדקים, למשל, ובאותו הזמן. זה יכול לקרות, אבל כדאי לקחת בחשבון שיש סיבה טובה לכך שאנו בוחנים את הבטיחות של חיסונים, מכיוון שחיסונים ניסיוניים מן העבר יכלו להביא דווקא לתוצאה ההפוכה, ולהפוך את המחלה לקטלנית יותר[6]. כך שכן – צריך עדיין להקפיד על בטיחות, וכל דילוג על שלבים עלול להוביל לנזק ארוך-טווח. ואם זה לא מספיק, הרי שמכיוון שאיננו יכולים להדביק מתנדבים במכוון בנגיף, הרי שהניסויים יצטרכו להתקיים על אנשים באזורים שבהם הנגיף עדיין מתפשט. אם המגיפה תדעך בחודשים הקרובים, הרי שגם הניסויים הקליניים יתנהלו יותר באטיות.

אפילו בתרחיש האופטימי ביותר, קיום כל שלושת השלבים ייקח עדיין כמעט שנה – וזו, כאמור, מהירות מסחררת ביחס למצב עד כה. הצד החיובי הוא שמהרגע שחיסון מסוים יוכיח את יעילותו ובטיחותו בשלב הראשון והשני, ייתכן שהוא יינתן מיד לאוכלוסיות בסיכון הגבוה ביותר: לצוותים שאמורים לטפל בחולים, ואולי גם לקשישים.

בתרחיש הפסימי, השלבים עדיין יקוצרו, אבל הקושי במציאת נבדקים בסביבות הנכונות בהן הנגיף עדיין מתפשט יוביל לכך שהם יארכו שנתיים שלמות.

שלב בניית המפעלים

סיימנו את השלב השלישי בהצלחה, ויש לנו חיסון. הידד! אבל עכשיו צריך לייצר כמה מאות-מיליוני – ואולי מיליארדי – מנות. זוהי מטלה לא קלה. צריך לבנות מפעלים שלמים שיוקדשו במיוחד לייצור החיסון – מטלה שאורכת בסביבות החמש שנים בדרך-כלל. אלא מה? פילנתרופים כמו ביל גייטס התחילו להשקיע בהקמת מפעלים שכאלו כבר היום, על מנת שיהיו מוכנים ברגע בו נגלה את החיסון המוצלח[7]. זה עולה להם הרבה מאד כסף – מיליארדי דולרים, ליתר דיוק – אבל התוצאה תהיה שהמפעלים הללו יהיו מוכנים לייצור המוני כבר ב- 2023. כלומר, עוד שנתיים בערך מהיום.

שלב הייצור

לא קל לייצר חיסונים. את החיסונים לשפעת, למשל, עדיין מגדלים בביצי תרנגולות[8]. חיסונים אחרים מפיקים מנגיפים שמגדלים באופן מבוקר, על תרביות תאים אנושיים, ושצריכים להדביק את התאים ולהתרבות – תהליכים שדורשים זמן. וכל זה קורה במפעלים באופן מבוקר ביותר, כאשר כל טעות או זיהום יכולים לגרום לכך שכל המפעל יושבת לתקופה ארוכה.

החיסון עשוי להיות מוצלח בצורה לא-רגילה. הוא עשוי להיות המתנה הגדולה ביותר שניתנה לאנושות מאז התנ"ך של מפלצת הספגטי המעופפת. אבל כל זה לא משנה דבר כשמגיעים לשלב הייצור. לפי הערכת הניו-יורק טיימס, ייצור החיסון בכמויות הנדרשות ייקח שנתיים בערך בהינתן הטכנולוגיות הקיימות.

שלב קבלת האישורים

והנה הגענו לשלב שכולם אוהבים לשנוא, בו החיסון כבר עבר את כל שלבי הניסויים הקליניים, מתחיל להיות מיוצר בכמויות ענק במפעלים שכבר קיימים ורק מחכים לו… ורק מנהל התרופות והמזון האמריקני – ה- FDA הידוע לשמצה – מבקש עוד כמה חודשים כדי לעבור על כל תוצאות הניסויים ולוודא שהכל כשר. וזה דווקא מאד הגיוני וראוי. אפשר לקצר את שלבי הניסויים הקליניים. אפשר לזרז את כל התהליך. הכל מקובל. אבל לא ייתכן שמיליוני אנשים יקבלו חיסון שלא עבר בדיקה קפדנית קודם מצד הרשויות, כדי לוודא שלא יזיק לאנשים עליהם הוא אמור להגן.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

קבלת האישור מה- FDA דורשת בסביבות השנה, אבל במצב הקיים הרשות בוודאי תלחץ על הגז ותקצר את זמן הבדיקה לחצי-שנה בלבד, גם בתרחיש האופטימי וגם בפסימי. למה לא פחות מזה? כי היא עומדת להיות בלחץ לא-רגיל, כש- 112 מפתחי חיסונים דורשים ממנה לבחון את החיסון שלהם.

סיכום עד כה

נפתח בחדשות הטובות: גם בתרחיש האופטימי וגם בפסימי, בהחלט ייתכן שכבר ב- 2021 נזכה לראות חיסונים ראשוניים שיוענקו לאלפי רופאים ואחיות שיעבדו בכל מדינה ישירות עם חולי קורונה. אולי סבא וסבתא יקבלו את אותו החיסון בסוף 2021, או במהלך 2022. הסיבה היא שאוכלוסיות בסיכון יזכו לקבל את החיסון לפני כולם – ואולי הרבה לפני כולם. ילדים באפריקה, לעומת זאת, יצטרכו לחכות עוד כמה שנים לפני שיוכלו ליהנות מהחיסון בעצמם.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Abhi_Jacob לאתר Pixabay]

בתרחיש האופטימי, יידרשו ארבע וחצי שנים בערך עד שיהיו מספיק מנות חיסון בעולם כדי שכל אדם יזכה לקבל אחת. בתרחיש הפסימי, נראה את החיסון רק בעוד שבע שנים, בשנת 2028, בעיקר בשל קשיים בפתיחת ובתפעול יותר ממאה מפעלים שאמורים להפיק כמויות קטנות של חיסונים עבור הניסויים הקליניים.

אלא ששני התרחישים האלו אינם מתייחסים לשני 'קלפים פרועים' – שתי אפשרויות יוצאות-דופן שעשויות עדיין להתממש:

• הראשונה היא שאיננו מצליחים ליצור חיסון עבור הנגיף.
• השנייה היא שנשתמש בשיטה חדשה ליצירת חיסונים, שמעולם לא נוסתה בהצלחה בעבר – אבל יכולה לקצר את הזמנים באופן משמעותי.

תרחיש קיצון פסימי: אין חיסון

בתרחיש הקיצון הפסימי ביותר, אנחנו פשוט לא מצליחים ליצור חיסון עבור הנגיף בעשור הקרוב. נודה באמת: זו לא תהיה הפתעה גדולה עד כדי כך. בכל זאת, מדובר בנגיף חדש (למרות הדמיון הגנטי שלו ל- SARS) ובמחלה בה לא נתקלנו מעולם. כדאי גם לשמור על צניעות ולזכור שלא קיים עדיין חיסון משום סוג שהוא לנגיפי הקורונה, ושקיימות מחלות רבות עבורן לא פיתחנו חיסון יעיל עד כה. זה עלול לקרות גם במקרה של נגיף הקורונה החדש.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Abhi_Jacob לאתר Pixabay]

האם התרחיש הזה סביר? בנקודה זו קופץ העתידן המתלהב שבי, זה שמאמין בטכנולוגיות המחר וברפואה האקספוננציאלית, וצועק שאין סיכוי שעם כל הכלים המדהימים שהמדע המודרני מעניק לנו, לא נמצא חיסון למחלה הזו. אלא שמיד שופך עליו מים קרים הביולוג, שבילה שנים ארוכות במעבדות המחקר, ויודע היטב כמה גדולים עדיין הפערים בידע שלנו בכל מה שקשור לביולוגיה ולרפואה. האמת המרה היא שקיים סיכוי ממשי מאד שפשוט לא נמצא חיסון בעשור הקרוב. אין לי דרך להעריך את הסיכוי הזה, מכיוון ששוב – וירוס חדש, מחלה חדשה וכו' – אבל חשוב שנדע שהוא קיים.

תרחיש קיצון אופטימי: חיסוני mRNA

זה הזמן להזכיר את התפיסה החדשה בתחום החיסונים: זו של חיסוני ה- mRNA. החיסונים הללו אינם נסמכים על הזרקת אבני-הבניין של הווירוס לתוך הגוף, אלא על הזרקת החומר הגנטי שלו. אותו חומר גנטי אמור לחדור לתוך התאים בגוף, ולגרום להם לייצר – באופן זמני ובטיחותי – את אבני-הבניין של הווירוס, שישוחררו לזרם הדם ויגרמו לגוף לפתח חסינות.

למה השיטה הזו חשובה כל-כך? בעיקר מכיוון שהיא אינה דורשת מפעלים שיגדלו את הנגיף – מטלה שדורשת הרבה זמן, כסף ופיקוח – אלא יכולה להתבצע באופן יעיל וזול יותר, באמצעות יצירה במעבדה של חלקים מהקוד הגנטי של הנגיף. באופן עקרוני, כל מעבדה ביולוגית בעולם תוכל להפוך למפעל זעיר לייצור חיסונים.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

הבעיה היא שלמרות ההתלהבות הגדולה מהטכנולוגיה החדשה-ישנה הזו, מעולם לא אושר חיסון mRNA לשימוש. חברת Moderna מנסה בימים אלו לפתח חיסון שכזה, ואפילו התחילה לערוך ניסויים קליניים, אבל קיימת ספקנות רבה לגבי התוצאות ששחררה בינתיים[9]. ובכל זאת, מותר לקוות.

אם חיסוני ה- mRNA באמת יצליחו, הרי שמשך הייצור של כמויות גדולות של החיסון – שאמור לקחת שנתיים – יקוצר לחודשים ספורים בלבד. גם השלב הפרה-קליני יקוצר לחודשים ספורים. אחרון חביב, אפשר יהיה לבזר את הייצור ממפעלי-ענק למעבדות פרטיות קטנות יותר. השלבים הארוכים ביותר יהיו שלבי הניסויים והאישורים, ואם נאחד את כל השלבים האחרים נקבל תחזית של שנתיים בערך עד להפקת חיסון שיוכל להגיע לכולם.

סיכום אמיתי

אם אתם קוראים חדשות, אתם בוודאי נחשפים כל בוקר להודעה חדשה על "חיסון מבטיח שפותח על-ידי מעבדה נחשבת!". אז איפה הם, כל החיסונים המבטיחים ההם?

במקרה הטוב ביותר, הם נכנסים רק עכשיו לשלבי הניסויים הקליניים; ורק מעטים מאד מתוכם באמת יממשו את ההבטחה הגדולה שהעיתונות – וגופי ה- PR של המעבדות והחברות – ייחסו להם.

אני מקווה שהרשומה הזו מסייעת לחשוב באופן יותר שקול ורציני על נושא החיסונים. כמו כולם, גם אני הייתי רוצה לראות את החיסון לנגיף מופיע מחר בבוקר. ובאמת יש סיכוי שעד סוף השנה יהיה לנו כבר חיסון ראשוני שיתחיל להינתן לאנשי הרפואה. אבל צריך להיות ריאליים ולהבין מה מגבלות המדע והטכנולוגיה שברשותנו היום. אפילו בתרחיש הקיצון האופטימי ביותר, אזרחי העולם בכללותם לא ייהנו מחיסון מהנגיף לפני שיעברו עוד שנתיים ארוכות.

ונודה באמת: עד אותו זמן, כולם כבר עשויים להיות מחוסנים באופן טבעי.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Thor_Deichmann לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן][לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] https://www.nytimes.com/interactive/2020/04/30/opinion/coronavirus-covid-vaccine.html

[2] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3603987

[3] https://www.statnews.com/2020/01/07/inside-story-scientists-produced-world-first-ebola-vaccine/

[4] https://msphere.asm.org/content/5/2/e00203-20

[5] https://www.bioworld.com/COVID19products#vac

[6] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/19022319/

[7] https://www.nytimes.com/2020/04/17/technology/bill-gates-virus-conspiracy-theories.html

[8] https://www.statnews.com/2020/05/19/vaccine-experts-say-moderna-didnt-produce-data-critical-to-assessing-covid-19-vaccine/

[9] https://www.statnews.com/2020/05/19/vaccine-experts-say-moderna-didnt-produce-data-critical-to-assessing-covid-19-vaccine/

• פנחס יחזקאלי (2014), אי ודאות - חוסר ודאות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על הקורונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 23/3/20.