אמל"ח טקטי הוא אמצעי שמסייע במערכה שבין המלחמות (מב"ם); או אמצעי שמסייע במקצת לכוחות העיקריים בשטח, אך אינו מאפשר את הכרעת המלחמה או לחלופין אינו מונע את קריסת העורף:

• דוגמה לאמל"ח טקטי היא מרגמה 120 מ"מ. הכלי הזה - שמותקן על נגמ"ש - חשוב מאוד; ונמצא בשימוש נרחב של גדודי השדה. אבל, אף אדם בר דעת לא יחליף את הטנקים שלו שהם מי שמתוכננים לפרוץ ולכבוש שטחי אויב רווי טילי נ"ט, צלפים ומטעני צד בנגמ"שים נושאי מרגמות.
• דוגמה נוספת היא ספינות הסיור המהירות של חיל הים: הן יעילות בהגנה על חופי הארץ נגד טרור אך ברור כי לא יחליפו את הספינות מסוג סער 5 ו- 6 הכבדות, שחמושות בטילים; ולהן יכולת תקיפה כבדה וארוכת טווח.

ומה בנושא ההגנה נגד טילים ורקטות? זה האיום הביטחוני מס' 1!

הסכנה הגדולה כאן היא לעורף האזרחי העמוק, למרכזי האוכלוסייה הגדולים שלנו, בהם מתגוררת 80 אחוזים מהאוכלוסייה. כך גם מציינים במאמרים באתר זה האלופים המוערכים, יצחק בריק וגרשון הכהן.

בהחלט יש גם סכנה באזורים הסמוכים לגבול מפצמ"רים ומרקטות קלות. משקלה של זו בטל בשישים ביחס לסכנת החרבת העורף הישראלי והמתקנים החיוניים, כאשר מס' הנפגעים שלנו סביר שיהיה אלפים רבים. אז יתכן וצריך גם מערכת הגנה באמצעות לייזר, שיש לה יכולות מסוימות ליירט פצמ"רים ובאופן מוגבל יותר גם רקטות קלות ואטיות. מערכת ניידת שתגן גם על כוחות בשטח.

זו המערכת שהציגה מערכת הביטחון לציבור בפרסומים האחרונים. רק שלא צריך להתבלבל: זו מערכת טקטית; ולכן, חשיבותה פחותה. היא לא תציל את העורף מהפצצה כבדה. המערכת האסטרטגית - שבה אנחנו חייבים להשקיע - זו מערכת שביכולתה להציל את מרכזי האוכלוסייה שלנו מחורבן: מערכת הסקייגרד.

כאן, טווח היירוט היעיל גדול פי כמה והשטח המוגן גדול שבעתיים והכי חשוב המערכת הזו תוכל להגן ביעילות כנגד כל איום, טיל כבד מהיר ומדויק, רקטות קלות ופצמ"רים.

האם ההיגיון והאינטרס הלאומי יגברו?

לא בטוח. נראה - שכמו גם בתחומים אחרים - השיקול האישי והארגוני קצרי הטווח יכולים לגבור.

אני מנסה להיות אופטימי כי האויב משפר כל יום את יכולתו בתחום הטילים המדויקים; ומערכות כגון כיפת ברזל או לייזר חשמלי - שיש לו הספק נמוך - לא יוכלו להתמודד עם הסיכון הזה.